בומביי,  7.11.1956

 

אנגליה וצרפת בנסיגה. הודיעו על הפסקת אש במצרים, אלא אם כן יותקפו. אידן הצהיר כי מטרת המיבצע, הלא היא ההפרדה בין כוחות ישראל ומצרים (בפורט-סעיד!), הושגה "במידה רבה", וכיוון שכך, הריהם מחכים להקמת כבי"ל ואז יבוא הכל על מקומו בשלום.

עם זה השכיל אידן לענות על איגרת בולגאנין בלשון השומרת על כבודה העצמי של אנגליה. ה"פורין אופיס" עודנו יודע לכתובו!

נתקבל מברק מיעקבסון בבנגקוק כי הביקורים שלנו בלאוס ובקמבודיה אושרו סופית. עדיין ספק בידי אם אקיים ביקורים אלה, העתידים להאריך את היעדרי מהארץ לתוך דצמבר. כן לא ברור אם אתעכב בטהרן. לכתחילה, משעלתה המחשבה על ביקור שם בדרכי חזרה, אמרתי כי הדבר בא בחשבון רק אם אתקבל על-ידי רבי המלוכה ולא בהיחבא. והנה לפני ימים אחדים הגיע מברק כי ב-30 באוקטובר בבוקר נתקבלה סוף סוף תשובה חיובית: אם אשתהה בטהרן יהיו ראש הממשלה ושר החוץ מוכנים לקבלני ולא יתנגדו לפרסום הדבר מראש. כעבור שעתיים הגיעה ידיעה המבטלת את ההודעה הקודמת, משום מה שנתפרסמה בינתיים. כשחוטבים יער מתעופפים שבבים.

בשבועון ההודי-אנגלי Current (זרם) מאמר ראשי ארסי ביותר על ישראל. יש בו דוח על מסיבת העיתונאים שלי שכולו התקפה אישית. באותו גיליון ממש מאמר אחר המלמד זכות על ישראל.

מהמאמר הראשון:

"הציר הבריטי-צרפתי-ישראלי דחק קץ המלחמה במזרח התיכון. --- צר מאוד כי היהודים הפיקחים (shrewd) בישראל הלכו שולל אחרי האימפריאליזם הרקוב של בריטניה השמרנית ואחרי הסוציאליזם המזויף של צרפת. --- איש אינו מתעלם מהתגרותן של מצרים ומדינות ערב בישראל, אבל מותר היה לצפות להבנה מצדה כי על-ידי הצטרפות לציר האנגלי-צרפתי היא ממיטה אסון על אותו חלק תבל, אם לא על תבל כולה".

מהדוח על המסיבה: "כל מאמציו (של מ. ש.) באו לא לרכוש ידידותה של הודו לישראל אלא לשבור את ידידותה למצרים".

מהמאמר השני (כתוב על-ידי חבר פראג'ה):

"אל נשכח כי אפילו ממשלת נהרו נהגה בישראל כאילו הייתה רמוּצה בין אומות אסיה. --- הכרת ישראל נדחתה לזמן רב. עד היום לא קושרו איתה קשרים דיפלומטיים חרף פניותיה הרבות. קהילייה זערורית זו, מכותרת מדינות ערביות אויבות, עשתה צעדים מהירים קדימה. עמה הנועז והעובד קשה עורר את התפעלותם ואפילו קנאתם של אחדים משכניו".

--- להלן מסופר על ההסגר הימי שהוטל על-ידי מצרים על ישראל, "אם כי אין הדבר יכול להצדיק את תוקפנות ישראל נגד מצרים" בייחוד כשהעניין תלוי ועומד לפני או"ם (?); אבל אם יש מקום להמתקת הדין כלפי ישראל, הרי אין שום מקום ללימוד זכות על בריטניה וצרפת' וכו'.

ביקרני זקן הודי, פטיל שמו, המתדפק על דלתי זה ימים. טיפוס של אידיאליסט מעשי. עומד בראש תנועה קואופרטיבית במסגרת הפראג'ה, מארגן חבורות צעירים לפעולה בכפרים. ביקר בארץ ומלא התלהבות, מתאונן מרה על מיעוט ההסברה הישראלית בהודו ועל המושגים המסולפים והמוטעים השוררים כאן ומשחיתים כל חלקה טובה.

 

ניסוח וניצוח

 

נתקיימה ישיבה ראשונה של ועדת הניסוח להחלטות הוועדה המדינית, שנבחרה בהיעדרי ושהוכנסתי לתוכה -שוב עם עוד חמישה: הודו, בורמה, אינדונסיה, יפאן וציילון. היושב ראש היה אינטליגנט אינדונסי, צח הלשון האנגלית. הגענו לשני סעיפים שאיזמלם בבשרנו: תעלת סואץ והשלום במזרח התיכון. היפאנים ראו לכלול שניהם בנייר הנרחב שהגישו כבסיס לדיון והציעו נוסחי החלטה. הנוסח על סואץ הניח דעתי במסיבות הנתונות. ממילא מובן כי היה בו אישור זכותה של מצרים להלאים את התעלה, אך הוצגה בו בלשון ברורה וללא עקיפין תביעת השיט החופשי לכל והוכנס בו רעיון חשוב על ערובה בינלאומית לחופש השיט. קיבלתי נוסח זה ורק הצעתי להוסיף אחרי "חופש שיט לכל" את המילים "בלי יוצא מהכלל". דוד הכהן היה מוכן לטרפני חיים על שלא הוספתי: "בלי יוצא מהכלל איזה שהוא". לעומת זאת הניסוח לגבי המזרח התיכון היה מעורפל ומבולבל והצעתי להעמיד את הסעיף על שלושה עיקרים:

1) היעדר השלום משמש פתח להתערבות מבחוץ;

2) על כל הנוגעים בדבר להימנע מכל מעשה-אלימות;

3) על הצדדים להיכנס למשא ומתן ישיר כדי להגיע להסדר שלום.

פרץ ויכוח על המשא-ומתן הישיר והיה לי מאבק קשה, בייחוד עם האינדונסי. הוא טען כי זהו מונח המבעית ומרתיע את הערבים יותר מכל סיסמה אחרת ומוטב להימנע מלהשתמש בו. טענתי כי לא זו בלבד שללא משא-ומתן ישיר לא יתוקן דבר, אלא התפשרות עם היעדרו פירושה התפשרות עם סירוב הערבים לעשות שלום, זאת אומרת, התפשרות עם סכנת מלחמה. ענה כי הוא מבין ומסכים, אך מה לעשות וכו' ולכן מוטב לומר משא-ומתן באמצעות או"ם או בחסות או"ם. היה ויכוח ממושך ומייגע - אם באמצעות או בחסות. עדיין לא ויתרתי על המשא-ומתן הישיר ולחצתי שוב ושוב ודחקתי את חברי אל הקיר. בשם בורמה - במקום צ'יוּ ניֶן שחלה - ישב ידידי היקר באדם א. ט. שאלתיו מה דעתו. אמר: אהדתי הגמורה לך, אך למען יתקבל הדבר על דעת הצד שכנגד מוטב לא להשתמש במילה, "ישיר" אלא בתביעה לצדדים להיכנס למשא-ומתן תחת חסות או"ם.

באמצע הישיבה נכנס השר הבורמני ט. צ'. מ., אולי הטוב שבידידינו ברנגון, ביקר פעמיים בארץ. בידו היה עיתון של אחר הצהרים והוא הושיטו אלי והצביע על קטע. קראתי.

הכותרת: "לא נוותר על שטח שכבשנו, אומר בן-גוריון".

גוף הידיעה:

"ראש ממשלת ישראל, דוד בן-גוריון, אמר בשידורו אמש כי איי טיראן וסנאפיר הינם עכשיו טריטוריה ישראלית. איים אלה, במבוא מפרץ עקבה, נלכדו על-ידי הכוחות הישראליים בהתקפתם על חצי- אי סיני. מר בן-גוריון אמר כי שני האיים היו אדמת ישראל במשך כל תולדות העם היהודי. מר בן-גוריון הוסיף כי כל חצי-אי סיני נמצא בידי ישראל לאחר מערכה נהדרת".

ט. צ'. מ. רק הראה לי את הקטע. אל ידידו דוד הכהן בא אחרי-כן בטענה: הן הוא היה באילת ושם הוסבר לו היטב כל עניין ההסגר ותפקיד האיים – אך איש לא הגיד לו כי איים אלה הם נחלת ישראל מימי קדם. הורגשה התערערות רצינית של אמונו בנו.

בא לידי עיתון אחר של אחר הצהרים ובו בדיוק אותו דוח על הצהרת ראש הממשלה בתוספת זו: "הוא הוסיף כי דגל ישראל מתנוסס עכשיו מעל לשני האיים השומרים על המבוא למפרץ עקבה".

נסענו לקבלת-הפנים הפומבית שערכה לבאי הוועידה מפלגת פראג'ה - באותו מועדון שבו נתקיימה המסיבה היהודית. הושבתי בין היוגוסלבי ב. לבין הודי זקן אחד. היוגוסלבי פנה אלי בבת-צחוק רחבה ואמר כי ברצונו לברך על הצלחתנו. תמהתי : איזו הצלחה?  אמר כי השגנו בוועידה תוצאות מפתיעות על-ידי המאבק שערכנו. "הגינותם על עניין רע בתכלית, שאני שולל אותו לחלוטין. אך ההגנה הייתה מזהירה ואני מודה בזאת ללא כל היסוס והסתייגות". בינתיים פנה אלי אותו זקן ונכנס לשיחה גם הודי אחר שישב לצדו. התברר כי הקשיש הוא אחד מקברניטי תעשיית האריג של בומביי ומאילי הבנקאות שלה ואילו שכנו הוא ראש לשכת המסחר ה"הודית" של בומביי [נוסדה בשם זה בימי השלטון הבריטי, להבדיל מלשכת המסחר הבריטית שהייתה סגורה לסוחרים הודים]. הזקן התחיל חוקר אותי נמרצות על כוונותינו ומזימותינו בחצי-אי סיני. טוב, הפסקתם את האש, אבל מה הלאה? הנה קראתי כי ראש הממשלה שלכם אמר כך וכך. ובכן האמת היא כי אתם נושאים נפשכם לכיבושים ואין כאן רק שאלה של ביטחון. הסברתי לו עניין השיט לאילת וכיצד תחבורת הים בין שני נמלים שלנו מחובלת על-ידי תותחים מצרים. לא נחה דעתו ונשאר טעון חשדות.

ארוחת-ערב של המשלחת עם אולנהאור ומזכירו - שיחה ידידותית ביותר. בלילה שמענו ברדיו סיכום נאומו של בן-גוריון בכנסת, כנראה למחרת שידורו בקול ישראל. לפי שקלטנו, הוא הכריז כי לא נפַנה שעל אדמה בסיני. כן קבע כי לא ניתן לחייל זר להיכנס לשטחנו - בין הריבוני בין הכבוש.