בומביי, 5.11.1956
בבוקר שמעתי מה שקרה אמש בישיבת הלשכה לאחר שהלכתי. נערכה עלינו התנפלות בלתי מרוסנת. דובר המשלחת היוגוסלבית הוקיע את תוקפנות ישראל והאשים את הוועידה בהקלת ראש בה ובמשוא פנים כלפי התוקפן. אגב כך עבר פתאום לפגיעה אישית בדוד הכהן בשל הופעותיו בוועדה הכלכלית, אשר הצלחתן עוררה כנראה את חמתו. ברקת ענה על התקפה מדהימה זו בתקיפות מאופקת וברגש של כבוד עצמי רב. שררה התמרמרות כללית על התפרצותו של האורח היוגוסלבי עד שהוכרח זה להתנצל.
בעיתונות מובלט עניין הכוח הבינלאומי ל"מערב-אסיה". הרעיון להקימו, המנסר זה ימים באו"ם, נתגבש בהצעה קנדית שנתמכה על-ידי ארצות-הברית. על המזכיר הכללי הוטל להגיש תוך מ"ח שעות תוכנית לגיוסו של כוח כזה מצבאותיהן של מדינות שמחוץ לאזור, להוציא המעצמות האדירות.
המרד בהונגריה דוכא באכזריות איומה. ברית-המועצות הטילה במועצת הביטחון וטו על הצעה אמריקנית בעניין הונגריה וארצות-הברית יזמה מייד כינוס עצרת-חירום.
"טיימס אוף אינדיה", בדווחו על פתיחת הוועידה אתמול, מקדיש לנאום הישראלי מספר שורות יותר גדול מלכל נאום אחר, פרט לנאומי היושב-ראש ולנציג האינטרנציונל אולנהאור. העיתון מדגיש בעיקר את הכרזתי כי ישראל פעלה תוך הגנה עצמית לאחר התקפות ופריצות מזוינות רבות לתוך שטחה וכן את קריאתי למשא-ומתן של שלום.
מיהרנו לישיבת המליאה. אירע איזה תקר ובספסלים הופץ נוסח החלטה על "מערב-אסיה" בלי כמה מהתיקונים שהשגנו. חששנו לאיזה מעשה תעתועים. היושב ראש הכריז כי הנוסח שחולק מוטעה ועבר לסעיף אחר בסדר היום עד שהופצה הטיוטה הנכונה. היפאני נתכבד בעלייה של מציע, הציילוני והמאלאי בעליות של תומכים. לפני ההצבעה הודעתי כי משלחתנו תימָנע וביקשתי להסביר מדוע. היושב ראש פסק כי אין צורך בהסברות.
נסעתי לקונסוליה להכתיב דוּח מברקי לארץ על ההשתלשלות בוועידה. מצאתי את אנשינו שרויים במתיחות. אתמול נודע כי אגודה מוסלמית הדוגלת בידידות הודו ומצרים עומדת לערוך הפגנות "שקטות" ליד קונסוליות אנגליה, צרפת וישראל. המשטרה הוזהרה ושלחה משמר.
שלחתי בשם המשלחת מברק ברכה לראש הממשלה ושר הביטחון על ניצחון צה"ל בסיני וזה לשונו:
"כל הימים גדולי עלילה אלה לבותינו עם חיילי צה"ל ומפקדיו ברחבי המדבר נורא ההוד. גאים על גבורתם, חרדים לשלומם, נרגשים ונפעמים מגילוי כושרם העליון ועוז רוחם המרהיב. תפילתנו היא כי בעקבות הניצחון המזהיר יבוא גם השלום הנכסף"'.
חזרתי לוועידה, לישיבה הראשונה של הוועדה המדינית. מהיום נתפרדה הוועידה לוועדות ורק בסיום הכנס תיוועד שוב המליאה לקבלת החלטות. נתחלקנו: אני וכסה במדינית, ברקת ורחל צברי בארגונית, דוד הכהן בכלכלית, בר-און וסיני נודדים מוועדה לוועדה לפי הצורך.
אשוק מיטא נבחר ליושב-ראש המדינית. אך פתח את הישיבה והנה קם החבר הפקיסטני והציע שתי תוספות לסדר-היום:
א) בעיית קשמיר;
ב) בעיית אופיה הבלתי סוציאליסטי של מפא"י. ראו זה חדש! אומנם קלטה אוזננו זמן רב לפני הוועידה כי המפלגה הפקיסטנית חורשת עלינו מזימה זו - לפסול את מפא"י מלהיחשב כמפלגה סוציאליסטית בשל "דתיותה" או משהו מעין חטא זה, אך חשבנו כי העניין נתמזמז, והנה בא גד! מייד פתח הסוציאליסט הצרוף מפקיסטן בהרצאת משנתו על מפא"י: מפלגה זו אינה פתוחה אלא ליהודים, משמע שהיא בנויה על אפליה דתית ועדתית, הווה אומר, סמי מכאן כל סוציאליזם, ולכן לא יכירנה מקומה בוועידה הזאת.
היינו בין המצרים. הנפתח בדיון לגופו של עניין ונהדוף את ההתקפה? הרי בזה כאילו הכרנו בזכותו של המציע להעמיד פה לבדיקה את כשרותה הסוציאליסטית של מפא"י. לעומת זה אם רק נכפור בזכות הזאת, ולא נסתור את השטנה, יתקבל הרושם כי אנו משתמטים מבירור וכי מבחינה עובדתית הצדק עם הפקיסטני.
קמתי ואמרתי כי ההצעה שנשמעה תמוהה ביותר. אחת משתים: אם הכוונה היא להעביר תחת שבט-הביקורת את כל המפלגות המשתתפות בוועידה ולבדוק באיזו מידה זכאית כל אחת ואחת, לאור עקרונותיה ופעולותיה, להיקרא מפלגה סוציאליסטית - כי אז מוכנה ומזומנה מפא"י להעמיד עצמה לבדיקה חברית יחד עם כל שאר המפלגות ולהשתתף מצדה בבדיקת אופיין הסוציאליסטי של חברותיה. למעשה, מסופקת משלחתנו מאוד בתבונתו של נוהל כזה, אם גם עקרונית לא תוכל להתנגד לו. אך אם לא זו הכוונה, כי אז יש להסיר את השאלה כולה מעל סדר-היום, זאת אומרת, אין להעלותה כלל. על-כל-פנים לא נסכים כי מפא"י תוצא מהכלל ותשמש היא בלבד נושא לבדיקה. אם יעמוד החבר הפקיסטני על הצעתו לא תהיה לנו ברירה אלא להצביע נגדה ולהפילה. הוספתי, כי מכיוון שבעל ההצעה פלש כבר לגוף העניין ואמר מה שאמר, עלי להסביר את המצב והצעתי להניח למפא"י ולבעלי-בריתה בקרב היישוב הערבי לקבוע אם הדרך הנאותה לקידום התנועה הסוציאליסטית בין ערביי ישראל היא בהצטרפותם כיחידים למפא"י או בעידוד יצירתם של גרעינים סוציאליסטיים ערביים שיפעלו בברית עם מפא"י.
לא לקח מוסר הפקיסטני ושוב קם לחלוק ולחזור על טענותיו. הוא עצמו היה בארץ והוברר לו כי קיימת אפליה. שוב הדפתי התקפתו עד שפנה היושב-ראש לפקיסטני כי לא יעמוד על תוספת לסדר היום ואגב כך הבטיח לו כי במסגרת אחד הסעיפים העומדים ממילא על הפרק ייערך דיון מלא בבעיית קשמיר, אשר פראג'ה עצמה מעוניינת בבירורה. משנוכח הפקיסטני כי אין חברי הוועדה נוטים לקבל את הצעתו, נטש את המערכה.
על גלי אהבה יהודית
לפנות ערב נסענו כולנו לקבלת הפנים שנערכה למשלחת מפא"י מטעם הקהילה היהודית. בגינתו של אחד המועדונים הגדולים, תחת כיפת השמים, נתאסף קהל רב-מאות, כולם מסובים אל שולחנות. אורכו המופלג של השולחן הראשי התמיה, אך הוסבר כי אחרת אי-אפשר היה לצאת ידי חובה כלפי כל האגודות והארגונים.
שררה התרוממות רוח רבה. היה זה אחד המקרים הנדירים בהם מתכנסת כל העדה היהודית מקצה – "בני ישראל" ויוצאי בבל ופליטי אירופה - ושוב נתגלה כוחה של מדינת ישראל לאחד וללכד את כל פלגי העם. הישיש הנלבב ניסים, ראש עיריית בומביי לשעבר, יהודי וציוני נאמן, נשא נאום נרגש, מלא תהילות ודברי הערצה. הציג את כל חברי המשלחת ואמר משהו לשבחו של כל אחד - וכל אחד קם בהיזכר שמו והחווה קידה כלפי הקהל וקצר את יבול מחיאות הכפיים המגיע לו. היו עוד שני נאומים מצד המארחים ולבסוף נשאתי, כמובן, מידברותי, בהם נישאתי על גלי אהבתי לבית ישראל נידח זה ואמרתי דברים יוצאים מן הלב אליהם ועליהם, ועל בריתם עם הארץ ועל משמעות המדינה בשבילם וכן על הזעזועים העוברים עליה עכשיו, שורשם ופשרם ומהותם, ומדוע באו ומה נייחל מהם, ועל חומת הזרות והקשיחות המקיפה אותנו, ובמיוחד על מעמדנו ביבשת זו ועל טעמה ומטרתה של שליחותי לארצותיה, ובמרומז משהו על הקושי המיוחד המלווה את יחסינו עם הארץ הגדולה והעצומה בה הם נחיתים, ועל תקוותנו להבנה הדדית שסופה לבוא, ועל אמונתנו שהביאתנו עד הלום והיא עוד עתידה להביאנו לחוף המבטחים - בעזרתם ולמענם ולמען כל ישראל.
ההתלהבות וההתרגשות היו לעילא ולעילא וכשעברתי אחר-כך בין השולחנות ולחצתי ידיים נשטפתי בנחשולי אהבת המדינה והיו שנפשם יצאה אלי והיו שהזילו דמעות והכל סיננו מילים עבריות של ברכה ותודה, שרידים שהועלו מנשיית הילדות, והיה חם ונפלא מסביב. בתוך כל אלה נתגלה לי בן-עיר יוצא חרסון, ודיברנו רוסית; ועם ייקים רבים נזקקתי לגרמנית; וצפו יהודים מפרס ומאפגאן אשר את לשונם לא ידעתי; ורבים-רבים ניסו אלי את הערבית שנשדפה בפיהם ויצאו מכליהם לשמע מבטא ערבי אמיתי וביטויים עסיסיים. אין כמגע החי והישיר הזה עם אחינו בני ישראל באשר הם שם וכאשר הינם - לנחם ולעודד ולעורר ולשטוף את הלב מכל החולין והסחי שדבקו בו ולרענן ולזכך את הנפש. שוב ושוב ועל אף הכל - אין כעמך ישראל גוי אחד בארץ!
רוב החברים נסעו לנשף ריקודים וזמרה הנערך לכבוד הוועידה על-ידי להקות פראג'ה.
נתקבל מברק מירושלים המכיל תוכן איגרתנו לאו"ם. עוד לפני כמה ימים ניאוּתוֹנוּ לדרישת או"ם בדבר הפסקת אש והדבר עזר במידת-מה להפגת המתיחות בוועידה. אבל עדיין נותרו תביעות או"ם שלא נענינו להן - קיום הסכם שביתת הנשק עם מצרים והחזרת הכוחות לקווים הקודמים. באה איגרת זו למלא את החסר.
לפי עיתוני אחר הצהרים החלה הנחתת צנחנים אנגלים וצרפתים באזור פורט-סעיד.
