הרהורי סיכום

 

רנגון-מנילה,  28.9.1956

 

ב-5.30 בבוקר בא או נו לנמל האוויר והתייצב בראש חבורת המלווים. כיוון שהמראת המטוס נדחתה, הייתה לנו שוב שיחה ממושכת. נפרדנו בלבביות רבה. ברכות הפרידה של הישראלים, גברים ונשים, נגעו עד הלב. היה רצון כמוס להישאר איתם – לא לעזוב אותם לנפשם, כה רחוקים ונתוקים.

הפרק הראשון של המסע נסתיים. אנסה לסכם בראשי פרקים את רשמי ומסקנותי מביקורי השני הזה בבורמה, במידה שניתנים הדברים לסיכום:

א. אין ספק, כי חלה התבססות פנימית של השלטון הקיים. פרישת אף נו הוכיחה, כי נושא השלטון הוא קבוצה ולא יחיד. בגישתו של השלטון לסוגיות סבוכות ניכרת התפכחות מאשליות והשתחררות ממרות יתר של תורה נוקשה. ההתנגדות לקומוניזם העמיקה. לגבי בעיות פיתוח יש יותר הבחנה מעשית וידיעת הדרך ופחות סתמיות, ותעייה. תהליכים אלה עודם באמצע והכרת חשיבות התפקיד עם תקֵפות ההחלטה לבצע הולכות ופוחתות במורד הסולם המינהלי. עם זה, ניתן להסיק מפגישות ארעיות עם פקידים מקומיים בפינות שונות כי יש ניצנים של טיפוס עובד מדינה העושה עבודתו תוך חדוות היצירה ורואה בה לא מצוות אנשים מלומדה וקרדום לחפור בו, אלא שליחות נעלה.

ב. אף-על-פי שכנופיות המורדים הקומוניסטיות חדלו, כנראה, לשמש גורם מרחבי רציני המשתלט על אזורים שלמים ומפקיעם מרשותו היעילה של השלטון המרכזי, עדיין הן מהוות נגע ביטחוני רציני ביותר. רק תמול-שלשום נערכה התנפלות מזוינת על רכבת – הקטר ומספר קרונות הורדו מהפסים על-ידי פיצוץ, המשמר הוכרע וחוסל, נשקו נחמס, היו הרוגים ופצועים בקרב הנוסעים, ומפקד הכנופיה הכריז ברהב: או בא סווה שלכם מתברך כי יחַסלנו תוך שנתיים? הבלי הבלים! לעולם לא יוכל לנו, ולא זו בלבד, אלא אנו נחריב את A.F.P.F.L. ונשתלט על בורמה כולה.

ג. האופוזיציה הקומוניסטית הרימה ראש. היא ניצלה בהצלחה את ההתמרמרות המצטברת בכל מקום נגד מפלגה שהאריכה ימים בשלטון; הסתייעה בכישלונות הפקידות ובגילויי השחיתות, אשר בשום פנים לא פסו מקירבה (מלחמתו ללא רחם של או נו בשחיתות גררה אחריה ביקורת פנימית, כי הוא הרחיק לכת עד לידי הרתעת הפקידות מכל יוזמה ואחריות); עשתה יד אחת עם צוררי השלטון מחוגים אחרים, הרחוקים מהקומוניזם כרחוק מזרח ממערב; כתוצאה מכל אלה התחזקה במידת-מה בבחירות ובפרלמנט. מכללת רנגון משמשת כמקודם בסיס קומוניסטי בקרב הדור הצעיר. קיים קשר הדוק ותיאום מלא בין הנהגת ה"קדמנים" באוניברסיטה לבין הסיעה ה"קדמנית" בבית הנבחרים. לפני ארבע שנים הוזמנתי לנאום בעצרת הסטודנטים יחד עם כמה ראשי משלחות אחרים לוועידה הסוציאליסטית. הנושא שלי היה "תפקיד הסטודנט במדינה סוציאליסטית". היוגוסלבי אלס בבלר הוקיע אז בנאום יעיל ביותר את התכסיסים הנלוזים של הקומינפורם ומזימות ההשתלטות של ברית-המועצות. הוגד לנו אז, כי אותה אסיפה היא מעין פתיחה במערכה של המפלגה הסוציאליסטית על כיבוש ציבור המתלמדים, וכי המפלגה תקדיש מעתה מאמצים גדולים למסע הסברה בקרב הנוער האקדמי. נראה כי פעולה זו עודנה מצפה לגואלה.

ד. אין כל ספק, כי אימת סין מעיקה על בורמה בכל כובדה. הממשלה נוקטת לשון זהירה ומאופקת כלפי הפלישה הסינית לאזור הספר, המכוונת לשינוי הגבול לטובת סין על-ידי יצירת עובדה מוגמרת. דברי הידידות כלפי סין והתקווה להשתוות עימה בדרכי שלום פירושם תפיסת הרע במיעוטו על-ידי נכונות להתפשר. הצהרת ראש הממשלה כי אם לא יועילו המאמצים השלומיים תיזקק בורמה לאמצעים אחרים נשארה סתומה. סברה רווחת היא כי לעתיד עלולה הסכנה להחמיר במידה שסין תתחזק ותתגבש יותר ויותר.

ה. מעמדו של עניין שיתוף הפעולה המעשי עם ישראל – זאת אומרת, בעיקרו של דבר ליהנות מעצתנו ומהדרכתנו והחשבת העצה הזאת – איתן כשהיה. במידה שהולך ורב מספר המבקרים בישראל והלומדים את הנעשה בתוכה, הולך וגדל מחנה ידידי ישראל האישיים, המעריצים את אופיה ומפעלה מתוך ידיעה ממשית ומראה-עיניים ישיר. אין עיקרון זה של שיתוף פעולה עם ישראל משמש נושא למחלוקת מדינית בצמרתה של בורמה ואין לראות כי חל מבחינה זו שינוי כלשהו עם חילוף המשמרות. במידה שפועלות בתחום זה הסתייגויות, אין שורשן נעוץ בהיסוס מדיני.

ו. קיימת ועומדת השאלה: אותה מידה של טובת ההנאה שמפיקה בורמה משיתוף הפעולה עם ישראל, ואותה הרגשה של קירבה נפשית שהיא רוחשת כלפינו, באיזו מידה ישפיעו על עמדתה הבינלאומית בעניינים הנוגעים לנו? אין כל ספק, כי השפעה זו קיימת ונושאת פרי. היא התבטאה בהתחשבות מסויימת בענייני ישראל בבוא ממשלת בורמה לקבוע עמדתה בעניין תעלת סואץ. היא השתקפה בעמידתו של או נו יחיד במערכה בוועידת באנדונג. אך אותו ניסיון של באנדונג עצמו, וסימנים אחרים, מעידים על מיגבלות הרובצות על התחשבות זו ומזהירות אותנו מתקוות מופרזות.

ז. עם כל הסיוגים והחששות, נשארת בורמה בשבילנו עמדה חשובה ביותר הן כשלעצמה, הן כתקדים לקשרינו עם ארצות אחרות באסיה. ההישגים שנחלנו כאן עד כה מהווים, ללא ספק, נכס יחיד במינו אשר די להניח רגע את היעדרו כדי לעמוד על מלוא ערכו. ניתן לי הפעם למדוד אישית את הדרך שעברנו ביחסים עם בורמה מביקורי הראשון ברנגון ועד היום, לראות בעליל את התוצאות המרחיקות - אם גם לא בלתי-צפויות מראש – שהיו להקמת הקשרים הדיפלומטיים בין שתי הארצות ולהעריך במקום המעש את השליחות העצומה שמילא פה נציגנו הראשון, חבר הכנסת דוד הכהן, אשר תהילתו היא פה בפי כל. זאת ועוד: לעיני כל מי שבא לערוך סקר כזה מזדקר התפקיד המכריע שנודע בעיצוב קשרינו עם בורמה לברית הרעיונית של מנהיגיה עם המפלגה הראשה בישראל [מפא"י].

  

הפיליפינים

 

בחתירה להתקשרות חדשה

 

טסנו כשעה וחצי עד בנגקוק ולאחר שהייה קלה שם עוד חמש שעות עד מנילה, בירת הפיליפינים. בצאתנו את בנגקוק נישאנו תחילה זמן רב מעל לארץ סיאם הירוקה, ספק ג'ונגל ספק מזרע, ואחרי כן מעל לקמבודיה ולדרום-וייטנאם ולבסוף מעל לים סין-הדרומית. כך נטשנו את יבשת אסיה ועתה מועדות פנינו לשתי מדינות-איים: הקהילייה הפיליפינית וקיסרות יפן. הראשונה משתרעת על-פני כמה מאות איים, שבגדול ובעיקרי שבהם, לוזון שמו, שוכנת עיר הבירה. הגענו ביום השישי בין-השמשות ונפלנו לתוך זרועותיו של קונסול הכבוד שלנו, ארנסט סימקה הנמרץ והנלהב. עימו היו ראש הקהילה נתן, אף הוא מ"עולי גרמניה", למזרח הרחוק ועוד כמה מנכבדי העדה, וכן הישראלי גוּר, המשמש פה מומחה לתברואה מטעם או"ם, מושאל על-ידי משרד הבריאות שלנו. לא חסרו צלמים שפעלו במלוא המרץ, ונציגי עיתונות שהציגו שאלות למכביר. מהממשלה בא אחד מפקידי הטקס.

נסענו דרך ארוכה העירה ועברנו ברחובות הנושאים חותם מובהק של סגנון עיר שדה אמריקנית – בתים בני קומה אחת או קומותיים, רובם עץ, אוויריהם צרים, שלטי חנויותיהם רובם אנגלית ומיעוטם ספרדית. ההרס בעיר רב עד היום והיה הרבה יותר נורא בהסתיים הקרבות. היפנים מזה והאמריקנים מזה עשו במנילה שמות והעמידוה בשורה אחת עם ערים כוורשה וכרוטרדם מפאת החורבן שחוללה בה מלחמת-העולם השנייה. בנין ההריסות התקדם בהרבה, אך עדיין משופע כרך זה, שמספר תושביו למעלה ממיליון, במשכנות עוני הדוקרים עיניים – סוכות עץ זעירות ורעועות המסתופפות בחורי בתים הרוסים, מאוכלסות בצפיפות מבהילה על-ידי המוני פליטים וסתם דלת עם.

הובאנו למלון גדול וכרגיל בושש המטען לבוא ועד שחילפתי והגענו לבית הכנסת כבר נסתיימה קבלת השבת. מורה עברי ישראלי, משלומי אמוני ישראל ובעל מזג חם ומרץ רב, שנשלח הנה על-ידי הסוכנות לחינוך הנוער ולחיזוק רוח היהדות בקהילה, עמד על הדוכן ודרש על פרשת השבוע, בהיותו ממלא פה מקומו של רב. בקרב העשרות המעטות שהתכנסו – הקהילה מונה בסך-הכל כ-250 נפש – מצאנו פליטי גרמניה מזה ויוצאי סוריה ולבנון מזה, בתוספת ישראלים לשעבר, מהם הדוגלים בישראליותם עד היום.

בארוחת-ערב בבית סימקה, שנערכה בחן רב על-ידי ריטה אשתו [גברת עדינת-נפש זו מתה מאז מיתה חטופה] ונמתחה בקידוש שעשה בעל-הבית בעזרת הבת והבן, נפגשתי עם דוד בוגוסלב, שיצא מייליסאבטגַראד לפני 50 שנה – בערך בזמן שיצאתי מחרסון שכנתה –  יהודי אמריקני שהשתקע במנילה והריהו עורכו של עיתונה הראשי "מנילה טיימס" ומקורב לנשיא.

עברתי עם סימקה על התוכנית שנערכה וראיתי את אשר לפני. הפריטים העיקריים הם ארוחת בוקר עם הנשיא, ארוחת ערב עם הצמרת המדינית והרצאה פומבית באחת המכללות.