חבל שאן-רנגון,  25.9.1956

 

 

ארוחת-הבוקר נערכה לאכילה בצוותא ב-7.30 על מרפסת הבית - אין לתאר את הוד הגן בהצית קרני השמש נגוהות בטיפות הגשם שנעצר - המתינו לנו חשובי המקום, בכללם זוג משכילים מעניין. הוא פרופסור לביאולוגיה ועכשיו ממלא תפקיד ממשלתי מרכזי במפעלי-הפיתוח בארץ שאן. היא מורה ותיקה הממונה עכשיו על "חינוך ההמונים" (Education Mass) באזור זה. מסתבר כי השיטה היא לבחור באנשים מוכשרים מבני שאן, לשלחם לרנגון לקורס, להחזירם ולהציבם אחד-אחד בכל כפר על-מנת שישמשו מופת בהליכותיהם ובעבודתם לכפר כולו, גם יארגנו בו פעולה חינוכית ותרבותית, כולל בראש וראשונה לימוד קרוא וכתוב, בעזרת מתנדבים מהכוחות המתקדמים שבמקום. היה כאן גם יערן שדאגתו להגן על יערות-עד מפני עקירה פרועה, המכוונת אם להסקה או לפינוי השטח לשם עיבוד חקלאי.

יצאנו מטאונג'י לקאלוֹ בדרך שכולה מראות-פלא. נתקלנו בעדר בקר רועה באפר אשר שתי חורשות סוגרות עליו מזה ומזה. הרי זה נפלא, אמרתי. אוּ טאנט, היודע כל, הגיב מייד: נכון, נדמה לי כי יש מראות כאלה בתמונותיו של קונסטאבל. כל הדרך משלה בנו הצינה עד שהתחלתי חושש לתוצאות ממאירות. יצאנו למסע זה לגמרי בלתי-מוכנים לאקלים הסביבה ואילמלא יעץ לי המשרת ההודי ברנגון להצטייד בפקרס-צמר, מרה הייתה אחריתי. קאלו אף היא עיירת-הרים, נאה ואצילית מטאונג'י, מעון-קיִט לבעלי-יכולת ברנגון, אשר כמה מהם, כולל שרים, יש להם בתים כאן, ואף אנגלים זקנים, פקידים לשעבר, אשר שפרה עליהם נחלתם בפינת-חמד זו, מבלים בה אחרית ימיהם.

הגענו למלון היחיד שבעיר ומייד שאלתי לעיתונים. אינם בנמצא. האומנם לא הגיע עיתון מרנגון? לא, לא הגיע, וזה חמישה ימים אין קשר עם רנגון עקב קלקול ברכבת, ספק מחמת השיטפונות ספק בגלל חבלה שנעשתה על-ידי הכנופיות. אף כאן המתינה לנו "שמנת" הפקידות המקומית. הממונה על החקלאות פתח מייד בחקירה ודרישה על קיבוץ ומושב ושתה בצמא דברי-הסבר על המושב השיתופי, המתאים כנראה למדינות שאן ולתושביהן יותר מכל צורה אחרת מהמקובלות אצלנו. ביקש לדעת אם יוכל לשלוח, הישר מכאן, מספר צעירים לארץ על-מנת שילמדו את הצורות השונות במקום המעשה, וכמה יעלה הדבר ומי ידאג להם. נוכחנו שוב ושוב כי שם ישראל נישא בפי כל ותהילתה מנסרת והולכת. יצאנו לסייר בשוק-הכפריים הגדול, המתקיים בכל אחת מערי שאן אחת לחמישה ימים, אליו מביאים האיכרים את תוצרתם, ובו הם קונים מצרכים מחרושת העיר. ראינו טיפוסים שונים ומשונים והתברר מחדש מה נבערים אנו מדעת את כל סוגי בני המין האנושי על-פני כדור הארץ. חזרנו ואכלנו ארוחת-צהרים בחבורה גדולה ויצאנו במכוניות למינחת של הֵייהוֹ.

בהגיענו לשם כבר חיכה לנו המטוס ומייד שאלתי לעיתונים. ואכן הובאו וחטפתי גיליון של Nation, בו מצאתי תיאור מפורט של זוועת רמת-רחל - תמונה אחרת לגמרי מזו שנצטיירה במוחי בכוח הדמיון על-פי הידיעה המקוטעת הראשונה.

 

חזיתות חוץ ופנים של בורמה

 

בעיתון גם תמצית נאום ראש הממשלה של בורמה בכינוס ארצי של מפקדי-הצבא. אף זה ממאורעות השבוע - הרושם הוא כי החיים המדיניים כאן גועשים ואינם יודעים הפוגה. הנאום היה מלא תוכן ונגע בכמה שאלות בוערות, אשר לגבי כל אחת מהן אמר בּא סווה דברים כדורבנות. השאלה העוקצנית מכולן הייתה פלישת סין הקומוניסטית לאזור-הספר של בורמה. דעת-הקהל רואה בזה התגרות עזת-מצח ומסוכנת ביותר, ואין ספק כי היא מרתיחה דמם של מפקדים רבים.

ראש הממשלה יצק צוננים על ראשים חמומים ואלה דבריו:

"אתם יודעים היטב כי כולנו מוכנים ומזומנים למסור נפשנו על הגנת חירות הארץ ולעמוד בפני פלישה, תבוא מאשר תבוא. אבל איננו יכולים להכריע בכל שאלה שתתעורר באופן רתחני  ונמהר (impetuously and headedly-hot) עלינו לבקש בראש צלול פיתרונות לכל שאלה ושאלה במידה שתתעורר. רק לאחר שנמַצה כל מאמץ למצוא פיתרון של שלום נוכל להיזקק לאמצעים אחרים. אנו מאמינים כי זוהי הדרך אשר כל אומה ואומה והעולם כולו חייבים ללכת בה בחייהם. חשוב לנו לנקוט שיטה זו לגבי הבעיה הניצבת לעומתנו כיום. בורמה ומין העממית הן ארצות ידידותיות. שתיהן נאמנות לחמשת העקרונות[1]. שתיהן דוגלות בפיתרון של שלום לסכסוכים הבינלאומיים. כרגע מתנהל דיון בין שתי הממשלות על בעיה זו, בידידות ובגילוי לב. מיום ליום הולך המצב ומשתפר ואנו סבורים כי יש כל הסיכוי לפיתרון של שלום".

מה שונה הדיבור מהמקובל אצלנו - אבל לעומת זה מה שונה הרקע!

לפני-כן הוקיע בּא סווה את "האימפריאליזם החדש" המגדל סוכנים ואנשי גיִס חמישי בארצות אחרות. הוא אמר דברים נמרצים על המשך המלחמה במורדים עד חורמה ודבריו העידו כי לגמרי לא טעיתי כששאלתיו אם נאומו של או נו באותו עניין מבשר איזה מפנה בשיטת הלחימה. הוא דיבר על לב הצבא לא לכרוע תחת עקת העייפות הנוראה, בעקבות המלחמה הטרדנית הנמשכת זה שמונה שנים, מיום השגת העצמאות, אלא להחזיק מעמד ולהבין כי בלי עקירת הנגע לא ייכונו ביטחון ושלום, לא יוכל להתבצע מפעל-הפיתוח, ולא יגיע העם לחיי מנוחה ורווחה. אבל הוא בישר למפקדים שני דברים:

ראשית, יבואו שינויים בהיערכות הכוחות, במבנה העוצבות ובשיטות הלחימה, ועל כל אלה כבר ניתנו הוראות;

שנית, נעשו סידורים להבטיח, כי הפעולה נגד הכנופיות לא תרבץ בכל כובדה על הצבא בלבד, אלא תיעשה בהשתתפות. העם כולו.

כמו בנאומו בכינוס האיכרים, אותו השמיע למחרת הופעת או נו, כך גם במשאו זה נגע בּא סווה בבעיית סואץ. אמר, כי ממשלתו תומכת בזכותה הריבונית של מצרים להלאים את התעלה, אבל היא עומדת גם על זכותן של כל שאר המדינות להשתמש בה.

חזרנו לרנגון גדושי-רשמים מהטיול הנפלא. ארוחת-ערב בבית ציר ישראל. או נו נתגלה שוב כאישיות דגולה וכאיש-חמודות. האציל מרוחו על כל החבורה - שהיו בה שוב שרים, שופטי בית-הדין העליון ואישים אחרים - אך על-ידי עצם נוכחותו גם בלם במקצת את חבריו מלפתח שיחה חופשית. הייתה זו הזדמנות חשובה להסברה.