32

ישיבת הממשלה הזמנית טו, תל-אביב[1]

4/7/1948

תשובות למתווך

סעיף א׳: הצעות המתווך

השר מ. שרתוק: אתמול בבוקר באו לביתי מקשרי או״ם בתל-אביב ומסרו בשם ברנדוט, שהערבים הודיעו לו שהם לא יבואו לרודוס ולכן הוא טס אתמול לקהיר ומוכן לבוא אלינו מיום ו׳ ואילך, אבל היה מעריך מאוד אילו בכל זאת הסכמנו - למרות סירוב הערבים - לבוא לרודוס. אמרתי שהדבר יובא לפני הממשלה בישיבתה היום. האיש שמסר את הדבר, באנץ׳, הוסיף שהוא בטוח שזה יחזק מאוד את מעמדנו. כאשר באנץ׳ אומר שזה יחזק את מעמדנו, הריהו כנראה סבור שבעולם יאמרו:

״הנה, היהודים הם אנשים הגונים, אינם עושים מטעמים מן הנסיעה לרודוס והריהם מוכנים להודות בסמכותו של נציג האו״ם״. אמרתי: ״יש ודאי אנשים שיאמרו כך, אך יש אנשים שיאמרו אחרת - שהיהודים חלשים, הם יודעים את כוחם המעט והתנהגותם מעידה על חולשתם. דבר זה - אמרתי - הוא חרב פיפיות, אבל בארץ תחתוך חרב זו רק בצד אחד. על כן, במצב הנתון, נצטרך להכריח אותו לבוא אלינו״.

אני מציע, שנחליט שאיננו נוסעים לרודוס עכשיו. אם יתנהל משא ומתן ממושך - אל נגזור על עצמנו שבהמשך המשא ומתן הזה לא נבקר אותו פעם ברודוס, אך זה אינו צריך להיות בתחילת השיחות. ומכיוון שתוכן הצעותיו כבר ידוע בקווים כלליים, ויש אומרים שהנוסח עומד להתפרסם במילואו באופן בלתי מוסמך על ידי סוכנויות ״רויטר״ ו״יונייטד פרס״, הרי שאם ניסע אנחנו לרודוס בשעה שהוא נוסע לקהיר, יתפרש שאנחנו להוטים מאוד אחרי הסכם איתו. על כן צריכה תשובתנו להיות שאנחנו מוכנים לראותו כאן מחר מחרתיים, כפי שנוח לו לבוא.

דבר שני, אם יתפרסם הנוסח המלא של הצעות ברנדוט, תעמוד אז שאלה של פרסום מצדנו. הוא ביקש מאיתנו שלא לפרסם שום דבר עד שנתראה איתו. על כל פנים, נצטרך להדריך את העיתונות באופן יותר מפורט לתגובה הערב, אם נוסח הצעותיו יתפרסם. בנוגע לעמדתנו - אינני מציע שאנחנו ננקוט בנוסח דחייה מוחלטת של הצעותיו.

אני מציע שהתשובה תהיה עניינית בלי לעמוד דווקא על כל סעיף וסעיף. נקבע עקרונות אחדים כלליים, והם:

לא נסכים לשום צמצום בריבונות,

לא נסכים לשום הגבלה על עלייה,

לא נסכים לשלטון ערבי בירושלים.

אשר לירושלים, נצטרך להרחיב קצת את הדיבור בשיחה ולהסביר לו מה עשה בזה שהציע מה שהציע.

בי״ת, אני מציע לומר, שבשבילנו הבסיס הוא החלטת כ״ט בנובמבר ולא ייתכן שום ויתור מצדנו על מה שקיבלנו בכ״ט בנובמבר. אך יש דברים שנצטרך לעמוד עליהם לאור הניסיון,[2] גם נוכח עובדות שהיו בארץ, בלי לקבוע בשלב זה מסמרות המסייגות את עמדתנו. באופן כזה אנחנו מגינים על בסיס כ״ט בנובמבר ואיננו סוגרים את הפתח בפני תיקונים רצויים לנו.

גימ״ל, אני מציע לומר, שאם מדובר על עניינים שהם בגדר ברית כלכלית [עם המדינה הכלכלית], הרי הסכמנו לברית כלכלית על יסוד הנחות מסוימות. אם הנחות אלה אינן מתאמתות - הרי שאין אנו מחויבים על ברית כלכלית כפי שהסכמנו עליה, ואין זו אלא שאלה למשא ומתן בינינו ובין השכן, משא ומתן חופשי שבו נחתור להגיע לידי מסקנה מוסכמת. בדרך כלל, מבחינה עקרונית אנחנו בעד כל שיתוף כלכלי עם המדינות השכנות, אך עניין של נמל חופשי, או עניין אחר כגון דא, אינו בא בחשבון באשר זה מטיל עלינו מלכתחילה חובות ופוגם בעיקרון הריבונות. אנחנו מוכנים לתת זכויות מסוימות, אזור חופשי בנמל למדינה שכנה, בתוך מהלך המשא ומתן.

בסוף דברי מ״ש התנהל דיון. לבסוף סיכם מ״ש:

השר מ. שרתוק: אין אנו יוזמים הצעות שכנגד. אולם לא נוכל להימנע מלענות על שאלות שעלולים להציג בפנינו. אני רואה אפשרות של הצגת שאלות מצד ברנדוט בנקודות הבאות:

א. האם אנחנו בכלל שוללים רעיון של איזו ברית כלכלית, לא רק הסכמים אלא איזה "יוניון" שהוא, עם המדינה השכנה.

ב. האם יש או אין לנו מה להגיד על עתידה של יפו.

ג. האם יש או אין מה להגיד בשאלת החזרת הערבים למקומות מגוריהם.

ד. האם עודנו מסכימים לירושלים בינלאומית. קיימא לנו, שנילחם נגד ירושלים ערבית, אולם השאלה אם מסכימים אנו לירושלים בינלאומית.

ה. האם מוכנים אנחנו להמשיך ההפוגה בתנאים הקיימים.

אלה חמש השאלות שהייתי רוצה להיות מוכן לענות עליהן על דעת החברים.

אציע מה עלינו לענות:

בעניין הברית הכלכלית עלינו לחזור ולהגיד מה שנאמר כבר, שזו שאלה אחרת לגמרי מאותה ברית כלכלית שמדובר עליה בהחלטת כ״ט בנובמבר. אבל איננו שוללים מראש אפשרות כזאת. יש עניין של משא ומתן בינינו, שיכול להביא לידי הסכם או שורה של הסכמים. הסכם זה יכול להביא להקמת שותפות של קבע בין שתי הממשלות.

בנוגע ליפו לא הייתי מציע לקבוע עתה מסמרות - שאנחנו תובעים לעצמנו את יפו. עלינו להגיד, שלפי שעה זוהי שאלה היפותטית. עדיין אין שלום בארץ ולכל היותר יכולה להיות הפוגה, וזו אחת השאלות שנצטרך לדון עליהן במשא ומתן על שלום. בשבילנו שאלה זו פתוחה.

אותה תשובה מציע אני בנוגע להחזרת הערבים. בתקופת המלחמה אין לדבר על זה. לגבי זה ההפוגה דינה כדין מלחמה - עדיין אין זו תקופת שלום. כאשר נגיע להסכם של שלום - נדבר על זה.

בנוגע לירושלים בינלאומית - מציע אני שנענה בחיוב, אך הפעם לא נסתפק בהחלטה סתמית. נצטרך להיווכח שיש נכונות להגשים את הדבר. לא נסכים ליצירת חלל ריק שהערבים יפלשו לתוכו ואנחנו נוּצָא מתוכו. אך את עמדתנו הפרינציפיונית איננו משנים בעניין זה.

בנוגע לשאלה החמישית - שביתת נשק - נגיד שמסכימים להארכת ההפוגה אבל דורשים שינויים בענייני עלייה. לא נדרוש זאת באופן אולטימטיבי, אך נוכיח את האבסורד שבמצב הקיים, שאנשים הנמצאים בארץ צריכים לשבת זמן בלתי מוגבל במחנות כל זמן שנמשכת ההפוגה.

בתום דברי מ״ש התנהל דיון. פתח ראש הממשלה ב״ג ואמר כי הוא נגד כל ברית שתוטל על מדינת ישראל. כמדינה ריבונית ישראל תכרות בריתות ביוזמתה. בעניין יפו הביע דעתו כי יש לדרוש את הכללתה במדינה. אשר לירושלים יש להיזהר שלא למהר ולהסכים לבינאומה. הסכמה לירושלים בינלאומית אך ורק אם יוסכם על רצף טריטוריאלי מהמדינה לירושלים.

הערות: