24

הממשלה הזמנית, ישיבה יב/1, תל-אביב[1]

22/6/1948

״אלטלנה״

בוא האונייה ״אלטלנה״

את הדיון בשאלת מדיניות הממשלה בשאלת "אלטלנה", פתח רה"מ ב״ג בהודיעו שהאונייה הגיעה לחוף תל-אביב ואח״כ דיווח על השתלשלות הפרשה. במהלך הדיון אמר מ״ש:

השר מ. שרתוק: לאחר מעשה קל להיות חכמים. מר גרינבוים, כפי שהבינותי, הופתע לשמוע מתוך שיחה שהייתה לו עם אחד מאנשי אצ״ל, שהעיקר היה אצלנו לא שמירה על ההפוגה, כי אם השלטון על הנשק. ושפירא אומר עכשיו, לאחר מעשה, שצריך היה לנהוג או כך או כך:

או לעמוד בהפוגה ואז אסור להיכנס למשא ומתן [עם אצ״ל],

ואם נכנסים למשא ומתן אז אחרת.[2]

כששאלתי אותו באיזו דרך מן השתיים צריך היה לבחור, לא ענה לי. הוא אמר: צריך לבחור באחת מן השתיים - (מ. שפירא: הייתי בוחר בשנייה!).

אני רוצה לחזור לעובדות. נודע שהולכת אונייה עם עולים ועם נשק. נעשה ניסיון לעכב את הפלגתה. הניסיון הזה נכשל. נודע שהאונייה בשערי הארץ. היו שלוש אפשרויות, ואני רוצה שכל אחד מכם יעמיד את עצמו במקום האנשים שצריכים לטפל בדבר:

להתעלם התעלמות גמורה מכל העניין, זאת אומרת, במקרה שהם מצליחים להוריד את המטען בשקט, להסכים מראש שאצ״ל הנמצא בחיסול, והתחייב להתפרק, יימצא בידו פתאום אוצר של נשק מספיק כדי זיון צבא יהודי בארץ- ישראל, לפי הממדים שלנו כמובן. דבר זה היה מן הנמנע.

הייתה אפשרות שהעניין יתגלה, זאת אומרת הפרה גלויה מפוצצת של ההפוגה על ידי יהודים. מהאפשרות הזאת להתעלם לא בא בחשבון. הייתה אפשרות להודיע מראש למפקח מטעם או״ם:

״להווי ידוע לך: הולכת אונייה, יש בה עולים שאנחנו לא אחראים להם, יש בה נשק שאיננו אחראים לו, עשה מה שאתה יכול״.

אני רוצה לשמוע פה מישהו שיאמר, שכך צריך היה לנהוג, שצריך היה להסגיר למפרע בידי או״ם את העולים ואת הנשק. ייתכן שיש היגיון ממלכתי לנהוג כך, אבל לא עלה על דעתנו שאפשר לנהוג בדרך הזאת.

נשארה האפשרות השלישית: להיכנס לעניין ולנסות להציל את המצב, זאת אומרת לבוא איתם [עם אצ״ל] בדברים, זאת אומרת לטכס עצה שמא אפשר לסדר כך שהדבר ייעשה בשקט. אבל במה דברים אמורים? מתוך שמירה על מדינת ישראל ולא מתוך חתירה תחת קיומה של מדינת ישראל.

שמעתי בהתקוממות וגם בצער איך מר גרינבוים הציג את העניין. אמרת שהוברר לך שלא באו לידי הסכם על עניין הנשק, כאילו מדובר פה בשתי כנופיות שנפל לידם מחסן של נשק ולא התפשרו על חלוקתו. וגם לולא היית חבר הממשלה, והיית מציג כך את העניין, הייתי משתומם.

מה הדבר? שתי כנופיות ישבו כאן?

כאן ישבה מצד אחד ממשלה,

ומצד שני ישב ארגון שהפר הסכם ומנסה עכשיו להיבנות מהפרתו.

זו הייתה אי-התפשרות על חלוקת הנשק? האיש שאמר ״לא, הנשק מוכרח להימסר לי״, פשוט חמד אותם חמשת אלפים רובים? השאלה הייתה

שלטון או לא שלטון,

צבא אחד או לא צבא אחד,

קיום הסכם או התפשרות עם הפרת הסכם.

אתה אומר שהוסכם על [הקצאת] עשרים אחוז [מנשק ״אלטלנה״] לירושלים. לא הוסכם על עשרים אחוז לירושלים. הודיעו לאצ״ל, מתוך אותן דרכי שלום שאתה מטיף להן, ובמידה שזה מתחייב עם ריבונות הממשלה:

״אתם דואגים לירושלים? אם הכל מסתדר, להווי ידוע לכם - עשרים אחוז ילכו לירושלים״.

הודיעו להם, לא שהוסכם על עשרים אחוז, מפני שאתה רואה שלא הוסכם, כי הם דרשו שעשרים אחוז אלה ילכו לאנשיהם. לא היה כאן שום הסכם, אלא הייתה כאן הודעה מתוך מאמץ לעשות משהו שימנע מהם תואנה נוספת למלחמה גלויה.

אחר כך הִצעת ״הצעה פרטית לשני הצדדים״ - אתה? חבר הממשלה? לשני צדדים שצד אחד זה אתה בעצמך? הממשלה שלך? אם תאמר הסכם שהיה לך חלק בו, הרי שוב לא לפי הסכם. אתה מרבה תמיד להסתמך על ניסיון של ממלכתיות, אתה חולק על המילה ״נִמְבְזָה״ מתוך ניסיון ממלכתי,[3] כלום אפשר להשוות את הפגם הזה עם הפגם שאתה מצדיק אותו - של משא ומתן עם מדינה והצעה פרטית של חבר הממשלה לשני הצדדים, שאחד מהם הפר את סמכות הממשלה הזאת? אינני יכול להבין את הדבר הזה.

אינני יודע אם אנחנו יכולים לחזור להסכם עכשיו, משום שהייתה הפרת ההסכם. אני חושב שאת בגין ואת מרידור[4] ואת סטבסקי[5] צריך לאסור - (ד. בן-גוריון: את פיטר ברגסון[6] כבר אסרו בתור משתמט!) - אם יש למישהו השפעה על אנשי אצ״ל, צריך לנצל את ההשפעה הזאת כדי להביאם לידי כניעה וציות ובדרך זו להפסיק את המלחמה בכפר ויתקין. אחר כך תדון הממשלה מה לעשות בהם, מפני שאנשים אלה, שנכנסו לצבא בגדודים מיוחדים,[7] התמרדו, ושאלה היא אם אפשר להחזיק אותם עוד כגדודים.

בנוגע להודעה. הודעתי בממשלה, כי באין סידור אחר אני מקבל על עצמי לדאוג למכונת הקשר שלנו עם העיתונות. לא הייתה שום ברירה אחרת. אני סבור שיש לדון עכשיו על הסדר חדש [עם אצ״ל], אבל עוד לא דנו, וכל זמן שלא היה הסדר חדש, ממילא ברור שנמשך ההסדר הקודם. השאלה הייתה אם

למסור הודעה בשם הממשלה

או לא למסור הודעה בשם הממשלה.

המצב היה כזה: לכתחילה קיווינו שנוכל להסדיר את כל העניין. הייתה זאת תקוות שווא. אילו קיבלנו את הדין אתמול, ייתכן שהעניין היה נגמר במשך הלילה. אבל מלבד הכל הם גם לא יוצלח׳ים בדברים כאלה. העניין נמשך כל הלילה עד אור הבוקר. בבוקר באו והודיעו לי, שאווירון של או״ם חג מעל האונייה. הבינותי מייד שאנחנו צריכים להודיע לאו״ם.

זאת ועוד: אתמול בבוקר הזמינו באי-כוח של בגין את ועדת התגובה[8] ומסרו את כל העניין לעיתונות, כמובן בצורה מסולפת, ומשנמסר הדבר לעיתונות, נפוץ בכל הארץ. אנשי או״ם יושבים בתוכנו ומספרם רב והם נפגשים עם יהודים, ומייד טלגרפו את הדבר לחוץ לארץ ולאו״ם נודע על בוא הספינה כמה שעות לאחר שהגיעה לחוף וצבאנו כבר היה בפעולה. יתר על כן, אווירון חג. כאשר באו אלי אנשי או״ם ואמרו:

״יש הפרה גדולה של שביתת הנשק״, מצאוני בדיוק בשעת כתיבת מכתב אליהם בעניין זה. אמרתי: ״אני כותב אליכם ומודיע מה אנו עושים״,

וכי הם מורדים נגד מדינת ישראל. ב-8.45 בערב שידר אצ״ל את הדבר. אמרתי לבן-גוריון: ״אנחנו מוכרחים לפרסם הודעה. לא ייתכן שאצ״ל לבדו יציג את העניין לפני העולם״, ואז חוברה ההודעה הזאת ונמסרה לפרסום בעיתונות. זה לא עניין של לשכת המודיעין. זו הודעה של הממשלה ובהתאם להחלטה. מילה זו או מילה אחרת אפשר להוציא.

זה מה שהיה. ואני חושב שצריך להביא אותם לידי ציות בכל האמצעים, גם בנשק. אחר כך נדון מחדש מה לעשות, אבל את שלושת אלה - בגין, סטבסקי ומרידור - אותם אני מציע לאסור.

הדיון נמשך. לשאלת השר שפירא: "מה יהיה דין הנשק שנקבל לידינו - האם נצטרך למסור אותו לאו"ם?" השיב מ״ש:

השר מ. שרתוק: במכתב למפקח[9] כתבתי, כי לאחר שנשתלט על המצב נעבור להצעה מה לעשות בנשק. בכוונתי להציע שהנשק יישאר באונייה - לא נוכל לפעול שיוּרַד ויוכנס למחסנים, כי זה נגד תנאי מפורש של שביתת הנשק - האונייה תישאר עוגנת במקום מסוים בחוף הארץ והנשק יישאר תחת פיקוח מתמיד של אחד ממקשרי או״ם במשך כל תקופת ההפוגה. זאת אומרת, עם גמר ההפוגה אנחנו יכולים להוריד אותו. אינני מתעלם מהשיקול, שעם גמר ההפוגה אונייה זו הופכת מייד מטרה להפצצות. אבל זה, נדמה לי, הסידור היחידי שאנו יכולים להציע לאו״ם, השומר במידה מקסימלית על הסיכוי לקבל את הנשק בסופו של דבר לרשותנו.

נתקבלו ההחלטות הבאות:

ברוב של 2:7 מחליטים לדרוש מהאונייה להימסר לרשות המדינה.

ברוב של כולם נגד אחד (הרב פישמן), מחליטים, שבאם בעלי האונייה יציעו לצאת מתחומי הארץ - ולא לחזור בלי הסכמה - תדון הממשלה בדבר.

לדרוש במשא ומתן עם או״ם הורדת הנשק ארצה כדי לשימו תחת פיקוח או״ם עד לגמר ההפוגה. באם לא יסכימו, נסכים להשאיר את הנשק באונייה שתעגון בחוף הארץ תחת פיקוח או״ם עד לגמר ההפוגה.

הממשלה תדון בישיבה הבאה במצב שנוצר אחר כניעת אצ״ל בכפר ויתקין.

הערות: