19

הממשלה הזמנית, ישיבה י, תל-אביב[1]

14/6/1948

ההפוגה והובלת מזון לירושלים

סעיף א׳: אינפורמציה על המצב

השר מ. שרתוק: ברנדוט בא אתמול לתל-אביב והייתה שיחה בינינו. את עיקרי הדברים מסרתי לפרסום [בעיתונות]. הודעתי לו, שכל זמן שאין הסדר ברור איתנו ביחס לכללים שהוא ינקוט בהם בהגשמת ההפוגה, איני יכול לתת הוראות לאנשינו במקומות בדבר שיתוף הפעולה ביניהם לבין משקיפי או״ם. הצעתי לו, שהוא, או איש שפועל בשמו, יבוא אלינו לישיבה יסודית שבה נברר את כל הסידורים. בשיחה הוברר, כי הממונה מטעם הרוזן על מנגנון הפיקוח יהיה הקולונל בונדה,[2] שיהיה כפוף לו במישרין, והוא הבטיח לשלוח אותו. ברנדוט בכלל סבור, שאת עניין ההפוגה הוא כבר גמר ויש בדעתו למסור את ההשגחה עליה לאחרים, ואת עצמו יקדיש לפוליטיקה גבוהה, למשא ומתן בשאלה המדינית.

היום, לרגל עניין מיוחד שטיפלנו בו בקשר לאונייה הטעונה מכוניות משא, היה אצלי אחד המפקחים על הנמלים, קפטן פילנדר, והמקשר מטעם המזכירות הכללית רידמן. אמרתי להם שוב, שתהיינה אי-נעימויות אלא אם כן יבואו איתנו בדברים ונקבע כללי התנהגות. אז תימָסר הוראה.

הם אמרו, שרוב המשקיפים עדיין לא הגיעו ובונדה עודנו בקהיר, אבל הבטיחו לי שימריצו את בואו. בונדה צריך להביא איתו מכתב מלא תלונות שהוגשו לרוזן ברנדוט בקהיר בליל שבת מטעם מזכיר ״הליגה הערבית״, המאשים אותנו בהפרת ההפוגה בארבעה מקרים לפחות. ממשלת עבר-הירדן התאוננה כאילו הפרנו את ההפוגה בכמה מקומות: בשיח׳ ג׳ראח נהרגו ביום שישי בערב חיילים של ה״לגיון הערבי״ מכדורי צלפים יהודים. באותו ערב נורו שני אזרחים ערבים מבנייני ״הדסה״ [על הר הצופים] בירושלים ואחד נהרג. ממשלת סוריה התאוננה, ששלשום בלילה חג מטוס שלנו מעל דמשק מתוך ניסיון לזרוק פצצות על העיר. אנחנו שולחים מכתב שבו אנו מונים את כל החטאים של הצד שכנגד.

אתמול טיפלנו באונייה ״קדמה״ שהביאה כ-450 איש, מהם כ-120 עולים חדשים בגיל צבא, זאת אומרת מבני י״ח עד מ״ה. אמרו לנו לשלוח אותם למחנה, עדיין אין להם מנגנון של משמר, ועד שיהיה להם נצטרך לשמור על האנשים במחנות ולהיות אחראים להם.

היום הגיעה אונייה שהביאה מטען של כ-300 מכוניות משא. האונייה הזאת הגיעה ביום ההפוגה לחיפה. כיוון שהשלטונות[3] לא הרשו לפרוק את מטענה, הפליגה לתל-אביב. המשקיף הראשון מטעם או״ם שביקר באונייה הביע דעתו, שמטען זה אינו נחשב חומר מלחמתי, אולם מסר דין וחשבון לממונה עליו, קפטן פילנדר, והלה ביקש לעכב את הפריקה עד לקבלת הוראה מוסמכת. הוא ביקר באונייה וראה את כל המטען.

שאלתיו אם ראה נשק על המכוניות? אמר:

״לא היה נשק על המכוניות״. שאלתי אם מצא איזה סידורים להתקנת נשק על המכוניות - ״לא״, אמר, ״לא מצאתי שום סידורים להתקנת נשק על המכוניות״, אבל הוסיף: ״קל מאוד להתקין נשק״. ״האם מה שאתה אומר, שקל מאוד להתקין נשק, זה חל על כל מכוניות המשא?״ ״כן, זה חל על כל מכוניות המשא״. ״האם כוונתך לומר, שבמשך תקופת ההפוגה לא תיכנסנה מכוניות הובלה רגילות למדינת ישראל? יש צי גדול של מכוניות בארץ, אבל הצי איננו מספיק, כי הארץ בכללה אינה משופעת באמצעי הובלה. תנאי מלחמת העולם וקשיי היבוא שנבעו מהם, הביאו לידי מחסור חמור באמצעי הובלה. ואין להתעלם מהעובדה שגם מסילות הברזל אינן פועלות עכשיו״. ״כן״, אמר, ״אבל כאשר מביאים בבת אחת שלוש מאות מכוניות, זה מיטיב במידה ניכרת את המצב״. אמרתי: ״האם אתה יודע, שההובלה מאורגנת באופן קואופרטיבי ושמזמינים מכוניות בסיטונות? בימים כתיקונם, זאת אומרת, לפני ההפוגה, צריכים היינו להחרים מכוניות ולהוציא אותן מבניין וממסחר ומהובלה בנמלים, כדי להשיג צי של מאתיים מכוניות למשלוח מזון לירושלים. האם הכוונה היא, שגם בזמן ההפוגה עלינו להחרים מכוניות ולשתק את ההובלה כדי להביא מזון לירושלים?״

הרגשתי שההגנה שלו מתמוטטת. הוא חזר ואמר לי:

״אינני אומר שזה אסור, אבל חייב אני לשאול לדעת הממונים עלי. אם תנסח את הדברים האלה, אעביר אותם באופן רשמי״.

אם כן, עניין המכוניות עומד עכשיו בתיקו.

כפי שקראתם בעיתונות, יוצא ברנדוט עוד היום לרודוס, שם ינוח יום אחד אחרי מסעותיו המרובים. מחר יהיה בקהיר ויבלה שם יומיים בשיחות מוקדמות עם נציגי הממשלות הערביות, המתכנסים שם בימים אלה לישיבת הוועדה הפוליטית של ה״ליגה הערבית״, כדי לתהות על קנקנה. ביום ה׳ הוא מתעתד לבוא לתל-אביב ולשהות כאן יומיים, ואז יבקש לשוחח איתנו שיחות מוקדמות וכלליות. ידוע שהוא אינו מביא איתו שום תוכנית ואינו פותח בשום תוכנית, רק מברר את האפשרויות. בשבת ישוב לאי רודוס בו קבע את מקום מושבו. לא מן הנמנע אפוא שבשבוע הבא נוזמן אליו ומישהו מאיתנו יצטרך לנסוע לרודוס.

סעיף ב׳: תוכנית פעולה לזמן ההפוגה

את הדיון בסעיף זה פתח ב״ג והציע תוכנית פעולה בת 5 סעיפים. אחריו דיבר מ״ש.

השר מ. שרתוק: אני רוצה למסור אינפורמציה בנוגע לירושלים. היו כמה שיחות לאנשינו בירושלים, בעיקר לברנרד ג׳וזף, שמינינו אותו, לפי בקשה מיוחדת של ברנדוט, למקשר הראשי שלנו בעיר עם ועדת הקונסולים,[4] שברנדוט ייפה כוחה לדון עם שני הצדדים על בעיות העיר בתקופה זו. ג׳וזף עשה דבר אחד חשוב: הוציא מראשו של ברנדוט את המחשבה הפסולה, שבאה לידי ביטוי בנוסח הרשמי של תנאי שביתת הנשק, שצריך לשמור שכמות המזון בתום ההפוגה לא תהיה גדולה מכמות המזון שהייתה בירושלים לפני ההפוגה. הוא הסכים להסתלק מזה וקיבל את הנחת יוסף שדרושים שני נתונים:

אל״ף, מה האוכלוסייה שצריך להזין אותה;

בי״ת, מהי מנת המזון הנורמלית בימים כתיקונם.

בנוגע לגודל האוכלוסייה, נקט ג׳וזף מספר של 114 אלף נפש, כולל יהודים רבים שנתקעו בירושלים ולא יכלו לשוב, ואנשי צבא. אבל נתעוררה מחלוקת בשאלת הכבישים, בייחוד בשאלת הדרך החדשה שלנו.

ג׳וזף טען, שהדרך הזאת היא שלנו, שאנחנו מובילים בה מזון ואין היא מהווה הפרת הסטטוס קוו.

הצד השני טען, שאם יש ביקורת, צריכה היא לחול על שתי הדרכים גם יחד, והכמות הכללית של מזון אינה יכולה לעלות על הכמות שיקבעו אותה כדרושה לכלכלת העיר בימי שלום.

בשיחה שהייתה לג׳וזף איתו שלשום דוּבַּר כאילו הוא יגמור איתי בשאלה זו. כיוון שברנדוט לא עורר את השאלה, לא עוררתיה אני, משום שאנחנו רוצים להרוויח זמן ולהוביל בינתיים מזון בכביש זה ככל שנוכל.

בינתיים נמשכו השיחות שם עם ועדת הקונסולים. הם רצו לקבוע תחנת ביקורת בשער הגיא. ג׳וזף הסכים שתהיה ביקורת מטעם מפקחי או״ם בשער הגיא לגבי המזון שיועבר בכביש, אבל לא לגבי מזון שיועבר בדרך החדשה. הם עמדו על כך ואמרו, שאם תעבור שיירה את שער הגיא בלי ביקורת, הם יראו בזה הפרת ההפוגה מצדנו. העניין הוא, שיש כבר שתי דרכים אלטרנטיביות, או אפשרות של שתי דרכים אלטרנטיביות [המתפצלות מ״דרך בורמה״]: דרך אחת המתחברת עם הדרך הראשית בשער הגיא ודרך אלטרנטיבית המתחברת עם הכביש מצפון לשער הגיא. ג׳וזף הציע להם לקבוע תחנת ביקורת בכניסה לעיר ירושלים. מכאן אני מבין, שהוא הסכים בסופו של דבר לכך שגם המזון שאנחנו מביאים בדרך שלנו תחול עליו ביקורת.

המשך דברי מ״ש, 78 שורות, נמחקו בידי צנזור ארכיון המדינה. בהמשך לדברי מ״ש התנהל דיון. השר ברנשטיין טען שהקו המדיני של הממשלה אינו ברור והציע שישיבת הממשלה הבאה תוקדש לנושא המדיני ואילו השר בנטוב הציע לנהל דיון בנושא הצבאי תחילה.

השר מ. שרתוק: אני תומך בהצעת ברנשטיין, שנקדים בירור ראשון על הצד הפוליטי. אני מרגיש בזה צורך רב. אומנם ביום חמישי ושישי תהיינה רק שיחות ראשונות עם ברנדוט, אך הוא יציג בלי ספק שאלות, ושאלות נוקבות, ורצוי לי בהחלט, לפני שאתייחד איתו, שיהיה חילוף דברים בין החברים כדי שאוכל לדבר על דעת הממשלה ולא על דעתי-אני.

מחליטים ברוב של 4:6 לקיים בישיבה הבאה בירור מדיני ואחריו בירור צבאי.

סעיף ה׳: הופעת המדינה במועצת הביטחון

השר מ. שרתוק: זוכרים אתם את המסקנה שנתקבלה ברוב בפעם הקודמת,[5] על פי הצעת רמז, שאנחנו נהפוך את הסדר: תחילה תבוא בקשה חיובית לקבל הופעת ממשלת ישראל בעת הדיונים על ארץ-ישראל במועצת הביטחון. אם הצעה זו לא תתקבל, תודיע הסוכנות שהיא מוכנה לוותר על מקומה אם יסכימו לנציגות הממשלה. אנשינו בלייק סכסס חולקים על זה. קיבלתי מהם את המברק הבא:[6]

להלן דעת רובינסון ועליאש[7], אשר החתום מטה, אבא אבן, מצטרף אליה:

הדרך שמציעה הממשלה אינה מביאה בחשבון את המצב המשפטי והעובדתי. לפי סעיף 32 של מגילת האומות המאוחדות חייבת מועצת הביטחון להזמין להשתתף בבירור מדינה שאינה חברה באומות המאוחדות, אך היא שותפת בסכסוך הנדון. לפיכך מוכרחה המועצה לשלוח הזמנה כזאת למדינת ישראל בסכסוך שבין ישראל ובין המדינות הערביות. אף על פי שסדר היום הרשמי נוקט עדיין את הביטוי ״שאלת ארץ-ישראל״, במהות הדבר ובייחוד נוכח הצעותיו של המתווך, זהו סכסוך בין שני צדדים. כולנו כאן משוכנעים, שאין כל חשש לסכנה שנהיה מוּצָאים מבירור השאלה הארצישראלית, וחשש זה אינו צריך להשפיע על החלטתכם. נמלכנו בדעת המשלחות והבדיקה שלנו גילתה, כי המשלחות: האמריקנית, הסובייטית, הקנדית, הצרפתית, הקולומבית והבריטית - אין מצדן כל התנגדות להזמנת המדינה. אבל מועצת הביטחון מתאספת עכשיו בנשיאות נציג סוריה אל-ח׳ורי והוא לא יראה עצמו נאלץ להזמין את מדינת ישראל. האילוץ הזה ייווצר רק עם יצירת חלל על ידי זה שהסוכנות [היהודית] תוציא את עצמה. לכן הצעד הראשון מוכרח להיות הסתלקות הסוכנות. אחרי זה יכולה לבוא יוזמה מצד אחד מחברי המועצה, שמוכרחה להביא את המועצה לידי הזמנת ישראל.

אבן מוסיף, שכתב הסמכות שלו בקונטקסט זה איננו מספיק. צריך לטלגרף למזכיר הכללי ולהודיע, שהממשלה הזמנית של ישראל מקבלת מראש למטרת בירור הסכסוך הזה, את ההתחייבויות המוטלות על כל חבר של האומות המאוחדות  (השר א. קפלן: מחר עומדת להתקיים ישיבה של הנהלת הסוכנות בהשתתפות החברים מירושלים. אם העניין סובל דיחוי עד מחר, הייתי מציע שלא נחליט מבלי לתת לחברי ההנהלה את האפשרות לחוות דעתם. הם יראו בזה פגיעה קשה)  אני מבין לשיקול זה, אבל הרגשת החברים בלייק סכסס, שאני שותף לה באופן חריף, היא שכל יום חולף וכל ישיבה נוספת של מועצת הביטחון, שבה אנחנו מופיעים כסוכנות של מדינת ישראל [צ״ל: ארץ-ישראל], עוקר עוד לבנה במלחמה שלנו על מעמד המדינה. בידו מודיע בפרלמנט הצרפתי:

״אין כל שאלה של שלטון [ישראלי] ׳דה יורה׳, מפקפקים מאוד אם יש שלטון ׳דה פקטו׳״.

מיניסטר החוץ השוויצרי מודיע בשיחה עם נחום גולדמן:

״ייתכן שנהיה אחרונים להכיר בכם. אנחנו נכיר בכם כשהבעיה תחדל להיות בעיה״

וכולי וכולי. אבל כשאנחנו יושבים במועצת הביטחון ויש לנו אפשרות להופיע שם כנציגי מדינה, וכל אחד יודע זאת, אנחנו משהים את הדבר ומתמהמהים ואומרים: ״לא, מותר לנו להופיע כסוכנות!״

לאחר דיון קצר, התקבל הנוסח שהציע השר בנטוב: הסוכנות היהודית תודיע שהיא רואה את הממשלה הזמנית כנציגות המתאימה של מדינת ישראל.

הערות: