10

הממשלה הזמנית, ישיבה 6/א, תל-אביב[1]

1/6/1948

המתווך ברנדוט מגיע

סעיף ב׳: החלטת מועצת הביטחון על הפסקת פעולות האיבה

השר מ. שרתוק: אתמול הגיע לתל-אביב השליח המיוחד של עצרת האו״ם, הרוזן ברנדוט.

התקיימה בינינו שיחה, אשר השתתפו בה: הוא, באנץ׳,[2] מי שהיה מזכיר הוועדה הארצישראלית של האו״ם [אונסקו״פ], בן-גוריון ואני. המשלחת שלו מורכבת משמונה אנשים: הוא, באנץ׳, מוהן,[3] פקיד האו״ם בתור מומחה לא״י ועוד חמישה בדרגות יותר נמוכות. מלבד זה יש עוד קבוצה של ארבעה, שבראשה עומד ריד[4] - גם כן פקיד של האו״ם. משלחת זו של ארבעה נשלחה הנה על ידי המזכיר הכללי,[5] כדי לעמוד בקשר עם הממשלה הזמנית וכדי לפקח על המצב מטעם האו״ם. ייתכן שיהיה לה תפקיד בקשר עם שביתת הנשק, אבל היא נשארת כאן בין שתהיה שביתת נשק ובין שלא תהיה, כדי למלא תפקיד של משקיפים מטעם האו״ם.

ברנדוט הודיע שתפקידו היה, גם לפני שנתקבלה ההחלטה במועצת הביטחון, לברר אם יש אפשרות להביא את שני הצדדים לידי הסכם ושלום. ואם שביתת הנשק תצא לפועל - הוא יצטרך לפקח על מילוי הוראות שביתת הנשק. כל מה שנאמר לו - הוא מתחייב לא למסור לצד השני, וכן גם שלהם לנו.

היו לו שיחות מוקדמות בקהיר והיום עמד לצאת לאותו מקום ששם הייתה צריכה להתקיים פגישת נציגי ערב, כדי להחליט על עמדתם. הוא לא ידע היכן זה, אם בקהיר או ברבת עמון. הוא עוד היה יחד איתי בקונצרט אמש כשעה.[6] אחר כך קם מוקדם ונסע לחיפה ומשם הוא יטוס. העוזרים שלו, בייחוד באנץ׳, השתתפו בשיחה עם אנשינו עד שלוש בלילה ומה שאמסור בפרק השני של האינפורמציה שלי זה יהיה מפי המלווים ולא מפי ברנדוט עצמו.

נחזור לשיחה עם ברנדוט. אנחנו אמרנו לו, שאין צורך להטיף לנו לשלום. בן-גוריון הסביר לו, שמטרתנו כאן בארץ היא לא סתם להבטיח את החיים בארץ-ישראל, כי אם לבנות ול[ה]עלות, ושני הדברים האלה אינם יכולים להתבצע אלא במסיבות של שלום, וכולי. והנה עכשיו יש מלחמה. בכל שלב ושלב הודענו שאנחנו מוכנים לשביתת נשק, אלא שהצד השני היה הסרבן, ויש כאן שאלה של צדק ואי-צדק בעניין זה.

הוא ביקש לדעת לאן פנינו מועדות. אמרנו לו, שהממשלה שלנו תחליט על זה רק מחר, זאת אומרת היום, אבל נכנסנו איתו בשיחה וניסינו לברר כמה נקודות חיוניות: מה יהיה אם תהיה שביתת נשק ומה אם לא תהיה שביתת נשק - (ד. רמז: שביתת נשק או הפוגת אש?) - בריזולוציה [של מועבי״ט] מדובר על הפסקת פעולות איבה. הוא רואה את זה כהפוגת אש, שצריכה לקרב את השלום.

כן עוררנו את השאלות הבאות: את שאלת ירושלים קודם כל, ושאלה של תנועות צבא בתוך הארץ בקשר מיוחד לעניין זה.

הסברנו מה המצב בירושלים ומה מטרת ההתקפה הזאת:[7] כיבוש ערבי של ירושלים והכרזת עבדאללה למלך. נניח - אמרנו - ששנינו[8] מקבלים שביתת נשק ועבדאללה נכנס על סוס לבן לירושלים בראש טור של ״הלגיון הערבי״ ומכריז את עצמו למלך.[9] אפשר לומר, שהוא לא מפר שביתת נשק, כי לא ירה. ואם נירֶה, כפי שנעשֶה אז, יֵצא שאנחנו מפירים את שביתת הנשק. על זה הוא ענה:

״תהיה זאת ההפרה הגלויה ביותר והזדונית של ההסדר אשר אפשר לתאר, אם עבדאללה יתקדם״,

ואנחנו נצדק אם נחדש את פעולות המלחמה. זהו הפירוש שלו והרי הוא ממונה על הפיקוח. הוא ינקוט את הקו הזה ללא כל ספק.

״מה זאת אומרת אם אני רואה שמישהו על סוס לבן הולך לקראתי בראש גדוד צבא? אני יורה בו!״

שאלה שנייה - חופש הדרכים לירושלים. הוא אמר, שהוא יודע טוב את הבעיה של הספקת מזון ומים לירושלים, ומנוי וגמור איתו שהכרחי לעשות זאת. הוא ידאג לזה כשליח של ״הצלב האדום״. הוא, אגב, במדים של ״הצלב האדום״. הוא אמר שהנהו חושב לעשות את זה תחת חסות ״הצלב האדום״. זה לא מצא חן בעינינו, כי פירושו של דבר זה הוא הגבלת התנועה. על זה היה מעין ויכוח בינינו, ואנחנו טענו שיש להבטיח תנועה חופשית, אם כי לא תנועת צבא ונשק. באנץ׳ אמר:

״אבל זה לא מצב של הפסקת אש, שכן אי-אפשר לתת סתם חופש מעבר דרך הקווים״.

אחר כך אמר באנץ׳:

״הלא, סוף סוף, תפקידו של הרוזן יהיה אחר כך לפקח על מילוי שביתת הנשק ולפסוק הלכה כאשר מתעוררות שאלות. הוא לא יכול לפסוק הלכות מראש״.

בזה בערך נסתיימה השיחה בנקודה זו. היות ולא הייתה רשמית, לא התקדמנו בעניין זה.

אנחנו אמרנו שדרושה תנועה חופשית [לירושלים] והוא אמר שמזון הוא יבטיח, ואם תנועה חופשית - אז דרושה ביקורת, ובכל מקרה ומקרה הוא יפסוק.

אחר כך עוררנו שאלת הביקורת על יבוא הנשק. יפה מאוד, אמרנו, שאסור לנו ולארצות הערביות להביא נשק, אבל אנחנו מניחים שאותנו יבקרו יפה ונגדנו יאחזו בסנקציות. אבל להם יש שדות תעופה רבים והביקורת לא תהיה יעילה. הוא טרח מאוד לשכנע אותנו, שהפעם מתכוונת מועצת הביטחון לפעולה, ויש רוגז רב ומתיחות רבה והפעם תהיה פעולה נמרצת נגד כל מי שיפר את ההסכם. אשר לביקורת - בדעתו לגייס אנשים. הוא כבר פנה לממשלת שבדיה, ויש לי ידיעות גם ממקורות אחרים [על כך]. מובן, שהמנגנון הזה לא יפעל מייד. יעברו ימים אחדים, אבל הוא ישתדל שהמנגנון הזה ייכנס לפעולה במהירות האפשרית.

מה יהיה אם לא תהיה שביתת נשק? גם אז יש לו שליחות. מובן, שאז אין לו סיכויים רבים להצליח, אבל הוא ישתדל להמתיק עד כמה שאפשר את רוע המצב ולקשור, אם אפשר, משא ומתן.

הוא נפרד ממני קצת בהתרגשות. הקונצרט מצא חן בעיניו. אמרתי לו:

״אני שמח שהייתה לך אפשרות להציץ לחיינו״. הוא אמר: ״יברכך אלוהים!״

אביו הזקן שלח לו לקראת הנסיעה הזאת ספר תנ״ך שבדי, והוא קורא בו כל ערב. ספר תהילים, אמר, הוא החביב עליו ביותר - (השר א. קפלן: האם התעוררה שאלת ההסגר הימי?) - מפי אנשים אחרים שדובר איתם, מהם גם אנשים קובעים. בשבילו באנץ׳, למשל, הוא אותוריטה, הוא גם המזכיר הכללי[10] וגם בקי מאוד בעניין. שמענו כבר הדים מהשיחה הזאת שלנו. הוא יצא מהשיחה הזאת מודאג ממרירותנו. הוא אמר שאנחנו מרי נפש וכי הוא חושש שלא תתקבל החלטה רצויה. אנחנו ״הרבצנו״ באנגלים ותיארנו את המצב. סיפרנו לו תוכן שיחות טלפוניות שקלטנו וסיפורים אחרים, ואיך עכשיו מאמנים באנגליה פלוגה מצרית בשימוש במין ״ספיטפייר״ חדש ומחודש בעל מהירות עצומה. שדה התעופה הבריטי באל-עריש משמש את צורכי חיל התעופה המצרי ומספק להם דלק, וכולי. הוא אמר שהוא מודאג מאוד ממרירותנו.

אמסור דברים כפי שרשמתי: שמענו מפיהם גם מה שהם שמעו מהצד שכנגד. עזאם[11] בקהיר אמר, שהדבר הקשה ביותר זה האיסור על יבוא [נשק], מפני שהם בכלל נתקלים בקשיים רציניים מאוד בקניית נשק, והיהודים מפריעים להם בכל מקום. קרו כבר מקרים שהיהודים סיכלו את הצעתם בקניות - (ד. בן-גוריון: הנשק שבא בשבוע האחרון היה נשק סורי שעבר לידינו)[12] - הוא חצב להבות אש ואמר שמאוד מאוד ניפחו את עניין דיר-יאסין.[13] עזאם השתמש במבטא:

״עניין דיר-יאסין חתם את המדינה היהודית״.

לפי באנץ׳, פחד הערבים מפנינו גדול מאוד, ולפי הרושם שלו אנו מפריזים בהערכת כוח הנשק של המדינות הערביות, בייחוד של מצרים. כל זה כמובן נאמר לנו בסודי סודות. כוח האווירייה המצרית חלש. יש להם מחסור בפצצות. גם המיכון שלהם איננו כפי שאנחנו חושבים. בעוברם את המדבר [סיני, בדרכם לארץ-ישראל], הרבה מכוניות יצאו מכלל שימוש ויש להם קושי רב בהחלפה.

הרקע שמתאר באנץ' הוא כזה: עד להכרת המדינה על ידי אמריקה, עמדת ארה״ב הייתה מחפירה - נסיגה גמורה מהכיוון ובתוך זה כל מיני סתירות ותהפוכות ועמדה בלתי מכובדת ואי-ידיעה לאן הם הולכים ועקרות גמורה בשטח המדיניות. עם ההכרה חל שינוי מכריע. נשתררה הרגשה שאמריקה, סוף סוף, החליטה הפעם לאן היא הולכת. על כל פנים, כלפי חוץ החלה פרשה של עקביות, של שיטתיות ושל טכסיס נבון. משניתן הבסיס הזה לרגלם - הריהם דורכים עליו בביטחון ועד כה לא עשו אף שגיאה טכסיסית אחת ולא אירע שום ויתור מצדם לבריטים. ולא עוד אלא שהחלו גם ללחוץ על מדינות אחרות שיצביעו איתם במועצת הביטחון. השינוי שחל בעמדת קולומביה הוא תוצאה ישירה מהלחץ האמריקני. לעומת זה, הבריטים התחכמו יתר על המידה ונפלו בפח שהם עצמם טמנו לאחרים. הטכסיס הבריטי היה לא להוסיף ולשבת מן הצד ורק להגיב על מה שאומרים, אלא לנקוט יוזמה ולהציע הצעה מצדם לגבי שביתת נשק, שלמראית עין תהיה שביתת נשק ולגופו של עניין, מתוך זה שהם בקיאים בעניינים, תהיה גרועה מאוד ליהודים וטובה מאוד לערבים - להבטיח לעצמם למפרע הסכמת הערבים להצעה זאת ולהטיל את היהב על היהודים. אם הדבר הזה מתקבל במועצת הביטחון והיהודים מפירים זאת, אז כל אבני הבליסטראות של מועצת הביטחון הם כלפי היהודים, ובאופן כזה מחניקים את המדינה היהודית.

הם לא הביאו בחשבון את העמדה האמריקנית וגם את העמדה הצרפתית. באשר התיקונים שהציעו אמריקה וצרפת אומנם לא הפכו לחלוטין את הקערה על פיה, אבל שינו את התוצאה מן הקצה אל הקצה.[14]

עכשיו, אם אנחנו נדחה את ההצעה - אנחנו משחקים ישר לידי האנגלים, ובזה נקומם נגדנו את אמריקה ואת צרפת. באנגליה עצמה, לפי הידיעות שהוא [באנץ׳] קיבל ולפי הרושם שלו, יש פילוג רציני בתוך הממשלה. בווין, קריפס[15] ומוריסון[16]- הם נגד [החלטת מועבי״ט]. יש אומרים, שבווין עומד לפני הברירה: או לוותר או להתפטר, ומניחים למפרע שהוא לא יתפטר אלא יוותר. השיחה על כך לא הייתה איתי, אלא עם דוד הורוביץ[17] וזסלני[18] לחוד, ואני מוסר את הדברים בשמם.

המצב בדרך כלל משתנה לטובתנו. מוהן אמר לי שקדוגן, בשיחה פרטית - לא יכולתי לברר עם מי דיבר - אמר שהוא נגד עמדת ממשלתו ושהוא דורש ממנה שינוי העמדה. דאגלס[19] - זהו הציר האמריקני בלונדון - בשיחה עם בווין איים בביטול ״תוכנית מרשל״[20] לגבי אנגליה. בקונגרס יש בעניין זה נחשול של הרגשת התמרמרות וכעס רב על אנגליה, וזה לגמרי לא מן הנמנע שאם לא יגיעו לידי איזה סידור, בהתאם למה שנתקבל, אז זה יביא קרע.

באנץ׳ עצמו דיבר עם בּידוֹ ויצא מהשיחה הזאת משוכנע שצרפת תכיר במדינת ישראל בקרוב. מה יהיה במקרה של שביתת נשק? הם יגייסו הרבה משקיפים, אולי מאות, משבדיה, נורבגיה ובלגיה. לא בריטים! - זה קבוע במסמרות. אבל לא קבוע במסמרות שרק מדינות אלו. אולי עוד מדינה אחת או שתיים. תהיינה אוניות אמריקניות מיוון לפיקוח על החופים ויהיו משקיפים בכל נמל ובכל נמל אוויר, ברחבי הארצות האלו. הם כוללים [בפיקוח] - זה לפי מה שאמר באנץ׳ - לא רק אימפורט, אלא גם העברת נשק מרשות לרשות, שזאת אומרת מאנגליה לערבים. התברר, והם בעצמם אמרו את זה, שאם יש מחסני נשק בריטיים ברשות הבריטים בעיראק ובמצרים, הרי הם ידרשו שאסור לבריטים להעביר ממחסנים אלה לרשותם של המצרים או העיראקים.

מהרגע הראשון הם יתרכזו בירושלים, בעיקר כדי להשגיח שלא יבוא שם שינוי במצב. אגב אורחא אמר באנץ׳ על ברנדוט שהוא איש ישר, הגון, חרוץ ואיננו חס על עצמו - ואיננו מבריק ביותר.

מה יהיה אחר כך? הדאגה הראשונה, במקרה שמקבלים שביתת נשק - זה לייצב את המצב ולדאוג שזה יקוים. אחר כך משא ומתן שיתנהל באיזה מקום נייטרלי או על איזה אי או על איזו אונייה. ואם אי - בוודאי במזרח הים התיכון.

האיש שלנו שאל:

״מה זאת אומרת משא ומתן? על מה יש כאן לשאת ולתת? ישנה ההחלטה ואנחנו עומדים עליה!״ הוא אמר: ״אתה לא צריך להטיף לי את זה. אני איש ההחלטה ובתור שכזה רצוני שהמשא ומתן יתנהל כך, שבמידה שהערבים טוענים שהיהודים הם יסוד מסכסך, שהם מפולגים בפנים ויש להם כל מיני סיעות וחרב איש ברעהו, ויש טרוריסטים וקומוניסטים, וכי הם שורש פורה רוש ולענה[21] למזרח כולו, ושהם יצאו לכבוש בכוח רב ארצות אחרות - רצוני שיוכלו היהודים להוכיח שזה לא כך".

אגב, באחת השיחות אמר באנץ׳ לנוקראשי:[22]

״אם אתה מעריך כך את היהודים, אתה צריך להיות בעד חלוקה. כי אם יהיו במדינה אחידה - הם ישתלטו על כל העולם הערבי...״

נוקראשי ענה בגמגום. הערבים, לפי דברי באנץ׳, יאמרו שהם מוכנים לתת לנו ערובות של אוטונומיה גמורה ולא רק שאינם רוצים, אלא גם אינם יכולים לשלוט עלינו.

באנץ׳ אמר לנו:

״תעמדו על ההחלטה של ה-29 בנובמבר ותשתדלו להוציא גם את הטענה של השתלטות ותתנו ערובות״.

זאת אומרת, לסתור את טענות הערבים ולבצר את מעמד ההחלטה של כ״ט בנובמבר.

העיקר, [לדברי באנץ׳], לנו צריך להיות ברור שאנחנו נתחייב בעתידנו אם נענה עכשיו תשובה שלילית. מפני שהפעם הוא בטוח ומשוכנע, שמועצת הביטחון תפגע במי שיפר את שביתת הנשק גם אם זה ערבים. הוא לא בטוח שהערבים יסכימו.

גם באנץ׳ וגם רידמן[23] משוכנעים, ששביתת הנשק כוללת הפסקת הסגר מסחרי. בכלל, כל השליטה בדברים אלה עוברת למתווך. הוא צריך לקבוע מה אפשר להעביר מארץ לארץ, מה אפשר להכניס. ממשלת מצרים אינה יכולה לפסוק על דעת עצמה. זה הכל נתון בסמכות הרוזן והוא הפוסק. הוא הקובע אם אותו משלוח הוא של שלום או של מלחמה, וכולי׳.

רידמן מצא לחובה לבקר אותי הבוקר באופן רשמי, לפני הישיבה הזאת, כדי למסור לי שהמזכיר הכללי רוצה מאוד מאוד שתהיה שביתת נשק, והוא עומד לרשותי אם אני רוצה להעביר משהו. אני עמדתי על ארבעה דברים:

אחת, ייצוב המצב המצוי.

שתיים, חופש התנועה לירושלים.

שלוש, עניין ההסגר - הוא חושב שזה כלול.

ארבע, עניין העלייה.

על יסוד מה שראינו בעיתונות הבוקר, הרי יש ידיעה שהדובר של מיניסטר החוץ הודיע כי ״fighting personnel״ [כוח אדם לוחם] לא יוכל לעלות. נכון, אמרתי, שאחוז האנשים בשנות העמידה הוא יותר גדול בעליית המעפילים, כי הפוליטיקה האנגלית עד עתה הייתה להוציא את הנשים, הילדים והתשושים. אבל זוהי העפלה, המנוסה מאירופה, והעלייה שלה מוכרחה להימשך, ואין לבריטים כל יסוד חוקי להחזיק אותם בקפריסין כאשר בוטל המנדט.

בתוך הדברים אמר באנץ׳:

״תאמרו שאתם מסכימים מתוך הנחות אלו ואלו, ותדרשו שהן תפורשנה בהחלטה״.

לסיום מסירת הידיעות שיש לי בפרק זה, אחזור לפרט אחד בשיחה עם ברנדוט. בדרך למטֶה [צה״ל] אמר לי, שבתור קצין, בתור איש צבא, היה מעוניין, אם מותר, לדעת את המצב בחזיתות. אמרתי לו, שבמטה ודאי ימסרו לו סקירה. מסרנו לו סקירה כללית ברפרוף. אני עמדתי גם על מצב העניינים לגבי הגבולות. אמרתי לו, שאנחנו מחזיקים בכל הגבולות לפי החלטת הכ״ט בנובמבר. בנגב אנחנו מחזיקים בכל הנקודות שלנו, אבל יש פריצות של צבא מצרי ויש מלחמת תנועה בנגב. כן מחזיקים אנו גם בשטחים שמחוץ למדינה. באנץ׳ אמר:

״אבל אתם מתחייבים ודאי לפנותם?״ אמרתי: ״זה תלוי בכך מה יהיה. אם יוציאו התוכנית [של החלטת 29 בנובמבר] לפועל, הרי היא יוצאת לפועל, ואם איננה יוצאת לפועל - אז השינויים אינם בכיוון אחד״. אמר ברנדוט: ״במקומכם, ודאי שלא הייתי מתחייב עכשיו על פינוי איזה שטח שהוא״.

אחרי הישיבה הראשונה של הממשלה טלגרפתי ל[אבא אבן][24] בא-כוחנו [באו״ם, ניו-יורק], שעליו להבהיר [בישיבת מועבי״ט] עד כמה שאפשר את הנקודות הבאות:

אל״ף, האם ברור ששביתת הנשק פירושה חופש גמור לתנועת האזרחים בדרכים ובייחוד לירושלים, העברת אספקה ומזון.

בי״ת, שבתוך הארץ לא תהיה תנועת צבא.

גימ״ל, שהאיסור על הוצאת נשק לא חל על הפינוי הבריטי.[25]

דל״ת, כיצד מתארים לעצמם את הגשמת האיסור על יבוא נשק לארצות השכנות.

ה״א, לדאוג שההסגר המצרי על אוניות המסחר יופסק.[26]

על זה קיבלתי [מאבן] תשובה ראשונה.

ביחס לנקודה הראשונה, חופש התנועה לאזרחים, במשך הדיון [במועבי״ט] הוא הודיע כי הוא גורס שהדבר פירושו חופש של תנועת שלום לתוך ירושלים וממנה - זה לא יופרע. על כך לא בא שום ערעור במשך הדיון. הוא עוד יתאמץ להשיג הבהרה מהתומכים העיקריים בהחלטה, כי אין עכשיו ישיבה יותר.

בי״ת, לעניין הקפאה צבאית בתוך הארץ הוא אומר, כי עורר את השאלה הזאת בשיחה עם האמריקנים והם סבורים שדבר זה יותר מדי מורכב.

גימ״ל, בנוגע לעניין הפינוי הבריטי. הוא סבור שאין לזה כל נגיעה לפינוי הבריטי.

דל״ת, בנוגע להשגחה על איסור היבוא [של נשק] לארצות השכנות - המתווך אחראי לכך.

להבהרת המברק הקודם:

לגבי הנקודות א׳ - חופש תנועה - וה׳ - ביטול ההסגר המצרי - דעתו האישית של הנציג הצרפתי פארודי[27] - זה כתוב ב-31 במאי, כשהוא עוד היה יו״ר מועצת הביטחון, מה-1 ביוני נעשה פארס אל ודורי[28] יו״ר מועצת הביטחון - שכל הפרעה בהספקת מזון תהא בבחינת פעולה מלחמתית. אבל זאת היא דעתו האישית. איננו רוצה בעניין זה לתת פירוש מוסמך, אלא הוא חושב, כי ברנדוט מוסמך לתת את הפירוש. הצירות האמריקנית מסרבת לתת פירוש לאיזו נקודות שהן, לפני שיהיה דיון חדש במועצת הביטחון.

אשר לעמדתו של אבן בדיוני מועצת הביטחון, הוא רוצה לתקן את הטלגרמה הקודמת. כאשר דובר בריזולוציה הצרפתית בדבר הפוגת-אש בירושלים, הוא אמר, כי הפוגת-אש בתוך שטח מסוים - פירושה תנועה חופשית למטרות שלום בתוך השטח הזה לתוכו ומתוכו. והוא מציע, שבהודיענו את החלטתנו, נצהיר שזאת הנחתנו לגבי כל ארץ-ישראל. והנה הוא מפרש, כי ״פעולות של כוחותינו המזוינים״ כוללות הפסקה או הפרעה של תנועה אזרחית רגילה בדרכים הציבוריות ומטילה על הצד שכנגד את עומס ההוכחה שהוא לא עשה את זה. כן הוא מציע להצהיר את הָנָחתנו ביחס לנקודה החמישית באופן כזה: שכל הפסקה או הפרעה לתנועת אוניות, בדומה למה שנעשה על ידי מצרים ולבנון - ייחשב גם כן לפעולה צבאית.

עכשיו בנוגע לנקודה ב׳ - מניעת תנועת צבא בתוך הארץ. הדעה השלטת כאן [באו״ם בניו-יורק] היא שאם לפרש נכונה את ההחלטה, היא מונעת כל התקדמות מעבר לעמדות הקיימות כפי שהן תפוסות כיום על ידי הכוחות המזוינים, אבל היא איננה מונעת תנועה בתוך השטחים שהצדדים שולטים עליהם. נניח, שאנחנו שולטים בשטח מסוים. להרחיב את גבולות השטה הזה - אסור לנו, אבל להתנועע בתוכו - מותר לנו. זה נותן אותה אפשרות גם לצד השני (ד. רמז: אבל זה נותן גם אפשרות פעולה לעבדאללה!) - נכון, לעיר העתיקה הוא יכול להיכנס. אם העיר העתיקה זהו שטח שברשותו - צבאותיו יכולים להתנועע בתוכה - (ד. בן-גוריון: הפירוש הוא שאיננו יכול להיכנס לירושלים. הוא יכול להתנועע רק בתוך השטח הזה) - אם יש שער בידיהם אל העיר העתיקה - אז זה באפשרותם. הם יוצאים ונכנסים גם עכשיו. כמובן, שאינם יכולים לעבור אזור שהוא בידינו.

ביחס לנקודה השלישית - שזה לא יעכב את הפינוי הבריטי - כל האנשים שלנו כאן [אומר אבן] משוכנעים שאין זה חל על הפינוי הבריטי ורואים כבלתי נכון, בשלב זה, בכלל לעורר את שאלת הפינוי הבריטי.

ביחס לנקודה ד׳ - הפיקוח על היבוא של נשק לארצות הערביות - כיוון שכל הארצות הועמדו בדרגה שווה עם ארץ-ישראל לגבי זה, הרי שהמנגנון שיקים המתווך צריך לכסות את כל הארצות האלו. אבן מבקש מאוד להודיע לו את החלטתנו לפני שתתפרסם.

עוד ידיעות אחדות קצרות על תגובת הערבים. הדברים באים מניו-יורק. וניו-יורק זה אחד המקומות שיש אפשרות לדעת ידיעות מקוריות ומדויקות:[29]

א) התגובה הראשונה של השליחים הערבים לאחר ההחלטה: פארס ח׳ורי - חיובי, מתון; המצרי פאוזי[30] - מסויג. ג׳מאל[31] - הסכמת הערבים תלויה במצב הצבאי.

ב) עכשיו בא דבר יותר מהמקור. זה מאתמול. נודע לו [לאבן], שפארס אל-ח׳ורי שלח טלגרמה לשולחיו, האומרת: תומכי שכנינו - כלומר האנגלים - מעריכים שההחלטה היא לטובת השכנים, כלומר לטובת עבר-הירדן, למרות שהוא עצמו נוטה לקבל את ההחלטה, הוא משאיר את ההכרעה לשולחיו. הוא סבור, שאי- הקמת ממשלה הזיקה לעניין השכנים. לכן הוא ממליץ על הקמת ממשלה לכל השטח בתאריך מוקדם ככל האפשר.

אני רוצה לומר מה ערכו של הדבר. איזה חשד עלה בדעתי כאשר קראתי את זה, שהאנגלים אומרים להם כי ההסדר הזה הוא לטובת השכנים.

אני חושש שמא יש איזה משא ומתן או איזה הסכם או איזה סיכוי אצל האנגלים להסכם עם האמריקאים בדבר ירושלים ערבית. אני נזכר, כאשר קיבלנו ידיעה על שיחת בלפור עם לווט, ובלפור ציין אפשרויות, אז לווט הגיב בחריפות כנגד האפשרות שעבדאללה יתפוס איזה חלקים ממדינת ישראל, ולווט לא הגיב, לפי ידיעת אליהו אפשטיין, כאשר בלפור אמר שיש לעבדאללה אמביציה שירושלים תהיה שלו.

שנית, הם לא יכולים להבטיח לעבר-הירדן חלק מהמדינה היהודית, אם כי זה לא בלתי נמנע, אבל יותר קל להבטיח את עניין ירושלים, אם כי אי-הגבת לווט אומרת משהו בעניין זה.

אחר כך יש טלגרמה אחרונה מאבן - זאת כבר דעתו: לאחר ניתוח העניין כולו הוא סבור, כי המגרעת-נטו לנו נמדדת לפי עודף יבוא הנשק לכל הארצות הערביות בארבעת השבועות האלה על פני יבוא הנשק לנו. זאת אומרת, הוא סבור שזוהי, בעצם, המגרעת היחידה - שיש להניח כי כעבור ארבעה שבועות, כאשר תבוא ההפרה, הם יכניסו יותר נשק מאשר אנחנו. השאלה היא אם השיקול הזה בלבד הוא המכריע - (השר א. ציזלינג: מה ידוע לנו על דעתן של מדינות שלא הצביעו בעד החלטת מועצת הביטחון, כמו בריה״מ ואוקראינה?) - אין לי ידיעות שמכוונות ישר לתשובה לשאלה הזאת. אני יכול רק למסור על הרקע. בהזדמנויות הקודמות, כאשר הסובייטים, מתוך סיבות שונות, לא הצביעו, הם היו משוכנעים שאנחנו צריכים לקבל את ההצעה. על כל פנים, הם היו משוכנעים שאנחנו האנשים שיכולים לשקול אם כן או לא, ומה שאנחנו נעשה - הם צריכים לתמוך בזה, כי זה לטובת המדינה היהודית.

הייתה שיחה בימים האחרונים עם גרומיקו, וצוין שהייתה זאת שיחה טובה מאוד. אינני מעלה על הדעה, שאילו הובעה איזו דעה שלו נגד בשיחה הזאת, אלא היו מעבירים אותה לנו - (השר ב. שטרית: האם הכרזת עבדאללה בתור מלך ירושלים לא תיחשב להפרה?) - נשאלה שאלה כזאת לגרנדוֹס, והוא ענה ״כן!״ זאת אומרת, הוא חושב את זה לא רק בתור כניסה צבאית, אלא שגם באקט עצמו יש משום הפרה. אני לרידמן אמרתי את זה והוא מטלגרף את זה ללייק סכסס. הוא דרום-אפריקני. ראשיתו הייתה פרו-בריטי, אבל בהמשך הדיונים, ובייחוד בשלב של המשא ומתן בין ועדת החמישה והאנגלים בלייק סכסס, הוא נתמלא רוגז והתמרמרות על הבריטים ועכשיו הוא לגמרי כשורה.

להלן התנהל דיון ממושך בשאלת ניסוח הסכמת הממשלה להפוגה. ב״ג סיכם:

היו״ר ראש הממשלה ד. בן-גוריון:

אל״ף, האם אנחנו מקבלים את ההחלטה בפרינציפ?

בי״ת, ואם כן, האם קושרים תנאים או נותנים פירושים? ואם תנאים - איזה תנאים? ואם פירושים - איזה פירושים?

מי בעד זה שנקבל את החלטת ההפוגה בפרינציפ? נתקבל פה אחד.

עתה נצביע אם מַתנים תנאים או רק מוסיפים פירוש.

מי בעד תנאים? אין.

מי בעד פירוש? מחליטים על מתן פירוש.

מה הם הפירושים?

השר מ. שרתוק: אני מציע שייאמר, שאנחנו נותנים את הסכמתנו זאת בהנחה, שמה שאנחנו אומרים לא רק איננו סותר את ההצעה, אלא נובע ישר מכל זה, לא שמוסיפים לזה.

אל״ף, עניין ההקפאה הצבאית. צריך לנסח את זה, שכל העמדות התפוסות כיום בידי הכוחות הצבאיים וכל השטחים הנתונים לשלטונם - נשארים בעינם ללא שינוי.

בי״ת, ביחס להסגר המצרי, זה דבר ברור ומובהק: שלא תהיינה שום הפרעות לתנועת אוניות סדירה עם אספקה לצורכי שלום וכולי לארץ-ישראל.

גימ״ל, וזה הדבר היחיד שאני מחייב לגבי הזכרת האנגלים: עניין העברת נשק מרשות אחרת לרשות המדינות הערביות בתוך הטריטוריות שלהן.

מה שאולי בגדר ספק זה עניין חופש התנועה [לירושלים] ואיך להזכיר את זה, ועניין העלייה - אם צריך להזכיר את זה בכלל או לא. אין לי כל ספק, שאם המתווך או המפקח יאמר: ״בחור זה הוא בגיל צבא ואינני נותן לו להיכנס״ - אז הוא מפר את ההחלטה. אבל אי-אפשר לקבל ממנו התחייבות מראש שלא יאמר את זה. כן אינני רואה דרך כיצד להכריח את האנגלים להוציא אנשים מקפריסין, אם לא יוציאו אותם. אפשר רק לתבוע אותם לבית המשפט בהאג. גם בעניין ירושלים אני מתקשה בניסוח.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: בעניין ההסגר הימי - הפירוש מתקבל. בעניין העברת נשק במדינות הערביות מרשות לרשות - הפירוש מתקבל.

לאחר דיון התקבלו ההחלטות הבאות:

ראש הממשלה ד. בן-גוריון:

מי בעד זה שנזכיר את הקפאת המצב הצבאי? - 6 קולות.

מי נגד זה? - 3 קולות.

עתה לעניין העלייה.

הוחלט:

עניין העלייה אנחנו מזכירים.

מי בעד הזכרת חופש תנועה אזרחית, לא צבאית, לירושלים? - 6 קולות.

מי נגד ההזכרה הזאת? - 2 קולות.

השר א. ציזלינג: הַצעתי, שבפתיחה להודעה שלנו תהיה גם קביעת דעה שלילית לאופן קבלת ההצעה הראשונה על ידי מועצת הביטחון, ואחר כך - קביעת דעה חיובית להצעה זאת.

השר א. קפלן: אני מציע למסור את הניסוח למשה שרתוק.

ראש הממשלה ד. בן-גוריון: כאן נמחקו מספר שורות בידי צנזור ארכיון המדינה.

אני מתנגד להצעת ציזלינג ואני בעד זה שלא נמסור ניסוח הודעה כזאת גם לשרתוק.

מי בעד מסירת העניין הזה לשרתוק? - רוב קולות.

הוחלט:

למסור את ההחלטה אם להקדים פרט זה להודעה או לא - למשה שרתוק.

הערות: