9

הממשלה הזמנית, ישיבה 6, תל-אביב[1]

30/5/1948

בין אנגליה לצרפת

סעיף 3: סקירה על שאלות של מדיניות חוץ

מ. שרתוק: פנינו לממשלת ארה״ב לאחר שהכירה בנו והצענו שהנציגות שלנו בוושינגטון תיחשב לצירות והנציג שלנו ייחשב כציר. זו דרגה פחותה מדרגת שגריר. הצענו שגם ממשלת ארה״ב תשלח אלינו ציר וצירות. הבקשה נשלחה במברק ישר ממנו למרשל. זו הייתה העצה שקיבלנו מ״הסטייט דפרטמנט״. נאמר לנו שזו הפרוצדורה הנכונה. נתקבלה תשובה בִכתב מסגנו של מרשל לווט אל אליהו אפשטיין. תוכנה: מאשרים את קבלת המברק, מעיינים בשאלת הקמת צירותנו ובשאלת הקמת צירותם בישראל. בינתיים הם מציעים שנציגותנו בוושינגטון תיחשב כמשלחת ואליהו אפשטיין ייחשב כנציג מיוחד. הם מוכנים, אם זה רצוי לנו, לשלוח אלינו משלחת אשר בראשה יעמוד נציג מיוחד. אני מציע לענות על זה בחיוב. קראתי בפעם הקודמת את המברק המיוחד במינו מממשלת קוסטה ריקה.[2] אנשינו בניו-יורק התקשרו עם אנשי קוסטה ריקה ונאמר להם שזה נחשב כהכרה. מלבד זאת הוגד לנו כי גם אורוגוואי הכירה רשמית בישראל.

מלונדון יש לנו ידיעות מד"ר גולדמן וממקורות אחרים, שאין לחכות בקרוב לידיעות ממערב אירופה. בייחוד מהססת צרפת, שהייתה רוצה להיות אחת הראשונות ולא מהאחרונות באירופה לגבי הכרה בנו. יש כאן לחץ בריטי וחששות להופעה בעולם הערבי וגם חששות לנו. צרפת עוזרת לנו הרבה, אבל מתחת לשטח. עמדת צרפת משפיעה גם על מדינות אחרות. אבל הן לאו דווקא זקוקות לעמדת צרפת. יחס בלגיה שלילי - (מ. בנטוב: מדוע?)- יש הרבה מדינות שהרוח שם שלילית. ממשלות סקנדינביות גם כן גמרו אומר לחכות. זה קשור גם בשליחותו של ברנדוט[3] ובהחלטה שנתקבלה במועצת הביטחון: הקפאה של המצב עם אפשרות של משא ומתן.[4]

באותו זמן באה פנייה מצד ממשלת צרפת, ערוכה בלשון משונה אבל מכוונת כלפינו, בקשר לתפיסת כמה מוסדות צרפתיים על ידינו וכנראה גם על ידי הערבים בירושלים. אינני יודע אם הם חושבים את המנזר בלטרון למוסד צרפתי. אתמול חיפש אותי הקונסול הצרפתי[5] במשך כל היום. סוף סוף מצא אותי, בא אלי והביא לי נוֹטָה [איגרת] מהממשלה הצרפתית. בנוֹטָה זו מבקשת הממשלה הצרפתית מאיתנו, בתנאי שהדבר יתמלא גם על ידי הצד שכנגד, לְפַנות את המוסדות הצרפתיים התפוסים בידי הכוחות היהודיים ולא לתפוס את המוסדות שהערבים יפנום. אם לא נמלא את הדבר הזה, שומרת לעצמה ממשלת צרפת את החופש לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה, כדי להבטיח את הגנת המוסדות האלה. האיגרת כשלעצמה אינה מופנה אל מישהו. היא מדברת על ״השלטונות היהודים״. לאיגרת מצורף מכתב לוואי מאת הקונסול, השלוח אלי באופן אישי, האומר:

״הקונסול של צרפת מגיש את ברכותיו למר שרתוק ומתכבד למסור לו בזה את נוסח האיגרת, אשר הוטל עליו על ידי ממשלתו להעביר באופן דחוף לשלטונות היהודיים. הוא משתמש בהזדמנות זו כדי לבקש את מר שרתוק להואיל ולקבל את יחס הכבוד שלו, המצוין ביותר״.[6]

אמרתי לו, שלא ברור למי זה מופנה - אם לקהילה היהודית בירושלים או ל״הגנה״ או לסוכנות היהודית או למישהו אחר. הוא אמר שהוא מבין היטב את הקושי הזה וראה אותו מראש, אבל הוא מבקש להבין את מצבו. הוא קיבל הוראה למסור לי את האיגרת. אמרתי שאמסור את הדבר לממשלה.

יש בזה שתי שאלות.

קודם כל, לגופו של עניין - מה המצב במוסדות אלה? האם אנו יכולים לוותר על כיבושם או לא? זו שאלה צבאית רצינית מאוד.

ויש שאלה פורמלית: האם אנו נזקקים בכלל לפנייה כזו או לא?

העמדה שהציע בן-גוריון היא מאוד הגיונית ומסקנית, אבל היא עמדה שעלולה לסבך אותנו.[7] אם אנו נוקטים קו זה, איננו יכולים לנקוט אפליות וסטיות, אלא עלינו לקבוע אחת לתמיד, שמי שאיננו פונה אלינו, איננו עונים לו. בראש וראשונה תתעורר שאלת האומות המאוחדות ומעמדנו הרשמי באומות המאוחדות. זה לא כל כך פשוט לומר שהאומות המאוחדות לא עשו בשבילנו דבר ואנחנו עשינו בעצמנו. בראשית הייתה ההחלטה של כ״ט בנובמבר ואותה קיבלו האומות המאוחדות. אילולא הייתה, ייתכן שהיינו מגיעים למה שהגענו, אבל קשה עכשיו להיכנס לספקולציה מה היה אילו.[8] כלפי העולם היהודי והחיצוני כל השתלשלות המאורעות בארץ היא תוצאה ישירה של החלטת האומות המאוחדות. מזכירות האו״ם נוחה מאוד לנו ולענייננו ונוהגת כלפינו לפנים משורת הדין. היא מקבלת אותנו כעובדה ושולחת את המכתבים שלה על פי מען נציג הממשלה הזמנית בניו-יורק. אבל כאשר אותו נציג מופיע במועצת הביטחון, הוא מופיע עדיין באופן רשמי כנציג הסוכנות היהודית ועל יסוד החלטה שנתקבלה באו״ם, המבוססת על סעיף מסוים במגילת האו״ם, המזמינה את הסוכנות היהודית לשבת במועצת הביטחון כאשר דנים בשאלת ארץ-ישראל.

נתעוררה שאלה של הסדרת המצב והתאמתו למצב החדש שנוצר. יש גם על זה סעיף המאפשר לממשלה, שאיננה עדיין חברה באו״ם, לבקש להזמינה אל השולחן כאשר דנים על ענייניה. יש לזה תקדים לגבי אינדונזיה - ממשלתה הוזמנה כאשר עדיין לא הוכרה. הייתה על זה התייעצות לחברינו עם גרומיקו בניו-יורק פעמיים שלוש. דעת גרומיקו הייתה לא להגיש בקשה כזו עד שיובטח רוב של שבעה קולות. החברים חשבו, שכדאי לבוא בפנייה כזו גם אם לא תהיה החלטה חיובית, כי אין אנו מפסידים, אנו מחזיקים במעמדנו. הם אמרו שלא ברור מה יהיה עם הסוכנות היהודית ואי-אפשר לשבת על שני כיסאות. אבל זו הייתה דעת גרומיקו - כל עוד לא הובטח לנו רוב של שבעה, להמשיך לעת עתה בסטטוס קוו.

אני רוצה להניח הנחות אחדות: אין אנו מעוניינים בניסוח פורמלי של הקשר בינינו לבין מועצת הביטחון. אנו יכולים בתוך המועצה לנאום נאומים קשים מאוד. בא כוחנו אומר דברים קשים ובוטים, הוא מדבר כנציג ממשלת ישראל הזמנית ואין מפסיקים אותו. אני סבור שאין אנו יכולים לסטות, אם זו העמדה באומות המאוחדות, מהקו הזה באופן כללי. אנחנו כבר סוטים. ונדמה לי שאין לנו ברירה אלא להתפשר עם קו שאנחנו מדברים בשם הממשלה הזמנית, אבל לא תמיד פונים אלינו בתור ממשלת ישראל. אולם כל תשובה שלנו טופחת את העובדה הזאת מחדש בפני הפונים אלינו. בייחוד הייתי מהסס להתחיל בקו ישרני זה לגבי צרפת. לא הייתי מהסס לגבי אנגליה, אבל לא הרי עמדתה של צרפת כעמדת אנגליה. היא הכניסה תיקונים חשובים בהצעה האנגלית - תיקון בעניין העלייה, שלא ייאמר שאסור להכניס אנשים בגיל הצבא. אנו יכולים להתנגד להצעה, אבל איננו יכולים להתעלם מהתיקון הזה.[9]

כאן נמחקו מספר שורות בידי צנזור ארכיון המדינה.

להתחיל בריב עם צרפת בעניין פורמלי לא הייתי מייעץ. יתר על כן, העניין כשלעצמו - תפיסת בניינים ומנזרים צרפתיים לצורכי מלחמה - הוא מאוד עדין ומסובך. ייתכן שנצטרך להתעקש, אבל לא הייתי רוצה שהריב יהיה בעניין פורמלי. לכן הייתי מציע להדגיש בנקודה הפורמלית, שהפנייה איננה כהלכה - אין ״שלטונות יהודיים״, יש ״ממשלה זמנית לישראל״ ואנו עונים בשמה, ואחר כך לעבור לגופו של עניין. ולגופו של עניין הוא מאוד לא קל.

יש שאלה של אוניות סוחר המובילות משא, אשר נתפסות בדרך על ידי מצרים. לעת עתה נתפסו אוניות על ידי שתי ארצות: הלבנון אשר הורידה אנשים בכוח. מתחילים להגיע מברקים מהבחורים שם דרך אמריקה ששלום להם.[10] דבר חמור מזה הוא עיכוב משלוחי סחורות על ידי מצרים:

עוכבה אונייה עם עשרות אלפים טון קמח,

[עוכבה] אונייה עם בשר מאוסטרליה.

עוכבו מאה טון של מצרכי רדיו ועוד כמה דברים.

בסך הכל עוכבו חמש אוניות. שמענו שהחברות האמריקניות עומדות להפסיק את השירות. פנינו ל״סטייט דפרטמנט״ והתוצאה היא כזו: ישנה הסכמה לקבוע שהאוניות המובילות סחורות גם לישראל וגם למדינה ערבית תעגונה קודם בחוף ישראל - אם אנחנו מתחייבים לא לפגוע בהן. הבטחה כזו ניתנה על ידי בא כוחנו.

ביקשתי את נחום גולדמן לבוא ללונדון כדי לברר את מצב העניינים במיניסטריון החוץ [הבריטי]. הוא עוד לא נפגש עם אנשי מיניסטריון החוץ, אבל ראה אנשים מהקבינט. הוא עשה זאת בשותפות עם כמה אנשים בלונדון. הוא מודיע שהמצב מסובך. כמה מחברי הקבינט מתנגדים לבווין, אבל אינם יכולים להתגבר עליו. בווין טוען, והצליח לשכנע את הציר האמריקני, שהוא מעוניין מאוד בהפסקת האש ורוצה להיות אחר כך מתווך בין היהודים והערבים. גולדמן הודיע שאנחנו בשום אופן לא נקבל את בווין כמתווך. קצין אחד של האינטליג׳נס ניסה לתהות על קנקנו - האם אנו מוכנים להחליף את הנגב בחלק מהגליל המערבי. גולדמן אמר, שאנו עומדים על הגבולות של ההחלטה מכ״ט בנובמבר. גולדמן עומד לבקר ברוסיה ובשטוקהולם.

להלן התנהל דיון בשאלת נוסח הפנייה של גורמי חוץ לממשלת ישראל. פתח ראש הממשלה ב״ג.

היו״ר ד. בן-גוריון: במקום שאנחנו שליטים, אם רוצים שאנו נענה - צריכים לפנות לממשלה. אצל מי הוא קונסול צרפתי בתל-אביב? קונסול מוכרח להיות אצל איזו ממשלה. ממשלת המנדט בטלה - אין קונסול. על כל פנים, אין קונסול בתל-אביב, כי תל-אביב היא חלק מהמדינה היהודית ואין הוא יכול לפנות אל ״השלטונות היהודיים״ - שלטון המדינה איננו ״שלטונות יהודיים״ - הוא שלטון המדינה.

מדינה קמה קודם כל על ידי היותה. אולי היה בזה צעד נועז שאמרנו: ״נכריז על ממשלה״. אבל משהכרזנו - יש משמעות להכרזה זאת. והמשמעות היא שבתחומי המדינה - המדינה היא השלטת. ולכן מיסיֶה שרירון הוא מיסיֶה שרירון ולא קונסול. אם הוא רוצה איזה דבר, יאמר אל מי הוא פונה, אם הוא פונה אל ראש ממשלת ישראל - אדבר עמו; אם הוא פונה אל בן-גוריון - אדבר עמו על מזג האוויר. שאם לא כן כופרת המדינה בקיומה. מיסיה שרתוק איננה אַדְרֶסָה - האדרסה היא שר החוץ - (מ. שרתוק: ואם פונים למיסיה שרירון ומבקשים ויזה?) - אמרתי לך שאנו מכירים בממשלה הצרפתית, אבל אינני חייב לענות על שאלה זו. אני מתנגד לדיון על המכתב הזה.

השר מ. בנטוב הביע דעתו, שיש להבדיל בין אנגליה וצרפת. אנגליה היא מדינה עוינת, מה שאין כן צרפת ולכן יש לתת לה שהות עד שתשנה את נוסח פניותיה.

השר שפירא אמר, כי

"מבחינה פרינציפיונית הצדק עם ב״ג, אבל יש גם מציאות והמציאות שלנו לא תמיד אפשר להתאים לה עמדה פרינציפיונית. אני חושב שאל לנו להיכנס בקונפליקט עם צרפת ואם נשיב להם תשובה כזאת יהיה קונפליקט".

השר ד. רמז הציע להקים ועדה שתעיין בשאלה.

השר א. ציזלינג שלל את עמדת ב״ג וטען כי

"בסטטוס של מעבר, כשאנו קיימים כממשלה רק שבועיים ימים, אני מקבל את הקו של שרתוק".

בהצבעה קיבלה הצעת שרתוק-ציזלינג - להשיב תשובה למרות שהקונסול הצרפתי פנה אישית למ״ש, ולא לממשלה הזמנית - 9 קולות.

עמדת ב״ג קיבלה קול אחד.

הערות: