מכתב 10 - פואה יקרה - 7.7.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 10 - פואה יקרה - 7.7.1946
כותרת משנה  מחנה אילון, יום א'

                                                                                                         

                                                                                               מחנה אילון,  יום א',  7.7.1946

פואה יקרה,

 

מאז שלחתי פיתקאות ראשונות לך ולעדה,[1] קיבלת ממני דרישות שלום למכביר מפי המבקרים כאן, רבנים וחילונים, ואני מניח שיש לך מושג-מה מתנאי סידורנו ומאורח חיינו.

נזדמן לי כבר לחיות תקופות קצרות וארוכות במסיבות הרבה יותר קשות מאלו שאני נתון בהן עכשיו. מבחינת התלאה הגופנית אין בפי כל תלונה זולת עקת השרב, אשר אחרי ככלות הכל הוא שרב ארצנו. אבל עובדה זו אינה פוטרת ואינה מזכה את שוֹבינו. לגבי הערכת התנהגותם אומר רק זאת, שאילו הגענו למעמד מסוים, והייתה חלה הסתבכות, והיינו רואים צורך לאסור אחדים ממנהיגי הערבים - אנשים כג'מאל,[2] מוסא[3] ועַוּני[4] - היינו מבצעים את המאסר בהרבה יותר נימוס ותרבות והיינו קובעים להם תנאי חיים על רמת רווחה לאין שיעור יותר גבוהה.

אשר לסיבת המעצר, הרי שמעת ודאי אמש מה שהודיעו ברדיו - דברי ההתפארות שעלה בידיהם הפעם לתפוס את המחוללים העיקריים: instigators chief - לא פחות ולא יותר! - של מעשי הטירור האחרונים. איזה צחוק! מילא בעלך, הלא ברור עכשיו כי אך המריא מאנגליה בדרכו לארץ,[5] מייד החל מתקתק במשדר של כיס ומנצה מתוך המטוס על פעולת הפצצת הגשרים, שבוצעה באותו לילה.[6] הוא הדין לגבי ברני ידידנו, שכל עניין הבית שהקים לפני שנים בנתניה לא בא אלא במזימה מחושבת מראש על-מנת שישמש מאורה למיפקדת סתרים, שתנצח בבוא מועד על מעשי חבלה. הרי שלגבי שנינו אין תימה, אבל פישמן הזקן החלוש, שיש לו אומנם שכל חד, אבל כל שיחתו כאן אינה אלא על ספרים שהוציא ומאמרים שלא הספיק לפרסם וכתבי-יד חשובים השמורים עימו, וגרינבוים המסכן, שהבנתו במדיניות אקדמית כשהייתה, ואחיזתו בענייני מעשה רופפת בתכלית, וכל מאמציו להגיע ללשון משותפת כלשהי עם הנוער עולים בתוהו, ודוד ידידנו התולש את שערות ראשו, שאינן, על שדחה וחזר ודחה את נסיעתו לאמריקה בענייני "פיניציה"[7] ושאר מפעלי סולל-בונה, וחיים אלפרין פקיד העירייה, סמל הפיליסטֶריוּת התל-אביבית - כיצד זכו הם לאיצטלה רמה זו של instigators chief - לתבונתם העמוקה ולבקיאותם המופלגת של חקרני הבולשת, האזרחית והצבאית, פיתרונים.

שמעתי כי בחוגי הממשלה מנסרים שמות רוקח[8] וסֶנַטוֹר[9] כמועמדים להחליפנו. הצעות מקוריות כאלו מוכיחות שבעליהן אינם מסוגלים ללמוד דבר ואין פלא על ספינת האימפריה הנטרפת אם כאלה הם מלחיה.

                                                            ___________________

 

מוטב להפסיק בזה, כי נצטברה הרבה מרירות בלב ולמה אבוא לשפוך אותה על ראשך.

אני מקווה כי בבית הכל כשורה. שמחתי לשמוע כי חיים מרוצה מעבודתו ב-פ"פ ומהאווירה השוררת שם. שתי מחמאות בפי לגרשון - אחת לאווירה שעליה מעיד חיים, ועדותו חשובה בעיני, ואחת למאמר הראשי, שבו נזכרתי לטוב - כתיבה נעלת רמה![10]

הצטערתי על ללה, שתוכנית נסיעת לקריית עבודה, לשם רחצה בים, נתבטלה.

מה שלום הוריך? אני מצטער על הזקנים הרבה יותר מאשר על הבנים. אגב, ההיו לך מכתבים מקובי בימים האחרונים והאם ברור מתי הוא חוזר? קראתי היום על שיירה גדולה שהגיעה מהבריגדה. ייתכן שקובי יהיה בשיירה הקרובה או בזו שלאחריה.

אשר לביקורך אצלי כבר מסרתי לך ע"י הרב[11] לא להשתדל בעניין זה. בחסדיהם אין לנו צורך. עוד פרידה אחת נוספת על כל הפרידות הרבות והממושכות שלנו לא תהרוס אותנו. אדרבא, את יודעת את תורתי כי ריחוק מקום מקרב עוד יותר את הלבבות - אם רק וד"ל.

שלום לך, נשמת חיי.

 

משה

 

אם יש מתהלך רומן אנגלי טוב - שילחי-נא. שאלי את רגינה[12] ואת אנשי פ"פ. ההגיע לאוזניך כי עקץ אותי כאן עקרב ממאיר? הכאב היה מר ואכזר, כמוהו לא הרגשתי מעודי, אך הכל עבר בשלום.



[1] ב"פיתקאות" הכוונה למכתבים, שברגיל קופלו לצורך העברתם לגודל פתק. המכתבים הראשונים לצ"ש הובאו לעיל.

[2] ג'מאל אל-חוסייני, נשיא הוועד הערבי העליון.

[3] מוסא אל-עַלַמי. משפטן. מראשי ערביי א"י. פרקליט הממשלה. מזכיר לענייני ערבים ליד הנציב העליון סר ארתור ווקופ; נפגש עם מנהיגים יהודים ובהם מ"ש לשיחות על עתיד א"י (יומ"מ א', עמ' 146, 179-176, 234, 295). אביו וסבו כיהנו כראשי עיריית ירושלים.

[4] עַוּני עבד-אל-האדי. עו"ד יליד שכם, חבר הוועד הערבי העליון. מייסד מפלגת "אל-אסתקלאל". למרות עמדותיו האנטי-ציוניות נפגש בשנות ה-30 עם מנהיגים יהודים. על שתי פגישות עמו דיווח מ"ש בישיבת הנה"ס ב-22.5.1936; בפגישות אלה הביע עע"ה דעתו, שאין פיתרון לסכסוך הערבי-יהודי אלא במלחמה, למרות הכרתו בכוחו הרב יותר של היישוב היהודי, והטעים: "לו הייתי במקומך, הייתי ציוני. לו היית אתה במקומי, היית ערבי לאומני כמוני" ,שם, עמ' 136).

[5] ב.27.3.46 העיד מ"ש עדות-סיכום לפני וא"א בירושלים. ב-29.3.46 יצאה הוועדה מא"' ללוֹזן, שווייץ, וב-31.3.1946 יצא מ"ש ללונדון. ב-18.6.1946, לאחר שהייה בת כשלושה חודשים באירופה, חזר מ"ש לארץ לקראת חגיגת הבר-מצווה של הבן חיים, שנערכה בשבת, 22.6.1946.

[6] על מיבצע "ליל הגשרים", שהתקיים אור ליום 17.6.1946, ר' סת"ה ג, עמ' 885-880, ומכתב 16, הע' 3. מ"ש חזר ארצה כעבור יממה.

[7] ביח"ר לזכוכית של "סולל בונה" במפרץ חיפה.

[8] ישראל רוקח (1959-1889). מראשי האיחוד האזרחי וחוגי הימין בא"י וממנהיגי "הציונים הכלליים". כראש עיריית תל-אביב, שמונה לכהונה זו ע"י הבריטים ב-1936, קיים קשרים עצמאיים עם השלטון הבריטי. ראה מכתב 38 הע' 3.

[9] ורנר דוד סנטור (1953-1896). חבר הנה"ס מטעם הלא-ציונים. גזבר ומנהל מחלקת העלייה בשנים 1942-1931. סגן נשיא האוניברסיטה העברית, מפעילי "ברית שלום" ו"איחוד". התפטר מהנה"ס בנוב' 1945 כמחאה על מדיניות המאבק בבריטים. הנציב העליון, בשיחה עם ד"ר וייצמן למחרת "השבת השחורה", הציע למנותו להנה"ס (הורוביץ עמ' 138-137; אביזוהר, עמ'  68).

[10] במאמר המערכת של פ"פ ב-1.7.1946 אוזכר מ"ש פעמים אחדות והוגדר כ"אדם שניחן בסגולות אינטלקטואליות מצוינות, כדוגל בהשקפות חברתיות מתקדמות ומעל לכל, כמאמין מושבע בגישה תבונית, מתונה, בפיתרון בעיות שנויות במחלוקת" (המאמר מובא בנספח 2).

[11] הרב יעקב גולדמן, מזכירו של הרב הראשי יצחק א"ה הרצוג, טיפל מטעם מוסדות היישוב בעצירים ובאסירים יהודים (לאחר "השבת השחורה" התמנה איש ה"הגנה" אורי מרץ לעוזרו). כשנות המלחמה היה רב צבאי בצבא האמריקני.

[12] רגינה מדזיני - מזכירה בכירה במחלקה המדינית של הסוכנות, ילידת ארה"ב. רעיית העיתונאי משה מדזיני.

 

העתקת קישור