מחנה אילון,  יום א',  7.7.1946

פואה יקרה,

 

מאז שלחתי פיתקאות ראשונות לך ולעדה,[1] קיבלת ממני דרישות שלום למכביר מפי המבקרים כאן, רבנים וחילונים, ואני מניח שיש לך מושג-מה מתנאי סידורנו ומאורח חיינו.

נזדמן לי כבר לחיות תקופות קצרות וארוכות במסיבות הרבה יותר קשות מאלו שאני נתון בהן עכשיו. מבחינת התלאה הגופנית אין בפי כל תלונה זולת עקת השרב, אשר אחרי ככלות הכל הוא שרב ארצנו. אבל עובדה זו אינה פוטרת ואינה מזכה את שוֹבינו. לגבי הערכת התנהגותם אומר רק זאת, שאילו הגענו למעמד מסוים, והייתה חלה הסתבכות, והיינו רואים צורך לאסור אחדים ממנהיגי הערבים - אנשים כג'מאל,[2] מוסא[3] ועַוּני[4] - היינו מבצעים את המאסר בהרבה יותר נימוס ותרבות והיינו קובעים להם תנאי חיים על רמת רווחה לאין שיעור יותר גבוהה.

אשר לסיבת המעצר, הרי שמעת ודאי אמש מה שהודיעו ברדיו - דברי ההתפארות שעלה בידיהם הפעם לתפוס את המחוללים העיקריים: instigators chief - לא פחות ולא יותר! - של מעשי הטירור האחרונים. איזה צחוק! מילא בעלך, הלא ברור עכשיו כי אך המריא מאנגליה בדרכו לארץ,[5] מייד החל מתקתק במשדר של כיס ומנצה מתוך המטוס על פעולת הפצצת הגשרים, שבוצעה באותו לילה.[6] הוא הדין לגבי ברני ידידנו, שכל עניין הבית שהקים לפני שנים בנתניה לא בא אלא במזימה מחושבת מראש על-מנת שישמש מאורה למיפקדת סתרים, שתנצח בבוא מועד על מעשי חבלה. הרי שלגבי שנינו אין תימה, אבל פישמן הזקן החלוש, שיש לו אומנם שכל חד, אבל כל שיחתו כאן אינה אלא על ספרים שהוציא ומאמרים שלא הספיק לפרסם וכתבי-יד חשובים השמורים עימו, וגרינבוים המסכן, שהבנתו במדיניות אקדמית כשהייתה, ואחיזתו בענייני מעשה רופפת בתכלית, וכל מאמציו להגיע ללשון משותפת כלשהי עם הנוער עולים בתוהו, ודוד ידידנו התולש את שערות ראשו, שאינן, על שדחה וחזר ודחה את נסיעתו לאמריקה בענייני "פיניציה"[7] ושאר מפעלי סולל-בונה, וחיים אלפרין פקיד העירייה, סמל הפיליסטֶריוּת התל-אביבית - כיצד זכו הם לאיצטלה רמה זו של instigators chief - לתבונתם העמוקה ולבקיאותם המופלגת של חקרני הבולשת, האזרחית והצבאית, פיתרונים.

שמעתי כי בחוגי הממשלה מנסרים שמות רוקח[8] וסֶנַטוֹר[9] כמועמדים להחליפנו. הצעות מקוריות כאלו מוכיחות שבעליהן אינם מסוגלים ללמוד דבר ואין פלא על ספינת האימפריה הנטרפת אם כאלה הם מלחיה.

                                                            ___________________

 

מוטב להפסיק בזה, כי נצטברה הרבה מרירות בלב ולמה אבוא לשפוך אותה על ראשך.

אני מקווה כי בבית הכל כשורה. שמחתי לשמוע כי חיים מרוצה מעבודתו ב-פ"פ ומהאווירה השוררת שם. שתי מחמאות בפי לגרשון - אחת לאווירה שעליה מעיד חיים, ועדותו חשובה בעיני, ואחת למאמר הראשי, שבו נזכרתי לטוב - כתיבה נעלת רמה![10]

הצטערתי על ללה, שתוכנית נסיעת לקריית עבודה, לשם רחצה בים, נתבטלה.

מה שלום הוריך? אני מצטער על הזקנים הרבה יותר מאשר על הבנים. אגב, ההיו לך מכתבים מקובי בימים האחרונים והאם ברור מתי הוא חוזר? קראתי היום על שיירה גדולה שהגיעה מהבריגדה. ייתכן שקובי יהיה בשיירה הקרובה או בזו שלאחריה.

אשר לביקורך אצלי כבר מסרתי לך ע"י הרב[11] לא להשתדל בעניין זה. בחסדיהם אין לנו צורך. עוד פרידה אחת נוספת על כל הפרידות הרבות והממושכות שלנו לא תהרוס אותנו. אדרבא, את יודעת את תורתי כי ריחוק מקום מקרב עוד יותר את הלבבות - אם רק וד"ל.

שלום לך, נשמת חיי.

 

משה

 

אם יש מתהלך רומן אנגלי טוב - שילחי-נא. שאלי את רגינה[12] ואת אנשי פ"פ. ההגיע לאוזניך כי עקץ אותי כאן עקרב ממאיר? הכאב היה מר ואכזר, כמוהו לא הרגשתי מעודי, אך הכל עבר בשלום.