71
מכתב אל קבוצת
"השרון", רמת דוד
6/3/1942
הסברה
ציונית
ח.נ.
הגיעה
לידי הודעה שהריצותם אל המחלקה המדינית ביום ו' 27 בפברואר וזה לשונה:
״מבקשים להודיע שביקור
הקצינים מסרפנד שצריך להיות מחר (יום השבת) לא יוכל להתקיים. החברים הודיעו שלא
ייכנסו לחדר האוכל באם ביקור זה יהיה. לכן מבקשים לא לקיים את הביקור״.
המדובר
בביקור 25 קצינים אנגלים ממחנה האימונים שהוכן על-ידי המחלקה המדינית. במקרה
נדחה הטיול מסיבה אחרת, אך אלמלא כן הייתם גורמים לנו קושי ואי נעימות רבה.
אולם
השאלה אינה רק של קושי ואי נעימות. יש כאן שאלה של רווח והפסד מבחינת עניינינו
אנו. יש גם שאלה של הגינות התנהגותנו. לא הקצינים האנגלים אלא אנו יזמנו את הטיול.
לא הם אלא אנו מעוניינים שמפקדי החיילים היהודים יכירו את הרקע היסודי של מפעלנו
בארץ. איזו טובה תוכל לצמוח לנו מביטולו של ביקור כזה, כל שכן מגרימת עלבון
לאורחים מוזמנים על-ידינו?
אם
בינתיים נפל בתוכנו דבר כה מחריד כאסון ״סטרומה״, הרי זוהי הזדמנות לבטא את
רגשותינו מתוך פגישה חדורה כבוד עצמי עם בני העם ששלטונו המיט עלינו את השואה
הזאת. כל זעמנו על השלטון הבריטי ומדיניותו אינו צריך להביאנו לידי פגיעה באנגלי
הפרט. אם קיבוץ עברי בארץ פותר ככה את שאלת פגישתו עם האנגלים בשעת משבר כזו, מה
יעשו חבריו שבצבא? היברחו? הימרדו נגד מפקדיהם? היחרימו אותם? יש לזכור כי הביקור
לא חל ביום השביתה היישובית, אף לא ביום השבעה.
לצערי הרב
עלי להביע השתוממות על העמדה שנקטתם ולהודיעכם כי הנני חולק עליה בתכלית.
בכבוד רב,
מ. שרתוק
הנהלת הסוכנות היהודית
העתק:
ח׳
יוסף ברץ [ראש הוועד למען החייל] בוועד הפועל של ההסתדרות
