54. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - ״סטרומה״ - 22/2/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  54. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - ״סטרומה״ - 22/2/1942

54

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

22/2/1942

״סטרומה״

 

שאלות מדיניות:

 

ענייני עלייה

 

מר שרתוק: ביום א', 15 דנא, בשעות הערב, קיבלתי הודעה טלפונית מהממשלה, שההחלטה ביחס לאנשי ״סטרומה״ שלילית - רק הילדים בגיל 16-11 יוכלו לעלות. מלבד נימוקי ביטחון, קבעו גם נימוקי אספקה. ביום ג׳ [17/2] ביקרתי אצל מילס וביקשתי לשנות את ההחלטה ביחס לילדים, שלא תהיה הגבלת גיל - זאת אומרת, שייכללו ילדים עד גיל שש-עשרה. מר מילס הסכים לכך.[2]

בינתיים נתקבלה ידיעה ש״סטרומה״ הפליגה מקושטא. ביקשתי מהממשלה לבוא בדברים עם נציג הממשלה בקושטא ולבקשו לעכב את האונייה, למען אפשר יהיה להוריד את הילדים. הוספתי, שיש סכנה לאונייה ולנוסעים בה, כשזו תצא לים, וביקשתי מהממשלה לדאוג לכך שהצי יתפוס את האונייה בצאתה מנמל קושטא. אתמול הודיעו לנו מהממשלה, שהאונייה טרם הפליגה מקושטא.

נתקבלה גם ידיעה אחרת, שאין לה עוד אישור, כאילו הטורקים מתנגדים להורדת הילדים.[3] זה מוקשה קצת, היות והטורקים הרשו להוריד חמישה אנשים.

פניתי שוב לממשלה בעניין אנשי ״סטרומה״ ואמרתי שאם השאלה היא שאלת האספקה, הרי עולים אלה אינם רק צרכנים, אלא ברובם יהיו יצרנים; ואם יהיה צורך בכך, המשקים שאליהם יבואו, מוכנים להפחית את מנת האוכל של עצמם למען פליטים אלה. ואם גם נכונה הנחת הממשלה, שאי-אפשר להכניס את כולם, הרי לא ייתכן שלא נציל חלק מהפליטים, וכמה שהדבר לא יהיה קשה עלינו, אנו מוכנים לקבל תפקיד לא נעים זה של בחירת העולים. לא ייתכן שהאונייה תופקר למחלות, או לנפילה בידי האויב, בו בזמן שארץ-ישראל שעריה פתוחים לפני מאות ואלפי פליטים לא-יהודים. ביקשתי מהממשלה לעיין מחדש בשאלה זו.

הבוקר נתקבלה ידיעה טלגרפית מלונדון. היא אינה די ברורה, אבל אפשר לפרשה כי יש כנראה רצון מצד ראש הממשלה לעזור בעניין ״סטרומה״,[4] אבל בינתיים נתקבל גם תזכיר שמכביד מאוד על העניין.[5] ההחלטה היא בידי ליטלטון.

מר לוקר העביר אלינו ידיעה ממר בן-גוריון, שמורגנטאו[6] מסר לו על התעניינות רוזוולט בארץ-ישראל.[7]

 

שאלות שונות

 

ד"ר סנטור שאל את מ״ש לדעתו על המשלחת לנציב העליון בענייני אספקה, שבראשה עמד ד"ר מגנס, כפי שנמסר בעיתונות; כן ביקש את תגובתו לידיעה על הריגת אברהם שטרן.[8] מר גרינבוים הביע דעתו כי יש לעשות הכל כדי להפריע לכוונת הממשלה להקים פדרציה ערבית, ולאור זאת יש לפתוח במו״מ עם המרונים ועם מיעוטים לאומיים אחרים.

 

מר שרתוק: בעניין המשלחת אצל הנציב העליון[9] - הנוצרים בארץ אינם מאורגנים, והבישוף האנגליקני[10] יכול אולי לדבר בשם הנוצרים, ואפשר להבין את פנייתו-הוא לממשלה. הוא הדין לגבי המוסלמים. גם הם אינם מאורגנים ואמין עבד אל-האדי, כחבר קשיש למועצת הוואקף, יכול לשמש כנציג מוסלמי, אבל רצוי [לממשלה] להראות שגם הציבור היהודי מפורד ואין לו מוסד מייצג, והנה, יש אוניברסיטה עם נשיא ששמו ד"ר מגנס - והוא הוא המייצג את היהודים. ד"ר מגנס עצמו משתדל זה מכבר לתפוס עמדה של נציג היישוב היהודי, והנציב העליון מעוניין מאוד שד"ר מגנס יופיע ככזה. על הפגישה נתפרסם קומוניקט רשמי, כאילו זו הייתה פעם ראשונה שהיהודים פנו לממשלה ביחס לאספקה. הודעה מעין זו אינה הולמת את האמת.

אשר לשטרן - במשטרה אמרו כל הזמן שהם מעוניינים לתפוס אותו חי, אבל גם אלי הגיעו ידיעות שהאיש נרצח. אני רואה דבר זה כמסוכן מאוד ועומדת להתקיים שיחה עם ראש הבולשת בעניינים אלה.

אנו פועלים בכיוון התקרבות עם המרוניטים, גם העברנו ידיעות בעניינים אלה לארה״ב.

 

ד"ר שמורק שאל אם לדעת המחלקה המדינית צפויה סכנה מהרחבת גיוס הערבים.

 

מר שרתוק: אין ספק שהממשלה מנהלת תעמולת גיוס בין הערבים, התעמולה היא פוליטית גרידא, וגם מתפרסמים דברים בעיתונות בקשר עם זה. עלינו יהיה למחות נגדם. מקור ערבי מסר לנו, שהרחבת הגיוס באה כתוצאה מהוראת המופתי. הנחתו שכל ערבי עם רובה, היכול להשתמש בו, הוא נכס לאומי, ויש להרחיב ולהגדיל מספר אנשים אלה. יחד עם זאת יש לציין שהגיוס הערבי המורחב עוד לא הביא להגדלת מספר היחידות הערביות, כי בריחת הערבים היא גדולה. כן גדול מספר הנפסלים.

המפקדה גם החליטה לא לקבל עוד ערבים למהנדסים המלכותיים ופלוגות ה״באפס״. ישנן כיום תשע פלוגות יהודיות ושש ערביות.

 

כינוס חברי הוועד הפועל הציוני המצומצם הנמצאים בארץ-ישראל

 

מר גרינבוים העלה לדיון את שאלת מועד כינוס הוהפ״צ העומד לדון בפרסום גילוי הדעת המדיני (ר' מסמך 2), ושאל אם נסיעתו המתוכננת של מ״ש לדרום-אפריקה עלולה לדחות את הכינוס.

 

מר שרתוק: ביחס לנסיעתי לאפריקה הדרומית - פעם שאלו אותי אם אהיה מוכן לבקר באפריקה הדרומית למשך זמן קצר, היות וראיתי את הדבר כרחוק הבעתי את הסכמתי, אבל לא עלה על דעתי כי אומנם ידרשו ממני לנסוע לשם. עתה הודיעו שמגבית ״קרן היסוד״ [שם] תיפָתח בשבוע השני של אפריל, והכוונה היא שאיעדר מהארץ לכל הפחות חמישה שבועות. איש מאיתנו אינו יכול לנבא על המאורעות שיתרחשו בתחילת אפריל, ייתכן שאז תהיינה פעולות צבאיות שהשפעתן על הארץ תהיה מיידית. אני מוכן לעשות את כל ההכנות, ואם אפשר יהיה אסע אז, אבל אין כל ביטחון בכך.

 

על גילוי הדעת המדיני, ועל אישור ניסוחו ע״י הוהפ״צ, הוחלט לדון בישיבת הנה״ס הבאה.

 

ענייני עלייה

 

מר דובקין הציע לחלק את רישיונות העלייה מן המכסה האחרונה בין פליטי "סטרומה", פליטי פולין ברוסיה ויהודים בארצות האיסלאם. כן דיווח כי השלטונות הסובייטים מתירים יציאה רק לנתינים פולניים שלא קיבלו בשעתם את האזרחות הסובייטית. גרינבוים ושמורק הציעו להגדיל את מכסת העלייה לפליטים מרוסיה.

 

מר שרתוק: אני מציע לא להגדיל את מספר הרישיונות לרוסיה. אילו אפשר היה להקטין מספר זה - הייתי עושה זאת. אנו מעוניינים בעלייה לארץ-ישראל, ואם להפגנה הרי אפשר להפגין גם במאה רישיונות. המצב היום ברוסיה הוא שיש שיתוק גמור ביחס ליציאה משם. אנו נותנים לפנים משורת הדין בזה שאנו מפרישים בכלל רישיונות לרוסיה, כי אין כל תקווה שמישהו יגיע ארצה.

 

הערות:


[1] סדר היום: א. שאלות מדיניות: 1. ענייני עלייה. 2. שאלות שונות; ב. כינוס חברי הוהפ״צ הנמצאים בארץ; ג. ועידת הפועלות; ד. ענייני עלייה; ה. אספקה מוגדלת.

[2] במברקו אל שר המושבות מ-15/2/1942, כתב הנציב העליון בין היתר: ״ניתן להכניס לא״י את ילדי ׳סטרומה׳ מגיל 11 עד 16 [---] שום מבוגר, אני חוזר, שום מבוגר לא יורשה להיכנס״.

[3] השלטונות הטורקים סירבו לאפשר העברת הילדים לא״י ביבשה ודרשו מהבריטים  ספינה להעברתם.

[4] ר׳ עופר, עמ׳ 256-255; וסרשטיין, עמ׳ 129-128.

[5] עניין התזכיר לא נתחוור.

[6] הנרי מורגנטאו הבן (1967-1891). שר האוצר של ארה׳׳ב 1945-1934. לימים מראשי המגבית היהודית המאוחדת.

[7] ר׳ על כך במכתב ב״ג אל ב׳ לוקר מ-21/1/1942 (אב״ג). על יחסו של רוזוולט לעם היהודי ולשאלת א״י דיווח מ״ש למזכירות מפא״י ב-18/10/1941 (יומ״מ ה׳, עמ׳ 251).

[8] אברהם שטרן נתגלה ב-12/2/1942 בידי המשטרה הבריטית בדירת מחבואו בת׳׳א ונורה שם למוות.

[9] נוכח קשיים שהתעוררו באספקת מזון וקיצובו לתושבי הארץ, התארגנו משלחות שונות ופנו לממשלה בבקשת עזרה.

[10] גראם פ. בראון - בישוף הכנסייה האנגליקנית בירושלים (1942-1932). נלווה אל ד"ר מגנס בשיחותיו עם נורי סעיד ומנהיגים ערביים ועם ראשי ממשלת המנדט.

 

העתקת קישור