39. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - "סטרומה" - 13/2/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  39. מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים - "סטרומה" - 13/2/1942
כותרת משנה  אנגלית

39

מכתב אל המזכיר הראשי ג'ון מקפרסון, ירושלים

 13/2/1942

 (אנגלית)

"סטרומה"

 

מר מקפרסון יקר,

 

1. באחרונה עלה בידינו להשיג מפי נוסעים ספורים, שהפליגו באונייה ״סטרומה״ והגיעו לארץ-ישראל, פרטים מובהקים יותר על מסע זה, ואותם אנסה לסכם בהקשר של העיון בבעיה כולה בפגישתך מחר.[1]

2. הנסיבות אשר מהן ביקשו האנשים שבהם מדובר להימלט על-ידי הפלגה מסוכנת על סיפון ״סטרומה״, מתאפיינות במעשי טבח סיטוניים, שילוח אנשים בקרונות מטען ליעדים בלתי ידועים, מעצר רבים מספור במחנות ריכוז ובמחנות עבודה וגירושים המוניים. לפי שנודע, בעיר יאסי לבדה רוכזו 8,000 יהודים (כולם זכרים) בכיכר השוק ונורו במכונות ירייה בדם קר. רבבות גברים ונשים מבוקובינה ומצפון מולדוויה גורשו לאזורי ״האדמה החרוכה״ באוקראינה. בכל רחבי רומניה ניטלו מן היהודים כל הזכויות ורוב הנכסים.[2] התחושה בקרב יהודי רומניה היא של ייאוש גמור,[3] ועל כל סיכוי להיחלץ מגיהינום זה אל העולם החיצון, יהיה כרוך בסיכונים ככל שיהיה, הם משליכים נפשם מנגד.

3. מסע "סטרומה" לא היה ניסיון יחיד ממין זה. כבר היו כמה מקרים של קבוצות יהודים שנמלטו מרומניה בסירות דיג ובסירות מנוע, ולגבי שתי סירות שכאלה קיים מידע מדויק. אחת, שבה הפליגו כ-30 איש, טבעה ליד החוף הצפוני של אנטוליה וכל נוסעיה ניצלו. אחרת הצליחה להגיע אל החוף בשלום. הנוסעים שלא היו ברשותם אשרות לארצות אחרות עצורים עכשיו בטורקיה. לפי שדווח, כ-2,000 יהודים צעירים עזבו את עריהם והם נעים ברגל לעבר גבול בולגריה.

4. "סטרומה" הפליגה מרומניה בסוף דצמבר 1941 ובה 769 פליטים. זוהי ספינת מטען רעועה להובלת בהמות, שמלכתחילה נבנתה למסעות על פני הדנובה. לפני המלחמה היא חרגה מן הנהר רק בנדיר ואז הפליגה בצמוד לחוף. לימים היא שימשה רק כאסדה, אך לקראת מסעה הנוכחי הותקן בה מנוע איכשהו. תפוסתה היא 180 טונה וממדיה 16x6 מטרים.

5. "סטרומה" הפליגה לדרכה למעשה ללא מלאי מזון ומים. מבחינת התברואה יש בה רק בית כיסא אחד. יש בה רק מטבחון קטן, אין בה מקום לאשפוז חולים, אין סידורי רחצה אפילו לתינוקות, שלא לדבר על מחסור במים. האוויר בבטן האונייה מצחין, והנוסעים יכולים לנשום אוויר צח רק לפי תור, שכן אין מקום לכולם על הסיפון אפילו בעמידה בצפיפות. היו מקרים רבים מאוד של דיזנטריה ושתיים-שלוש התפרצויות טירוף. מזון חם מוגש לפי תור אחת בשבוע. שורר מצב כללי של חולשה, המתבטא בהתעלפויות שכיחות של הנוסעים החלשים.

6. ההפלגה מנמל היציאה ברומניה לאיסטנבול הייתה אמורה להימשך ארבע-עשרה שעות. למעשה היא נמשכה ארבעה ימים. בדרך לאיסטנבול התקלקל המנוע והמשך המסע מאיסטנבול הלאה נעשה בלתי-אפשרי מבחינה טכנית. השלטונות הטורקים החלו בתיקונים, אולם לא ברור באיזה שלב הם נתונים. האונייה אינה כשירה כלל לשיט ממושך. נמסר, כי אם השלטונות הטורקים יאלצו אותה לצאת הימה, יש בדעת רב-החובל הבולגרי להעלותה על שרטון, לאחר שתצא מן הדרדנלים, באחד האיים הכבושים בידי האיטלקים או הגרמנים. אולם הוא מפקפק אם יעלה בידו כלל להגיע ליעד זה. אין צורך לומר, שאין באונייה חגורות הצלה ואמצעי חילוץ אחרים.

7. השלטונות הטורקים אסרו על קיום מגע כלשהו עם הספינה. בקושי רב עלה בידי כמה אנשי ציבור מסורים מן הקהילה היהודית של איסטנבול לשגר לספינה מצרכי מזון. יש להביא בחשבון, שעל הסיפון מצויים ילדים רכים, כן גם אימהות מיניקות ונשים הרות.

8. פרטים על גיל הנוסעים זמינים רק לגבי 523 מבין 769 הנוסעים, כלהלן: עד 57-15; 16 עד 12-17; 18 עד 394 - 45; מעל 60-45. לא נוכל אלא להניח, כי הרכב גילי זה אופייני לכל השאר. יש מספר גדול של אנשים בכושר גופני טוב, לרבות אומנים מיומנים. יש גם מספר גדול של בעלי מקצוע ובהם יותר מ-20 רופאים. לרבים מן הנוסעים קרובי משפחה בארץ-ישראל. למספר ניכר יש רכוש או הון בארץ-ישראל ולכמה מהם נופקו אישורי עלייה לפני שרומניה הוכרזה כשטח אויב. מוצא רוב הפליטים מבוקובינה ומבסרביה - חבלים נגועים במיוחד ברדיפות אנטישמיות.

9. אין שום ספק, שפליטים אלה עזבו את רומניה בתקווה להגיע לבסוף לארץ-ישראל, אך לא היה להם שמץ ביטחון כי דבר זה אכן יתרחש, ולבטח הם לא יכלו לקוות לעשות את כל הדרך בספינה זו. היעד המיידי שלהם היה טורקיה. אחרי אימי רומניה הם סברו, שכל נמל שאינו בידי מדינות ה״ציר״ יהיה להם מקלט מבטחים. הם טיפחו תקווה, כי מרגע שיגיעו לאיסטנבול יעורר סבלם את שימת-הלב של הארצות הדמוקרטיות וכי תימָצא דרך כלשהי להצלתם. בנסיבות אלה דומה כי אין כל יסוד להניח, ש״סטרומה״ שימשה כלי בידי הנאצים לצורך הברחת סוכנים לארץ כלשהי שבשליטת בריטניה או בעלות הברית. הדבר האחד שהיה אפשר לבטוח בו, פחות או יותר, כאשר הספינה הפליגה מרומניה, היה שהיא תגיע לטורקיה, ולנאצים יש הזדמנויות רבות להחדיר את סוכניהם לטורקיה בלי להיזקק לאמצעים נואשים שכאלה. גם האפשרות כי הופעל על כמה מן הנוסעים לחץ למען יסכימו לפעול כסוכנים בהגיעם לארץ-ישראל, וזאת מכוח איומים לפגוע בבני משפחותיהם שברומניה, אינה סבירה לאור הנסיבות. כפי שכבר צוין לעיל, לא היה שמץ ביטחון שהספינה אכן תגיע לארץ-ישראל, ואילו לגבי טורקיה, ברי כי הגסטפו מצויד היטב ואינו נזקק לסיועם של יהודים אומללים הנמלטים על נפשם. יתר על כן, אף כי מאז פרוץ המלחמה נכנסו לארץ-ישראל אלפי אנשים מארצות האויב, לא התגלה ולו מקרה אחד של פליט יהודי שפעל כסוכן אויב, וכן גם לא התגלה כלל שלחץ ממין זה הופעל על מי מהם בטרם יצא לדרך. אפשר להוסיף עוד, כי לרוב, מאחר שהפליטים באים ממספר מצומצם של מקומות, הם מכירים זה את זה, ומכל מקום, קשה להניח כי על סיפון ״סטרומה״ יש מישהו שאינו מוכר לכמה נוסעים אחרים.

10. על יסוד כל מה שנאמר לעיל, וכן על יסוד נימוקים שכבר הועלו לפני כן, רצוני לחזור ולבקש כי נוסעי ״סטרומה״ יורשו להיכנס לארץ-ישראל אם במסגרת קריטריונים שונים בתחום העלייה או כפליטי מלחמה - כמובן בכפוף לבדיקת כל אחד ואחד. אני כבר הודעתי לך, כי ארגון ה״ג׳וינט״ האמריקני נכון לסייע לנו במימון קליטתם של פליטים אלה.[4] המברקים שקיבלנו מאמריקה ומדרום-אפריקה על מסע ״סטרומה״ הביעו דאגה עמוקה לגורלה, וכל התקוות תלויות עכשיו בהחלטת הממשלה בנושא זה.


בנאמנות,

מ. שרתוק

הערות:


[1] כנראה עם הנציב העליון.

[2] עם הצטרפותה לארצות ה"ציר" בקיץ 1940, הנהיגה רומניה את חוקי נירנברג. ר' דוח א' דובקין על מצב יהודי רומניה בישיבת הנה"ס 9/11/1941 (אצ"מ S 52/33).

[3] היהודים שולחו למחנות עבודה. יהודי בוקובינה ומולדוויה גורשו לשטחי אוקראינה שנכבשו בידי הגרמנים.

[4] ר׳ מסמך 14.

 

העתקת קישור