31. ישיבת מועצת הגיוס, ירושלים - מצב הגיוס, תמיכה במשפחות חיילים - 8/2/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  31. ישיבת מועצת הגיוס, ירושלים - מצב הגיוס, תמיכה במשפחות חיילים - 8/2/1942

31

ישיבת מועצת הגיוס, ירושלים[1]

8/2/1942

מצב הגיוס, תמיכה במשפחות חיילים

 

 

משה שרתוק: אני פותח בסקירה על מצב הגיוס. בצבא 11,000 איש. יש לחשוב שעוד כ-4,000 התייצבו לגיוס ולא נתקבלו מסיבות בריאות וכו'. ישנם כ-600 מפוטרים מהצבא, מה שמהווה מצב קשה מאוד בשבילנו. האנשים מתקשים לשוב למסלול החיים. מצבם משמש תקלה רצינית בפעולת הגיוס. בחודשים האחרונים תנועת הגיוס פחתה והלכה. בד בבד עם ירידת קצב הגיוס היהודי הולך ועולה קצב הגיוס של הערבים. אנו עומדים עכשיו במצב של שני יהודים מול ערבי אחד. אומנם זוהי פרופורציה הפוכה מכפי היחס של האוכלוסייה. אצל הערבים ישנה בריחה מרובה, גם האימונים נמשכים אצלם זמן רב יותר. אולם העובדה היא שגיוס הערבים הוא במצב של גאות.

כוח פוליטי הוא המניע את תנועת ההרחבה אצלם,

מצד שני ניכרת עלייה בטיב החומר של המתגייסים היהודים.

בפלוגות: בפלוגה [2]6 עכשיו כל הפיקוד יהודי. יש להניח שבזמן לא רחוק תשתווינה מבחינה זו כל הפלוגות של חיל הרגלים היהודים. פלוגה 16 נשלמה סוף סוף. עומדת על הפרק שאלת השלמת פלוגת המכבי 18. התחילה העברת הקבוצות של חפרים המפוזרים והעברתם לחיל הרגלים. קבוצה ראשונה, 68 איש, הועברה למטרה זו לקפריסין. מציינים את עליית החומר האנושי גם בפלוגות ההובלה. הצורך בנהגים כנראה חריף מאוד. בימים אלה הוצאו מפלוגות ״באפס״ כ-20 איש ונשלחו לחיל הובלה, לא באופן התנדבותי, אלא על-פי פקודה. העובדה מצריכה דיון מסוים. הוויכוח בשאלה זו אינו קל, נצטרך להגיב על הדבר. הוגד לנו כי נתקבל הקו של יצירת פלוגות תותחנים עבריות. את הרוח הכללית השוררת בקרב החיילים היהודים אפשר לציין כרוח טובה ומרוממת.

לבעיות הגיוס בכללן, שאלה ראשונה - דאגה למשפחות. הגדלת התמיכה מצד הממשלה למשפחות - הומלצה מכל עבר. אולם אין לצפות להגדלה שתהא בה כדי להניח את הדעת. התוכנית שתיכנו ה״ה פרידנטל וטורנובסקי[3] מכוונת להעמדת ההכנסות היישוביות על בסיס קבוע ומתמיד עפ״י משטר יישובי שיוקם למטרה זו. התוכנית בנויה על העיקרון של השתתפות שווה של עובדים ומעבידים עפ״י שעות עבודה נוספות מצד העובדים ומצד נותני העבודה עפ״י תשלום כפול לעבודות אלו.[4]

אנו עומדים כבר אחרי כמה שלבים של התפתחות הפעולה המוקדמת להגשמת התוכנית. בחוגי התעשייה הדבר התקבל באהדה. עכשיו יש לעבור לסקטור של המסחר ואחר-כך לחוגים האחרים.

אולם מבלי לחכות לתוצאות הפעולה הזאת, הגעתי לידי מסקנה שיש לגשת כבר עכשיו להרחבה מסוימת של צו הגיוס. אומנם לא הנענו בפעולתנו עד כה את כל החייבים, אולם עובדה היא שהצלחנו להניע הרבה אנשים לגיוס בלחץ צו הגיוס. ישנם שלושה סוגים:

א) מחכים לצו;

ב) שאינם מסרבים ואינם מזדרזים - זהו סוג שאינם רוצים להימנות בין משתמטים;

ג) מסרבים לצו.

הרחבת הצו תביא לנו משני הסוגים הראשונים. אחרי היסוס רב באתי לידי מסקנה שיש להרחיב את הצו עד גיל 35 ובתוכם על נשואים בלי ילדים.[5]

בעניין גיוס נשים. מספר הרשומות עד כה הוא כ-1,100, מזה כ-850 ע״י לשכותינו. יש להניח, שכניסת הנשים לצבא לא תהיה בראשית מרס אלא בערך בראשית אפריל.

בקשר לעלון של המחלקה המדינית שדיבר על ״א.ט.ס. בא״י״, היה ערעור וגם הודעה ברדיו. פניתי במכתב והסברתי את עמדתנו וקיבלתי תשובה שיש לנו הזכות המלאה לקרוא לזה ״א.ט.ס בא״י״.[6]

 

לאחר דיון בהצעת מ״ש להרחיב את צו הגיוס, ובשאלת הסנקציות שיש לנקוט נגד מקומות עבודה שאינם מתירים התגייסות עוברים, השיב מ״ש:

 

מ. שרתוק: למשטר של חיוב הגענו במאי 1941, אחרי שבחודשים האחרונים שלפני ההכרזה הגיע הגיוס לשפל מסוים. הייתה תביעה מכל חוגי היישוב להנהיג משטר של חיוב. הא-ן [ארגון ה״הגנה״] היה המנוף העיקרי שהביא לידי חיוב. ודווקא הצו הוא שהצליח במידה שבא-ן התגייסו על-ידי הפקודה מטעם הצו. לא זה העיקר שההכרזה תיתן משתמטים; השאלה היא אם ההכרזה תיתן מתגייסים. בנוגע לסנקציות מוכרח להיות שביל זהב. סנקציות מוכרחות להיות מחושבות עד כמה שהן ניתנות לביצוע. המועצה הזאת אינה גוף מצביע, אלא גוף מייעץ. את המסקנה שלי ביחד עם הדעות שנשמעו פה אביא בשבוע הבא לפני הנה״ס, שתחליט בדבר. החיילים [שנבחרו לעסוק בעידוד הגיוס] מודיעים שאם לא תהיה הכרזה על הרחבת הצו, אין להם מה לפעול. גם בהודעה זו תצטרך הסוכנות להתחשב בדיונה. אני מסכים לדברים ביחס לצרכים החדשים שעלינו למצוא בשטח התעמולה והריאורגניזציה של פעולת הגיוס. נכון שעד עתה לא מצאנו את הדרכים הנכונות ואת הפתרון לפגיעות ולמכשולים שעל דרכנו. אולם אין לנו לדחות בגלל זה את אשר אפשר לפעול.

 

הערות:


[1] מועצת הגיוס - גוף מורחב של הנהלת מחלקת הגיוס (כעבור זמן-מה נקרא ״המרכז להתגייסות״). משתתפים: מ״ש, ברלס, בריניבסקי, א' גולומב, רחל פרידלנדר, ד"ר מ׳ קליינבוים (סנה), שניפז׳, ו׳ טורנובסקי, ד"ר י׳ פרידנטל, וסרמן, גולדגורד, קרסני,

ה׳ ביילין, מ׳ יובל, קצין יצהר, א׳ כהן, גב׳ וילנסקי, יצחק הוז, ג׳ פלש, אליהו כהן, ב״צ ישראלי.

[2] השלישית בפלוגות היהודיות של ה״באפס״.

[3] ד"ר יוחנן-הנס פרידנטל וולטר טורנובסקי. ״טורנובסקי זה״, כתב עליו מ״ש ב-1953, ״הוא יזמן מופלג. מי בארץ ידע, כי הארגון הארצי של ההתנדבות והגיוס במלחמה העולמית השנייה, אשר שימש יסוד ותקדים לארגון הגיוס במלחמת השחרור - הוא פרי יוזמתו של טורנובסקי, שבא להציען לי [כמנהל הממ״ד], וכן כי ״מגבית ההתגייסות וההצלה״ מקורה בתוכנית אשר הוא הגה והגישה לי יחד עם פרידנטל״ (יומ"א א', עמ' 98). ו' טורנובסקי היה מזכיר ״קרן היסוד״ בגרמניה 1925-1921; מנכ״ל ״פלתורס״ 1943-1925.

[4] להצעת ד"ר פרידנטל להקים ״קרן למשפחות החיילים״ ר' פרוטוקול ישיבת הנהלת הגיוס 6/1/1942, אצ״מ 22 .S 25/5063 הע' 9.

[5] עד כה קראו מוסדות היישוב להתגייסות גילאי 23-21, שהצהירו במִפקד ההתנדבות בספטמבר 1939 על נכונות להתנדב להגנת היישוב ולעזרת הצבא הבריטי.

[6] ר' מסמך 25.

 

העתקת קישור