22. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - מעפילי "דריין"; גיוס לצבא הבריטי - 1/2/1942
שם הספר  מאבק מדיני א'
שם הפרק  22. ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים - מעפילי "דריין"; גיוס לצבא הבריטי - 1/2/1942
כותרת משנה  שאלות מדיניות

22

ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים[1]

1/2/1942

מעפילי "דריין"; גיוס לצבא הבריטי


שאלות מדיניות

 

משה שרתוק: מודיעים לנו מלונדון, כי משרד המושבות דחה את בקשתנו לשחרר את מעפילי ״דריין״. התשובה מחדשת את ההודעה הקודמת, שהאנשים ישולחו למאוריציוס או למקום אחר, וביצוע ההחלטה ייעשה באופן שלא יפגע בצורכי המלחמה.

מייד עם קבלת הידיעה שלחתי טלגרמה ארוכה ללונדון והסברתי להם את המצב. כן טלגרפתי לבן-גוריון ולד"ר וייצמן,[2] העומד לצאת מחר לארצות-הברית, וביקשתי התאמצות נמרצת בשאלה זו. היות והכרחי לשמור על שאלה זו בסוד, בייחוד מפני אנשי ״דריין״, אני מבקש מחברי ההנהלה לחשוב ידיעה זו כסודית בהחלט, המיועדת אך ורק בשביל חברי ההנהלה.

לארץ באה משלחת בלתי-רשמית של קציני הצי.[3] אלה פנו אלינו ולא לממשלה. יש להם תוכנית לגיוס יהודים לשירות ימי. מדובר ב-800 עד 1,000 איש לתפקיד מסוים. הכוונה לארגן יחידה יהודית ולהטיל עליה את תפקיד שמירת תעלת סואץ. בתעלה פועלים עתה משמרות ימיים עם מכשירים למניעת הטלת מוקשים מאווירונים. תפקיד זה מתמלא כיום על-ידי מומחים מן הצי בעזרת פועלים מצרים, אבל סידור זה אינו מניח את דעתם, כי המלחים דרושים באוניותיהם וקשה להמציא תגבורת מאנגליה; ואשר לפועלים המצרים - הם אינם בעלי-משמעת ובכל התקפה הם הראשונים לבריחה. אחד הקצינים הציע אפוא להקים לצורך זה יחידה יהודית. ההצעה אושרה על-ידי מפקד הצי בים התיכון, שהעבירה ללונדון. מהאדמירליות השיבו, שקודם כל יש לברר אם אפשר להשיג אנשים, ומה הוא החומר האנושי, ואם מוכנה הסוכנות לטפל בדבר. אם התשובה תהיה חיובית - תחליט גם האדמירליות.

שלושת חברי המשלחת הם:

א. יוזם התוכנית.

ב. רופא לבדיקת החומר האנושי.

ג. מומחה טכני.

ערכנו להם ביקור בארץ. הם ביקרו בטכניון, בבתי-חרושת, במרכזי הדיג והם מלאי התפעלות מן החומר האנושי.

מבין 800 עד 1,000 איש הבאים בחשבון, [לבקשת אנשי המשלחת] 100 צריכים להיות תופסי משוט, עשרות אחדות טכנאים והשאר בחורים סתם אשר יאומנו לעבודה.

הודענו לקצינים, שקודם כל עלינו להביא את ההצעה לפני ההנהלה. אנו מוכנים לעזור ככל האפשר, אך השאלה מהי יכולתנו המעשית לתת אנשים. מובן, שאנו מעריכים מאוד את אפשרות הכניסה לשירות ימי, ומניחים שתנאי העבודה של הבחורים יהיו דומים לתנאי העבודה של המלחים בצי הבריטי. הם העירו, כי על-ידי כך תיפתח לאנשים הדרך לשירות באוניות מלחמה. המסגרת הפורמלית של הגיוס תהיה רזרבה ימית של מתנדבים בארץ-ישראל.[4] הכוונה, כמובן, רק ליהודים. הצענו לא לפרסם את הדבר ברבים, כמו שעשו זאת ביחס לגיוס לארטילריה.[5] כן הודענו שלא נוכל להבטיח 800 או 1,000 איש, אבל ניתן בוודאי מאות אחדות של אנשים.

כן הודענו, שהסכמתנו תלויה בשלושה תנאים:

א. יחידה יהודית;

ב. פעולת גיוס רק באמצעותנו;

ג. תנאים שווים לתנאיהם של עובדי הצי הבריטי.

הסברנו להם שכבר נתנו 11,000 איש לצבא, 600 לכוח המשטרתי, וכוחנו כידוע מצומצם. הקצינים חוזרים היום מצרימה, יעבירו את ההצעה ללונדון ויבקשו אישור. גם ידיעה זו סודית בהחלט ומיועדת אך ורק לחברי ההנהלה. הממשלה הארץ-ישראלית עוד אינה יודעת עליה, וגם מיילס למפסון[6] אינו יודע על כך. כנראה שאנשי הצי אינם מעריכים את הקשיים הפוליטיים הקשורים בהצעה זו. הנציב העליון ודאי ידרוש לגייס גם ערבים, ולמיילס למפסון תהיינה טענות משלו.

 

לשאלת ד"ר סנטור: "היש לנו ’דעות נוספות על מאסר הכנופיה [של לח"י]",[7] השיב מ״ש:

 

משה שרתוק: אין לנו ידיעות מיוחדות בקשר למאסר הכנופיה. ידוע לנו שנתפסו ארבעה אנשים, כולם פצועים, שניים במצב מסוכן. הנתפסים לא עמדו בראש הכנופיה, אבל לא היו גם אנשי השורה. הם מילאו בה תפקידים אחראיים. ברור שהמשטרה תפסה קן של אצ״ל הפורש [לח״י].

אנו עדים להתפתחות פוליטית מדאיגה מאוד. בא-כוח ה״טיימס״ היה הראשון שפרסם כי אברהם שטרן[8] הוא קוויזלינג ארץ-ישראלי, העומד בקשר עם האויב. הקו שנקטה בו הממשלה היה לתת פרסום רב לדבר זה, והשבוע ניתן גם לאחד העיתונים נוסח מוכן מלשכת העיתונות הממשלתית. העיתון לא פרסם את הדבר. כוונת הממשלה היא, כנראה, להוכיח שגם ביישוב היהודי יש קבוצה הקשורה עם האויב - זאת אומרת, שיש נאמנים בין הערבים וגם בין היהודים, ויש אויבים בין הערבים וגם בין היהודים, ואין היהודים ״טלית שכולה תכלת״. המשטרה טוענת שיש לה הוכחות, שלקבוצה היו קשרים עם האויב. כל זה נקבע על סמך זה שאצל אחד הנאסרים כביכול נמצא סמל פשיסטי. גם החברים בלונדון שאלו לפשר הידיעה ב״טיימס״. עניתי להם, שזו טענת המשטרה - לנו אין הוכחות לכך.

השבוע עומדת להתקיים בתל-אביב ישיבה עם הנהלת הגיוס,[9] שבה ידובר על הרחבת צו הגיוס. לאחר הבירור אביא את השאלה לפני ההנהלה.

 

הערות:


[1] סדר היום: א. עבודת הוועדות; ב. שאלות מדיניות; ג. הצעת אנשי חיפה; ד. שאלות כספיות.

[2] המברקים לא אותרו.

[3] משלחת מטעם מפקדת הצי הבריטי באלכסנדרייה (ר׳ דוח המשלחת 20/2/1942, אצ״מ S 25/5096; גלבר א', עמ׳ 494-492). על מגעי מ״ש בראשית המלחמה לגיוס יהודים לשירות בצי הבריטי עם קפטיין גאי ליידיקר, מפקד הצי בנמלי א״י, סוריה והלבנון (1944-1939), ר׳ שם, עמ׳ 280, 492. במסעו למצרים בדצמבר 1941 חידש מ״ש את המגעים עם מפקדת הצי הבריטי באלכסנדריה (ר׳ מכתב מ״ש מקהיר אל ברנרד ג׳וזף, 10/12/1941, אצ״מ S 25/1667).

[4] למתנדבים המסופחים לצי הבריטי ניתן מעמד של לוחמים להגנה במקרה של נפילה בשבי.

[5] כדי לא לעורר תביעות לגיוס ערבים. על פנייה ראשונה של הבריטים לגיוס צנחנים, ר׳ גלבר א', עמ' 167.

[6] סר מיילס למפסון (1964-1880). נציב עליון בריטי במצרים ובסודאן (1936-1934). שגריר בריטניה במצרים 1946-1936. מראשי הקו הפרו-ערבי במדיניות הבריטית.

[7] אחרי רצח שלושת קציני משטרה בידי אנשי לח״י ב-20/1/1942 (ר' מסמך 12 הע' 2), איתרו הבריטים ב-27/1/1942 ארבעה אנשי לח״י בדירה ברח' דיזנגוף בת״א וירו בהם. שניים מתו מפצעיהם (״דבר״ 28/1/1942; הלר/לח"י א', עמ' 145).

[8] אברהם שטרן, ״יאיר״ בכינויו המחתרתי (1942-1907). ממייסדי אצ״ל ב-1937. גרס המשכת מאבק אלים נגד הבריטים גם לאחר פרוץ המלחמה ועל רקע זה פרש עם חבריו מהאצ״ל באוגוסט 1940 והקים את ארגון לח״י. מדיניותו האנטי-בריטית הוליכה אותו לנסות לטוות קשרים עם מדינות ה״ציר״. ר׳ הלר/לח"י א', עמ' 111; סת״ה ג-1 עמ' 499-496; הלר/במאבק,

עמ' 309-308; אהרונסון, עמ' 591.

[9] מחלקת הגיוס של הסוה״י הוקמה באוגוסט 1941, כללה נציגים של ההסתדרות הכללית והתאחדות התעשיינים ועמדה בקשר הדוק עם ה״הגנה״. על הנהלת מחלקת הגיוס שאת פעולותיה הנחה מ״ש, הוטל להכין תוכנית לריאורגניזציה של מנגנון ההתגייסות, לבסס את סמכות המוסדות הלאומיים ומרותם על הגיוס, להגביר את מאמץ ההתגייסות ולהקים קרן לתמיכה בחיילים ובמשפחותיהם. ר' דברי מ״ש בהנה״ס, 26/10/1941, אצ״מ S 100/33; ״תוכנית ריאורגניזציה של הגיוס״, שהוכנה בידי ולטר טורנובסקי וה' פרוידנטל, הוגשה למ״ש ב-13/1/1942 (אצ״מ S 25/5088).

 

העתקת קישור