212. אל: זאב שרף, ירושלים - 24/9/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  212. אל: זאב שרף, ירושלים - 24/9/1946

212

אל: זאב שרף, ירושלים

24/9/1946

להדו שלומות,

 

השיחה עם אורחנו[1] הייתה טובה. נוכחתי בחולשת העמידה מלכתחילה בעניין ההתרה, שבמקצת חייב בה אבירן בהתירו הרצועה.[2] לפי הרצאת האורח בע״פ, הריהו עומד על ההתרה כתנאי בל יעבור למעשה, אם כי אינו מנסח כך במו״מ. הודעתי שאני מוכן לקבל נוסחו החיובי (אם לא ברור - הוא עצמו יסביר) ובלבד שיהא ברור בפנים שבלי התרה אין הולכים ויהי מה. מכיוון שטכסיסית חזרנו והצענו כלפי חוץ מסירת ייפוי כוח למינהלת [הסוה״י] לפסוק עם הודעה שניתנו לה הוראות ואילו כלפי פנים קביעת האיסור - הצעתי שנוסחו של האורח ישמש במסירת התוצאות לשלט אצל בל.

בכ״ז, למען הדיוק, אמסור נוסח האורח כפי שנאמר כאן ובאה עליו הסכמתנו כדלעיל:

״אנו מוכנים עכשיו למו״מ; אנו רואים צורך חיוני בשיתוף העצירים ואבירן; מייד לאחר שתסודר השתתפותם הרינו הולכים [לוש״ע]״. והוסיף: ״פירושו שאם לא יוסדר - אין הולכים״,

אלא מוטב בעיניו ניסוח חיובי משלילי ואי שימוש במונח הקשה ״תנאי״.

רק לאחר שנסע האורח נפנינו לקריאת הדואר ואז התברר היסוסו, בשורה האחרונה, נוכח איום פטר [התפטרות] של בן-עוזר.[3] היסוס זה לא הובע בשיחתנו, אם כי דובר על הפטר, על סכנותיו ועל המאמצים למניעתו.

נוכחתי, והאורח עצמו הודה, כי פתקַי היו להועיל, שכן בשיחה עם אלון [קנינגהם] השתמש כבר באחת הנעיצות שהִצעתי: כלום הייתם אתם הולכים למו״מ עם שלט אחר אילו אותו שלט תפס והחזיק חברי שלַטכם?[4] לא אכחד כי פירושו היה שנוכחתי שוב בעליל כמה יכולתי להוסיף וכמה למנוע אצל בל בשעה זו.

עיקר הדגשתו של האורח בהנמקתו המקורית משלו בעניין תנאי ההתרה - לפי הדו״ח שמסר על שיחותיו - היה בנקודת המוּסר (אני רואה עצמי כיושב באילון, כולנו ערבים זה בזה וכו'). כל זה יפה מאוד, אך לדידי הדגש העיקרי בצד המדיני: מוסד שאתם נוהגים בו כך לא יבוא איתכם במו״מ; בידכם להחליט הרבה, אך לא מי הם נציגי העם היהודי וכיו״ב.

מישהו - איני זוכר אם רציני שָם או אלון פה - באמת העיר: נראה שזוהי בעיקר שאלת sentiment והאורח נענה בְהֵן.

אני מניח שהעלונים ירעישו עולמות בדבר ״הקבורה בים״.[5]

מי ימלא מקומו של אחימן בעלותו לצופים?[6]

ועתה שנה טובה לך ולהֶניה וליאיר ולנער החמוד שבת״א, ולחיצת יד חזקה-חזקה על העמידה האיתנה והצלולה.

בכל לב.

א.


הקיבל האורח כאן שדרי על אבויריב?[7] מה תגובתו if any?

מה תאמר לשִפלות נחום הוילנאי בעלונו?[8]

 

הערות:


[1] ברל לוקר, ביקר בלטרון ב-24/9/1946.

[2] הכוונה להסכמת ב״ג, המסויגת אומנם, להצטרפות הסוה״י לוש״ע (ר׳ מס׳ 197 הע׳ 1; 200 הע׳ 3).

[3] בנושא התפטרות ח״ו זה כתבה בלאנש דגדייל ביומנה:

״25 בספטמבר, לוקר צלצל מירושלים. החלטה [של הוהפ״צ המצומצם] לא ללכת לוועידה במסיבות הנוכחיות [---] חיים במצב רוח נורא ומדבר על התפטרות״ (דגדייל, עמ׳ 240).

[4] ב-24/9/1946 נועד לוקר עם הנציב העליון לשיחה שארכה שעה (״דבר״ 25/9/1946). על ״הנעיצות״ שהציע מ״ש ר׳ מס׳ 206 פסקה לפני אחרונה.

[5] אור ל-22/9/1946 נלכדה בקרבת חוף ראש הנקרה הספינה ״פלמ״ח״ ועל סיפונה 611 מעפילים. מלחי המשחתת הבריטית שהשתלטו על הספינה נתקלו בהתנגדות עזה. במאבק האלים נפגע המעפיל יחיאל שוורץ, נפל הימה וטבע. לבקשת חברה קדישא בחיפה, לשם הובאה הספינה, לקבל את גוויית המעפיל ענו הבריטים ״הגווייה נקברה בים״ (״דבר, 25/9/1946).

[6] אשל כתב ב-23/9/1946 כי בתחילת השבוע הבא ינותח בבית החולים ״הדסה״ שבהר הצופים וייעדר מן העבודה כחודש ימים. את מקומו בתקופה זו ימלא גרשון אבנר.

[7] מס' 190.

[8] נחום וילנסקי, עיתונאי. מאז 1927 היה נציג ממ״ד בקהיר. ב-1941 עבר לממ״ד בי-ם. ב-1946 נוצר קרע בין מ״ש ובינו, שהוליך לפרישתו מן הממ״ד. בשלב זה החל וילנסקי להוציא שבועון בצרפתית ״לה ז׳ורנל דה ז׳רוזלם״ (ר' ״דבר״ 8/6/1946; שרת/מאסר, עמ' 44). ב-26/9/1946 כתבה צ״ש למ״ש:

״עיתון חדש נוסף לי לקריאה, הפעם עיתונו של וילנסקי בצרפתית - עיתון נבזה משמיץ את הסוכנות״ (שם, עמ' 303, 307).

 

העתקת קישור