יום ג',  24.9.1946

משה יקירי,

מכתב זה מין דבר מצוין, שאפשר להתחיל אותו מכל קצה שהוא. לו, למשל, כתבתי את מכתבי אמש, הייתי בוודאי מתחילה מתיאור קבוצת חברי קובי שנזדמנו אליו בשעה שאחר ארוחת הערב, כשכל השמע'לים והגדעונים והגילות[1] ממלאים את חדר האוכל, שותים תה ומתלוצצים, וכשפתאום אחת החברות זורקת מבט אלכסוני על אמנון[2] וכדרך אגב אומרת לו - אתה מתבקש לרדת למטה (הכוונה שרות זגגי[3] מחכה לו למטה). אמנון קם מייד ובאומרו "לרדת אז לרדת" יוצא מן החדר, וקובי פונה אלי ואומר - "אימא, את בוודאי לא מבינה כלום!" הגיל המבורך של 20-19!

והיום אני כותבת בבוקר. איני יכולה אלא להתחיל את סיפורי מהכובסת כוכב, שבאה לעבודה בלב שבור. בנה, שהתחתן בצבא עם "שיכנזיה" מרחובות - בחורה שמנה ועצלה, שרצתה רק במגהץ חשמלי וכלים יפים - נתן לה סוף סוף גט ועם הגט - כל כספו שחסך בצבא במשך כל שנות המלחמה.

ומדוע לא כתבתי אמש? הלכתי למסיבה שערכו לעצמם הרי ויהודית ביילין. קצת התאחרתי ובשובי הביתה מצאתי קובי ושמע'לה וללה שחזרו מההסתובבות ומפעולה, ועד אשר פניתי כה וכה והצעתי מיטה לאורח קפצה עלי שינה בכל רצינותה - וחסל סדר ערב.

בקיצור, אצל הרי היה ערב למחלקה. בתמימותי חשבתי שהרי עומד לצאת כעבור יום-יומיים, אך למעשה הם פשוט לא רצו לדחות את המסיבה שהחליטו עליה, ומה עוד שאפשר היה להשתמש בגג הפתוח. מסכנה אשת לאו כהן - קראה ליהודית כמעט באמצע המסיבה והתאוננה לפניה שאינה יכולה לישון ושגם מרדכי[4] ראשו כואב עליו מהרעש שמגיע מלמעלה. כל הספקטורים[5] וכל הנאמנים היו שם, גולדי עם בתה,[6] קלינוב, איתן, הירש[7] ואחרים. לקלינוב מסרתי שלום ממך וספקטור ביקש באופן מיוחד להגיד לך כמה הוא דואג לך. עמוס ב"ג החל לעבוד איתו. ספקטור מקווה, שעמוס יסתגל לעבודה, כי "בוודאי" שנות המלחמה עשו ממנו בן-אדם כשם שהן עשו בן-אדם מבנו יצחק (זה שהיינו במסיבה על הגג אחר חתונתו). ספקטור העיר רק שהעבודה עצמה נתקלת בקשיים רבים, היות והשלטונות רוצים להקטין עוד יותר מספר הנוטרים ואינם משביעים חדשים בזמן האחרון.

קרוב ל-11 הופיעו על הגג גולדה, זאב, דובקין, אייזנברג. באו מישיבה שהייתה עם ברל, שסוף סוף הגיע לפנות ערב. אייזנברג עשה לי עיניים רכות (פרצוף!) וחנֵפוֹת, ואנו פרשנו לחדר והוא סיפר לי את מה שהם שמעו מפי ברל. אחר-כך עלה בידי להחליף כמה מילים עם גולדה. נדמה לי, שאני יכולה לסכם את דבריה ואת מצבה כך: היא הייתה  נ ג ד  [השתתפות בווש"ע] לכתחילה ובאופן עצמאי. זה שגם ב"ג היה נגד חיזק אותה, והיא המשיכה את הקו ועשתה הכל כדי לייצב את המפלגה בעמדה זו. משב"ג פנה קצת, ובעצם לא היה ברור מדוע ואיך, היא המשיכה את הקו אך המפלגה באה במבוכה. כל מה שהיא שמעה מברל לא שיכנע אותה. היא עומדת על דרישת המינימום של שיחרורכם כתנאי לכניסה למו"מ. היא הגיעה למצב כזה שאין לה כל יכולת יותר לקום ולהסביר את העניינים במפלגה. היא אמרה שתשתוק. היא רואה לפניה את התפוררות המפלגה ומחיקתה מהבמה וכו' וכו'.

משה, אני משביעה אותך, אל נא תזכיר בשום שדר את דברי על גולדה. גולדה חיה בפחד שב"ג יכול להופיע כאן בכל יום.

רציתי להחליף מילה גם עם זאב, אך איך-שהוא הוא התחמק ממני וגם השעה הייתה מאוחרת מדי. ואשר אליו - הוא לכתחילה היה  ב ע ד  ובזה הוא בדעתך. הבוקר שאלתיו טלפונית אם הושפע מהאורח. על זה הוא ענה - איני מחסידיו זה שנים רבות.

עלי לסיים. השליח כאן. אל נא תכעס ואל נא תתרעם עלי.

בנשיקות,

צ.

שלשום קיבלתי תעודה מהקה"ק, ורק אתמול מצאתי עוד תעודה במזוודה!

אמור לחבריך שלתשומת לבם באמת התרגשתי מאוד.