יום ד',  18.9.1946,  בוקר

משה יקירי,

הדואר ממך מתקבל בדייקנות מפליאה. כל יום אחרי הצהריים וכמעט בשעה קבועה מופיע הבחורצ'יק ופתק בידו. והנה דווקא היום, כאשר קיוויתי שתשלח כמה מילים לגרשון, נכשל העניין. אחותך היקרה עדוצ'קה הייתה אתמול בירושלים לרגל עסקיה, נפגשה עם א-י ושמחה להיות שליחת מצווה ובאה אלינו ואכלה א"צ ויצאה מאיתנו בשעה 4... ושכחה שהפתק בידיה. לעת ערב צילצלתי לאותו א-י לדעת מה קרה, וכשהתברר לי המצב לא יכולתי לעשות דבר. אל תחשוש, הפתק יהיה בידי הבוקר (זה סודר כבר), ואם יהיה בו משהו לגרשון אמסור לאטל, והיא תמצא דרך להעבירו הלאה. גרשון בא אלי להיפרד אמש והבוקר ורדה [בתו] הביאה את הפתק שאתה רואה לפניך.

החדשות ברדיו גם מעודדות וגם משאירות איזה טעם לא נעים. כמה שרוצה אני בשיחרורך-שיחרורכם, איני רוצה שהכניסה למו"מ תיעשה על חשבון כבוד הסוכנות. האינך רואה במו"מ המתנהל משהו מפחיתת כבוד?

פסחתי על נושא אחד במכתבי מאתמול. היה אצלי דודיק כרמון,[1] בנה של מרים שעובד ב"מערכות", וביקש בשם East Middle and Palestine[2] שתכתוב משהו בשביל העיתון הזה. אם תכתוב בעילום שם, או תרשה לפרסם אחד מנאומיך - הכל יתקבל ברצון. דודיק זה מתמחה כנראה בכתיבה וקרוב לכמה מערכות. הוא היה אחד מאלה שרשמו למענך את הדו"ח של ועידת המפלגה, לכן הוא הבין שיש קשר איתך ובא אלי. אמרתי לו, שלא ידבר על בקשתו יותר עם איש, וכי אני "אנסה" להעביר לך את פנייתו. אמרתי לו גם שאיני בטוחה מתי זה יגיע אליך וכו'.

רות דיין שלחה לי תפוחים. הרוצה אתה מהם?

בהרבה נשיקות, וסליחה בעד הקיצור,

חזק,

צ.

שלום מיהודית הרמן שביקרה אותנו אמש, ומווייסמנים שנוסעים סוף סוף מירושלים.