[1] בהתייעצות בפריס ב-17 בחודש, בהשתתפות ב"ג, ושלושה מחברי הנהלת הסוכנות (ב' לוקר, נ' גולדמן, ז' ברודצקי), שבאו לשם כך מלונדון, הוחלט לעשות ניסיון מחודש להידברות עם ממשלת בריטניה בעניין השתתפות היהודים בווש"ע (לפי "דבר", 18.9.1946).

[2] במכתב לז' שרף מ-17.9.1946 מביע מ"ש פליאתו על המיפנה שחל בעמדת ב"ג בפריס לגבי ההשתתפות בווש"ע:

בא הרדיו והדהימנו בחדשה רבתי. נבצר מבינתי פשר המיפנה שחל דווקא לאחר הביקור [של 3 חברי הנה"ס] בלוט[ציה]. קודם כל, תמיהני על פרט אחד באיגרת בת-יהודה [צ"ש], שלא נזכר בכל השדרים שקיבלתי מהבית - ממך, מפזית ומלפידות, והוא - מעשה באיגרת מבן-עוזר [ח' וייצמן] לבן-אביגדור [ר' לעיל מכתב 125 הע' 1], אשר ב"א הושפע ממנה. והנה עתה הוחלט – ופורסם! - שאנו פונים אליהם ומבקשים להשתתף, הן זוהי נסיגה מפורשת וללא כל הנמקה. מאשר כך, מוטב היה לקבל את נוסח ההודעה שהמצאתם לנו. שם לפחות נאמר arranged it was מבלי לפרש ביוזמת מי ועפ"י בקשת מי. עכשיו התמונה מאוד לא מרנינה: הם [הבריטים] רצים אחרי השכנים ואנו רודפים אחריהם.

[3] ד"ר ישראל מהלמן. מבכירי מורי ביה"ס התיכון בית-הכרם. סגן המנהל.

[4] ד"ר יום-טוב הלמן.

[5] נראה שכוונת הכתיבה לא התממשה - ר' מכתב 129.

[6] אברהם בירן (ברגמן). קצין מחוז י-ם בממשלת המנדט, ר' מכתב 122 הע' 8.

[7] מרגרט פּוֹלוֹק, רעיית ג'ימס פּוֹלוֹק, מושל מחוז ירושלים בשנים 1948-1944.

[8] קטי אנטוניוס - בתו של ד"ר פארס נימר, בעליו של העיתון הקהירי "אל-מוקסם" ואלמנת ג'ורג' אנטוניוס (1942-1892), פוליטיקאי והיסטוריון ערבי, בן לעדה היוונית-אורתודוכסית (ספרו התעוררות הערבים יצא לאור ב-1938 ונחשב ספר יסוד בהיסטוריוגרפיה של הלאומיות הערבית). נשפי הריקודים שערכה קטי אנטוניוס בביתה בי-ם היו לשם-דבר בעיר ושימשו מיפגש לקצונה ולפקידות הבריטית הבכירה ולעיתונאים:

בפנים, מאחורי דלתות הפלדה הכבדות, שיחקו ערבים בחליפות וערבים במצנפות, שחמט ודומינו, ושוחחו עם בריטים בחליפות לבנות. הערביות הצעירות, היפות והחכמות ביותר בירושלים, הסבו על הרהיטים הצרפתיים בביתה של קטי אנטוניוס ועגבו על הבריטים. זוגות חוללו ולסים ופוקס-טרוט על רצפת הפרקט לקול מוסיקה שבקעה מתקליטים. בעיני מרבית הבריטים נראו הערבים הללו משעשעים ותרבותיים, טרגיים אך עליזים. מעניינים פי-כמה מן הבורגנים היהודים הקשוחים  (קלארק,  עמ'  105).

בין קטי אנטוניוס וגנרל ברקר, שהגיע ארצה במאי 1946, נוצר קשר רומנטי, גנרל ברקר הירבה להשתתף במסיבות שערכה קטי אנטוניוס בביתה, שם נהגו קציני צבא להשמיע הערות אנטישמיות (לפי בתל, עמ' 225). על סיפור אהבתם ומכתבי ברקר לאהובתו ר'  שגב,  עמ' 381-380.

[9] מדי פעם נפוצו שמועות על התבטאויותיו האנטישמיות של ברקר: "לא היה כל קושי לקלוט הערות אנטישמיות במסיבותיה של קטי. ובלילה ההוא (שבוע לאחר 'השבת השחורה'] נשמע גנרל בריטי אומר, 'יש לקחת כל יהודי מחורבן ולתלות אותו!"' (קלארק, עמ' 105): "אמרו, שברקר התפאר באחת המסיבות של קטי אנטוניוס: 'אתלה מאה יהודים ויהיה שקט בארץ-ישראל'. הוא מכחיש שאמר אי-פעם דבר כזה, אבל גישתו האוהדת, בדרך כלל, לשימוש בעונש מוות באותו מצב הוכחה באשרו את שלושת גיזרי הדין האחרונים, יומיים אחרי שניתנו - בו ביום שעזב את הארץ. צעד זה, כתב פ"פ (16.2.1947), שנעשה בעוד הדיו לא יבש על גזרי הדין, היה כיריית פרידה שהלמה את עברו של ברקר"  (בתל,  עמ' 242).

[10] 18 חברי לח"י, שנתפסו לאחר פיצוץ בתי המלאכה של הרכבת בחיפה ונידונו למוות. ר' מכתב 76, הע' 6.