מכתב 124 - מוסיצ'יק יקר - 15-16.9.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 124 - מוסיצ'יק יקר - 15-16.9.1946
כותרת משנה  יום א' ערב, יום ב' בוקר

 

                                                                                                                       יום א',  15.9.1946,  ערב

מוסיצ'יק יקר,

 

נעשיתי מחזרת על הפתחים בגללך. יש לי צורך בימים אלה לראות אנשים ולשמוע מה בפיהם בקשר עם כל הדרמה העוברת לעינינו. בביקורי אמש אצל הקפלנים הזמינה אותי דבורה לא"ע איתם ועם חיים גרינברג. לארוחה לא הלכתי - לפני שעת הארוחה היה אצלי זאב וסיפר על התשובה ששלחה ההנהלה היום ללונדון, ותוכן התשובה הוריד את מצב רוחי - אולם ניגשתי לשם אחר הארוחה. בא גם גרשון.

אליעזר סיפר על שיחת ברל איתו לפנות ערב וגרשון סיפר על שיחת מאיר וייסגל איתו.[1] לפי ברל, כאילו האווירה נשתנתה במשהו,

 

                                                                                                                       (המשך: בוקר,  16.9)

 

ועתה הגיע הרגע המתאים לדבר בחלוקה.[2] לא נעים היה לי להוציא עיפרון ולרשום מפי אליעזר את ניסוחו של ברל ואני בוטחת בזאב שיפרט.

מאיר וייסגל, בשיחתו, לחץ על גרשון שילחץ על אליעזר ושזה ינסה להשפיע על חבריו שלא יחמיצו את ה"הזדמנות המיוחדת" להופיע במו"מ. וייסגל לא שאל כבר את גרשון אם הוא עומד לנסוע או לא, אלא שאלו מתי יבוא. מטדי קיבל גרשון מכתב וגם בו הוא מזרזו לבוא.

גרשון עושה את עצמו כאילו אין לו לשם מה לנסוע, אך בלבו הוא מרגיש את עצמו במעלה - אדם שזקוקים לו, שמחפשים אחר תבונתו. הוא מתכונן לנסיעה בימים הקרובים, ייתכן אפילו ביום ד'. עליך לכתוב לו היום, ל"הסביר" לו ולהגיד לו כל אשר בלבך, והעיקר אל תשכח לעמוד גם על עניין השיחרור. אל תאכל את עצמך בגלל הפנייה לרב. אין בכך דבר שנזקקים לרבנים. אני איני מתחרטת אם גם איני בטוחה שהתימרון יצליח.

מה תאמר, שלבנו של צ'רצ'יל סירבו רישיון כניסה ללטרון?[3] גרשון מתכונן לבקש רישיון לפני הנסיעה, בוודאי יסרבו גם לו. גם לאליעזר סירבו.[4] אין שֵם לדבר!

קרה לי פנצ'ר. חשבתי לכתוב ארוכות והשליח הופיע לפני זמנו.

אל תתרעם. בנשיקות הרבה וחזק חזק חזק,

 

צ.


[1] מדובר בשיחות טלפון י-ם-לונדון.

[2] רעיון חלוקת הארץ כפיתרון לסכסוך היהודי-ערבי נזכר בחליפת המכתבים פעם ראשונה. המהפך בתנועה הציונית מ"תוכנית בילטמור" (שתבעה מאז 1942 כי "א"י תכונן כקהילייה יהודית"), לאימוץ פיתרון החלוקה לבעיה הא"יית, כלומר השלמה עם הקמת מדינה יהודית בחלק של א"י, חל במושב הנה"ס בפריס באוג' 1946 ביוזמת נ' גולדמן. זה פשר התנאי שהעמידה הנה"ס לממשלת בריטניה, כי הקמת מדינה יהודית בא"י תשמש בסיס לשיחות "שולחן עגול".

[3] "העיתונאי רנדולף צ'רצ'יל, בנו של וינסטון צ'רצ'יל, בא אתמול לפנות ערב לירושלים, [...] הוא יבקר אצל מ' שרתוק בלטרון ויתראה עם מנהיגים יהודים ומנהיגים ערבים" ("דבר", 15.9.1946); "השלטונות הצבאיים דחו את בקשתו של רנדולף צ'רצ'יל, להיפגש עם מר מ' שרתוק במחנה המעצר בלטרון. אתמול נפגש מר רנדולף צ'רצ'יל עם ג'מל חומייני לשיחה ממושכת" ("הארץ", 15.9.1946).

[4] "לא חל כל שינוי בעמדת הסוכנות בנוגע לשיחות לונדון - אמרה גולדה מאירסון אתמול באסיפת עיתונאים בסוכנות - התנאי לכל שיחה זהו קודם כל החופש בבחירת הנציגים, וביניהם גם המנהיגים העצורים. לידיעות על שיחרור המנהיגים אין כל יסוד. הוכחה לכך היא העובדה שלא ניתנה לא' קפלן רשות כניסה ללטרון כשביקש להתראות עם משה שרתוק. קפלן לא הכחיש, שרצה לשוחח עם שרתוק על שיחות לונדון" ("דבר", 18.9.1946).

 

העתקת קישור