[1] הרב פישמן-מימון וחברי הנה״ס בי-ם, שלא נעצרו והתכנסו לישיבה מדי יום א', וג״מ ושפרינצק בתל-אביב.

[2] מדובר בהצעה שלא להתחיל בביצוע תוכנית אי״ש, שנועד עפ״י בקשת ח״ו ליום ה׳, 25 ביולי (ר׳ מס׳ 34 הע׳ 5), בגלל פיצוץ מלון ״המלך דוד״ ב-22 בחודש, שאם לא כן עלולים פיצוץ המלון ואי״ש להיראות כמתואמים במסגרת המלחמה בשלטון הבריטי, והנהגת היישוב תיראה כערלת לב.

[3] ביום ה' 25/7/1946, בישיבה המשותפת של הנה״ס, הוה״ל ונשיאות הוהפ״צ, יש להחליט סופית על התחלת ביצוע אי״ש ביום ב', 30/7/1946. בעיתונות נמסר שבישיבה ב-25/7 אושרה לפרטיה תוכנית א״יש ביסודה, אך לאור המאורעות האחרונים הוחלט לעכב את ביצועה.

[4] הדיון במתרחש בא״י, שנועד להתרחש בפרלמנט הבריטי.

[5] להמשיך במאבק המזוין לאחר ״השבת השחורה״.

[6] נגלים - אנגלים; מריקים - אמריקנים. כלומר, המשך המאבק המזוין ייתן בידי האנגלים חיזוק לטיעוניהם בדיוניהם עם האמריקנים על ביצוע הדוח וההמלצות של וא״א, ויוכיח שצדקה ממשלת בריטניה כאשר התנתה את מימוש הדוח בהתפרקות היהודים מנשקם (ר' מס' 3 הע' 6).

[7] ח״ו הזהיר כי יצא בפומבי נגד הקו האקטיביסטי-מיליטנטי (ר' מס' 14 הע' 13) ובכך יחולל פיצוץ כללי בתנועה הציונית.

[8] הפעולות של הבריטים היו תגובה ל״אי-התאפקות״, כלומר למבצעי תמ״ע.

[9] הימנעות היהודים מחידוש המאבק המזוין עכשיו תרתיע את הבריטים מלחזור על פגיעות נוסח יגור נוכח הלחץ של חברי פרלמנט, שגינו את פעולות המימשל הא״י וקראו לו לנהוג ביתר איפוק ומתינות.

[10] יעבור הזמן (עפ״י ״עבר קציר, כלה קיץ״, ירמיהו ח 2).

[11] ישליו - יחיו בשלווה (עפ״י תהילים קכב 6: ״יִשְלָיו אוהביך״).

[12] שָׂרוֹן - מאבק (״כי שָׂרית עם אלוהים ואנשים ותוכל״, בראשית לב 29).

[13] אם נתייצב למערכה אקטיבית ורצופה לא יפתחו השלטונות כלפינו בפעולות תגובה חריפות.

[14] דחלילים - ארגוני ״הפורשים״; והכוונה שאם יימשך המאבק המזוין יהיה אפשר להחזיקם במסגרת (דוגמת תמ״ע) ולפקח על פעולותיהם.

[15] סכנת פעולות אלימות של אצ׳׳ל ולח״י, פחותה מסכנתן של פעולות מבוקרות של ה״הגנה״.

[16] פעולות בריטיות ממוקדות נגד ארגוני ״הפורשים״, ולא נרחבות כנגד היישוב כולו.

[17] בין היישוב המאורגן והארגונים הפורשים.

[18] משה סנה, שעמד בקשר עם ״הפורשים״ על מנת לתאם את פעולותיהם במסגרת תמ״ע (ר׳ מס׳ 59 סעיף 8 והע׳ 13).

[19] מ״ש התנגד לתביעת ב״ג למנות ממלאי מקום לחברי הנה״ס שנעצרו (ר׳ מס׳ 3 סעיף 1; 28 הע׳ 7; 40 הע׳ 6).

[20] מינוי גם אישים לא רצויים, כגון ״המתונים״ שהציעו הבריטים לח״ו (ר׳ מס׳ 3 הע׳ 5), וכן כאלה שאינם מאנ״ש. סיטרות - סיטרא אחרא - הצד האחר, כינוי קבלי לשטן.

[21] מענה לטענת ב״ג, שאין שני חברים יכולים לפעול כהנהלה בי-ם אך ורק משום שלא נכלאו, ולתמיהתו שבארץ לא קיבלו את הצעתו להקים הנהלה זמנית (ר׳ מס׳ 28 הע׳ 7).

[22] לא אותר מכתב ז״ש אל מ״ש בנושא זה. במכתב ״אל חברים״ בלונדון ב-11/8/1946 העיר ז״ש: ״מה שקיים היום [בי-ם] בשם ׳הנהגה׳, בכל הכבוד טוב לריבוי להג ותו לא״ (אצ״מ S 25/6649).

[23] ב-23/7/1946 שוחררו מלטרון 219 עצורים, בהם 50 אנשי בית הערבה ויתרם חברי נען, עין החורש ומעברות (״דבר״ 24/7/1946; ר׳ שרת/מאסר עמ׳ 91). במשתחררים רוב החולים, צעירים עד גיל 16 ובוגרים מעל 45.

[24] הכוונה לדוד כפרי מנען, (המוזכר במס׳ 40 הע׳ 22) כ״חתנה של איטה שחורת השער״, (רעיית יוסף רגב, מנהל לשכת העיתונות של הסוה״י ומייסד ומנהל סוכנות הידיעות פלקור, שהיה חיגר). אחיו אליעזר רגב - ממייסדי גבעת ברנר.

[25] על המחלוקת בדבר אופן ההזדהות במחנות המעצר והצורך להשיב ל-5 או ל-15 שאלות, ר׳ מס׳ 41.

[26] ״קול ירושלים״ לא הודיע על שחרור העצורים. העיתונות העברית עשתה כן ב-24/7/1946.

[27] לאנשי הממ״ד שיצאו מטעמה לארה״ב ולבריטניה.

[28] בימי שהותו של ליאו פנחס כהן בניו-יורק התחוללו שם מאבקים עזים בהנהגה הציונית בין אבא הלל סילבר ואנשיו, שנקטו עמדות אקטיביסטיות קשוחות, לבין חברים מתונים בהנה״ס שם.

[29] שילוח עוכב ע״י ב״ג כדי שיעבוד לימינו בפריס, שם עבדה רות עליאב (קליגר) כמזכירת המוסד לעלייה ב'.

[30] מ״ש סבר, שראוי כי שילוח יצא אף הוא ללונדון לקראת הדיון בשאלת א״י, שעמד להיפתח בפרלמנט ב-31 ביולי 1946.

[31] אמציה - לא זוהה, א״ב - אפרים ברוידא, ס-ן - לא זוהה. תשובת ז״ש ב-25/7/1946: ״עניין אמציה טרם סודר ונדמה כי רצוי לחכות ימים אחדים״; ״א״ב מסתדר״; ״לס-ן נכתב כדרישת צפוני״.

[32] ״הארץ״ מ-21/7/1946 דיווח על פעולת לשכת המודיעין של הסוה״י בי-ם, בין היתר נאמר שם כי:

המאורעות האחרונים גרמו לכך שבן-לילה קמה מעין מחלקה חדשה בסוה״י בי-ם משרד לעיתונות ולאינפורמציה. בעת שהסוכנות עצמה יצאה מכלל שימוש לשנים-עשר יום והיה צורך לעמוד בקשרים עם המספר הרב של עיתונאי החוץ, התארגן המשרד בחדר אחד ברחוב בן-יהודה ומייד הקים מעין ״מועדון לעיתונאים״ באחד האולמות של מלון ״עדן״. עבודתו והנהלתו של המשרד לעיתונות מטעם הסוכנות מרוכזת בידי שלושה אנשים, שהיו בחינת פנים חדשים בקרב העיתונאים העבריים בי-ם, שנפגשו איתם שלשום, אם כי שלושתם היו כבר בארץ בעבר.

להלן נקב העיתון בשמות וולטר איתן, מיכאל קומיי ודפנה טרבור - והביא פרטים ביוגרפים אחדים עליהם ועל פעילותם הקודמת. בין היתר ציין שוולטר איתן בא לארץ כדי לנהל את ״המוסד להכשרת שליחים ועובדים ציבוריים מטעם הסוכנות״.

[33] המוסד להשתלמות ליד הממ״ד (״בית הספר לדיפלומטים״) החל לפעול בנובמבר 1946. תוכניות להקמתו הוכנו כבר בשלהי 1945 (ר׳ גלבר, עמ' 621-620; שרת/מאסר, עמ' 188).

[34] דפנה טרבור, עיתונאית יהודייה מדרום אפריקה. עלתה לא״י ועבדה בממ״ד בתחומי הסברה ועריכה באנגלית. מחברת:

 Dafna Trevor, Under The White Paper: Some Aspects of British Administration in Palestine 1948 from 1939 to 1947, The Jerusalem Press, Jerusalem.