36
אל: זאב שרף,
ירושלים
מוצאי
הצום,[1] 17/7/1946
לדתן
שלום,
1. בזה פתק
לעם[2] המדבר בעדו.
עִם הסתדר עניין הירושה[3] יש להכניס
את אמציה[4] מייד. קביעת השניים[5] לא באה
בהשפעת השדר של אילתי[6] אלא זו הייתה
דעתי מקודם. לכתחילה כשהפצרתי בבוער להצטרף אלינו הוריתי למסור העניינים לשניים.[7] הוא הבין
שכוונתי לאחד מן השניים, ולא היא, כי נתכוונתי
לשניהם יחד. מוצא אחר אין.
2. בשעתו
שלחתי ציונים לפרשת היחסים [עם השלטונות] ושם קבעתי את ענייני הירושה ואיש גבע
לחסד.[8] יש להביא
בחשבון, כמובן, שאם נתחיל באי״ש תהיינה תגובות ולא יניחו לנו חופש הבחירה ממה
להינזר וּלְמה להיזקק, אז נראה.
3. לא נראית
לי פרישת האלופים סיטונית,[9] כי אין זה
מעשה ראשון במינו[10] וקשה לחַוָה
שיתופית להתכחש.
4. יש להודיע לא״ק שאני מחייב פגישתו עם הנחל[11] ודומיו.
אדרבא, ינסה להציל מפיהם דבר ברור. בשורתו באוזני הרעיה[12] אינה משכנעת
כליל, כי היא שוב מאותו מקור, שהפך תוכּי, ואילו
הצד שכנגד או שאינו פותח פיו ואם פותחו הרי לא לבשורה.
5. הברק לטדי[13] שינסה לגייס
החייט[14] לבירור
ה״תגליות״.[15]
6. תמיהני
על תמיהת עטרה לגבי המקום ממנו נלקחו כִתבי הצפון.[16] התשובה היא:
אמתחתי בת״א.[17]
7. אשר לאהובת
אמנון, דומני שהדרך המהירה ביותר היא באמצעות לשכת איש-זינה ובתמיכת שלמה
[אייזנברג], לפעולה בנוער. אני חרד מאוד לתת לה אפשרות להשלים קצת את השכלתה. נא
להודיעני על מהלך העניין.[18]
8. שלח-נא את הפתק לרחל מזור[19] בבירה עפ״י
מען המגבית. את הפתק לאבידת[20] אולי מוטב להעתיק
במכונה.
9. לפני כמה
ימים קיבלתי פתק מא״ב.[21] יש להביאו
לידי איזה הסדר למען יוכל עשות עבודתו במנוחה ובהתמדה. כוונתי קודם כל לשני
הספרים: אנו והערבים; ההסתדרות.[22] על ירחונים
נשוב לדון כשירווח. אם תראה הצורך תאמר למהר״ל ולשלמה,[23] כי התכוננתי
לשוחח איתם רצינית על כל העבודה הזאת. עתה שנכלאתי אין לעכב ענף זה שהוא כאוויר
לנשימה לאור מעמדנו בשוק הספרים (4 פרו-ערבים בחודש מאי בלבד!).
שלך,
בק
18/7/1946
יש לפרסם מייד הכחשה למיד-איסט
מייל בדבר מכתבי לבקסטון[24] - מוטב ע״י פרסום
המכתב במלואו.[25] בהסברת לואי
להדגיש, כי בקסטון הציג לי שאלה בחקירה - מה יהא אם וכו'[26] - וכמילואים
לתשובתי בע״פ שלחתי המכתב בתאריך זה וזה. להעיר, כי אכן הייתה זו אזהרה בעתה.[27]