יום ד',  11.9.1946

פואה נשמתי,

ערב ביקור נעצר שטף הכתיבה, אבל בשום פנים לא אחַסר יום.

לא שאלתי לרושם גילוי-הדעת, כי כבר כתבת לי מה אמר זלמן, והעיקר ראיתיו בדפוס בתיקונים פעוטים, אלא שאלתי לרושם מכתבי למתמדת, שעליו לא שמעתי כל הד ואני משער שלא עשה רושם ביותר ובוודאי גם החטאתי את המטרה בכמה סעיפים. אל תתאמצי לחקור, כי קצת לא נאה.

זה הערב השלישי שאני שותה תה חם לפני שוכבי לישון - הערב בפעם הראשונה מהתרמוס החדש, כי הבחורים במטבח פָסקו שיש להחזיקו כ"ד שעות מלא מים בטרם יצלח לשימוש.

אני ודוד מתכוננים במחשבותינו לקראת החורף כאן. עכ"פ, מחר נצטרך לאמר "שנה טובה!"[1]

שלום ונשיקות הרבה,

מ.