יום ד',  11.9.46

משה יקירי,

הביקור נקבע למחר יום ה' לשעה 2. אורי וזאב החליטו שאין לבקר בשבת ואיני רוצה להתווכח איתם. רציתי לדחות לשעה 3, אך נראה שהשעה 2 היא השעה המאוחרת שאפשר להיכנס למחנה. מילא, נקבל זאת בלי ערעורים.

שאלת לזאב. הוא עשה חשבון והרגיש בעצמותיו שחסרות לו 40 שעות שינה, ונסע מהבית לישון. לשבת ישוב. הוועידה ונסיעות הלוך ושוב כילו את כוחותיו.

רצית לדעת תגובות לגילוי-הדעת - עוד לא עלה בידי לשומען. כשאדע משהו אכתוב לך.

הספר של ברוגן,[1] שיגיע אליך היום, נתקבל אתמול מרֶנַה. והעוגות גם הן נתקבלו אתמול, וממי? מאותה אחות בלומה חסקלברג - איני יודעת אם אתה מכיר וזוכר אותה. נדמה לי שסיפרתי לך עליה, איך פגשתיה בקופת-חולים לפני שנותחה באולקוס שלה ואיך היא פחדה ממלאך המוות וביקשתני לבקרה בבית-החולים. בדידות מזה, ורצון שמישהו בעל שם ועמדה ישים לב מזה. בקיצור, ביקרתיה ו"שמתי לב" ובאתי על שכרי. כשיצאה מ"הדסה" שלחה לי קופסת שוקולד גדולה וביקרה אותי ביקור ארוך ויסודי. כנראה שבאותו ביקור הזכרתי לפניה שאתה היית רוצה בעוגיות מאפה-בית, ואז היא נתלקחה ואמרה - אני אשלח! והנה שלחה חצי פח (מידת פח נפט) עוגות, ומזה מעט מהן לפניך.

אתמול פגשתי ברחוב את אשת ליאו.[2] לפי דבריה ליאו מוכן לחזור וכאילו שם מעכבים בעדו. עכשיו הוא מחכה לשובו של נחום ואז יוחלט גורלו.

אני מסיימת בנשיקות וציפייה לראיון. קשר מכתבים בינינו הוא דבר יוצא מהכלל, כך שהפגישה יכולה להיות המשך ישר למכתב.

הנראה גם את דוד?

צ.