[1] "פריס (27). ב"ג הודיע אתמול כי ההזמנה הרישמית מטעם הממשלה הבריטית להשתתף בוועידה על א"י נתקבלה אצל מנהיגי הסוכנות בלונדון. חברי הנה"ס בלונדון נתכנסו לישיבה שנמשכה יותר מ-3 שעות כדי לדון אם לקבל את ההזמנה, אולם לא הגיעו לכלל החלטה. חברי ההנהלה יצאו עתה מלונדון לפריס כדי להמשיך בדיונים האלה עם ב"ג. סופר 'איבנינג סטנדרד' מוסר, כי ייתכן שהמנהיגים היהודים הנמצאים עתה במעצר ישוחררו כדי שיוכלו להשתתף בוועידת לונדון. [...] סבורים כי הממשלה הבריטית תציע לפני הוועידה את תוכנית מוריסון לפדרציה של א"י"; "לונדון (27). פרט לסוה"י לא נשלחו שום הזמנות לאירגונים יהודים אחרים וגם לא לאישים בודדים. [...] אם תקבל הסוכנות את ההזמנה, מוכנה הממשלה לדון בהרכב המשלחת היהודית" ("דבר", 28.8.1946).

[2] כך היה מבטא משה ביילינסון, הפובליציסט וכותב המאמרים הראשיים ב"דבר" (1925 - 1936) את המילה סְבָך, והשיבוש נשתגר בבית שרתוק.

[3] ביום זה פירט מ"ש "במכתב לחברים" [בהנה"ס בי-ם] את שיקוליו ושיקולי שלושת חבריו לגבי "דרישת שיחרורנו כתנאי בל-יעבור לכניסתנו למו"מ". בין השאר אמר שם:

כשנודע כי תנאי זה לא הוצג, ובמכתב [הנה"ס לממשלת בריטניה] נכללה רק הדרישה, שגם עליה עמדנו, כי הסוכנות תהא חופשית במינוי שליחיה למו"מ - נתחלקו בתוכנו הדעות. חברי, שהיו סבורים כי ההנחה היא שכל העצורים ימונו כשליחים דווקא משום מעצרם, הסתפקו באותה דרישה במכתב ולא ראו פגם באי-הצגת עניין השיחרור כשלעצמו כתנאי. אני, שלא קיבלתי את ההנחה שכל אלה שבמעצר צריכים להיות חברי המשלחת, ראיתי את אי-הצגת תנאי השיחרור כמישגה. בדיעבד ובלית-ברירה הצטרפתי גם אני לעמדת חברי, כי כולנו צריכים להיות כלולים במשלחת, מתוך שני נימוקים: א) לאחר שלא הוצג תנאי השיחרור לגופו, אין דרך אחרת להבטיח את שיחרור כולנו אגב כניסה למו"מ אלא ע"י כלילת כולנו במשלחת; ב) סברת חברי, כי עכ"פ ימנו אותי ואז ייתכן שאותי ישחררו בעוד שהם יישארו עצורים - מחייבת אותי באופן אישי.

[4] הבן יעקב התלבט אם להצטרף לקבוצה הקטנה של חבריו באפיקים, שנבלעה בהכשרה המגויסת שקמה שם מכוח איחוד עם חברת נוער של "ילדי טהרן" והכשרה מגוייסת של תנועת הצופים.