[1] סירובם של עדה ואליהו להינשא בחופה וקידושין.

[2] בתשובה למכתב זה, כתבה רבקה למ״ש ב-19/6/1922: ״איך אקיף את ים הדברים אשר עלי להציף עליך? איך אשים מידה במילים לעומק הרגשות שעלי להביע לך?״

[3] על כך השיבה רבקה:

על משפטים שלך כגון: ׳האומנם נוח לך׳ ׳איך זה יש לך העוז׳ ׳מנין לך הזכות המוסרית׳, ׳האומנם לא הרגשת כי חובתך׳ - ועוד ועוד - לא אענה כלל. כי אילו ראית אותי עכשיו לא היית אומר לי מילים כאלה ועל כן אני מוחלת לך אותן כאילו לא נאמרו. והן אני בעצמי אשמה בזה שהבאתיך לכך. ועתה על עצם ׳האשמה׳. לי נדמה כי אני חשה בה יותר מכל איש אחר, יותר גם ממך. אך אני גם היודעת, מה גרם לזה שאסב לך צער וסבל רב כזה. אני יודעת מה עבר עלי בחודשים האחרונים, ועל כן אני בעצמי צריכה להיות לסנגור לי (שם).

[4] על כך השיבה רבקה:

לפני נסיעת דוד [מווינה] לא ראיתיו שני ימים וגם לא ידעתי אם הוא נוסע באותו יום. למסור על ידו בע״פ דברים לא הספקתי וגם לא השתדלתי כי הייתי בטוחה שאכתוב לך ארוכות על הכל ואדבר איתך ישר. כתבתי לדוד בהיותו בלונדון כי מוכרחה הייתי לבאר לו מדוע פתחתי מכתב השלוח אליו. ביקשתיו למסור לך שאכתוב לך בקרוב ולא קיימתי את הדבר כי לא התקיימו גם לי דברים מכריעים בשביל מנוחת נפשי, בהירות שכלי, קור רוחי, הדרושים לי עתה בשביל כל מעשה שאני עושה (שם).

[5] יהודה פנה אל אחיו ואחיותיו בבקשת עצה. הוא ואחותו הצעירה גאולה נותרו בבית עם אמם האלמנה, שהתקיימה ממשכורתו הצנועה של יהודה כעובד ספריית ההסתדרות. יהודה ביקש לצאת לעבודה חקלאית, אך התלבט בין רצונו זה והחובה לתמוך באמו. מ״ש השיב ליהודה במכתב 173 להלן. עדה כתבה לו במפורש שעליו לצאת את הבית ויהי מה (8/5/1922).

[6] ״המכתב [של יהודה] לא היה כלל אצלי במשך כל הזמן. ביום שקיבלתיו שלחתיו לעדה עם אזהרה שתמהר להחזירו. היא דחתה את הדבר עד שתכתוב לך, והכתיבה הלכה ונתעכבה״ (רבקה למשה, שם).

[7] על כך השיבה רבקה:

עם כל הצדק שיש לך להאשימני ולהרשיעני באי-כתיבה אליך כל הזמן הזה, היזהר לך מתת לרוגז ולכעס עלי להכות שורשים עמוקים בלבך. אשמתי אומנם רבה, אך גם טעמי להצטדקות נמרצים וחשובים למאוד. אני מבקשת אותך לתת לי את האפשרות להתחיל לדבר אליך - כי מכתב זה רק התחלה - כאילו אין אתה כועס כלל ולשמוע את שפך דברי לפניך בכל הרוך שאתה מסוגל אליו. לצערי ולעצבי רואה אני במכתביך במשך זה זמן רב, לא רק האחרון, אותות לעצבנות יתרה, אשר לא נאה היא לאיש מאיתנו ובוודאי לא לך מתאימה (שם).

[8] צ'רלס ג'ורג׳ גורדון, מושל סודאן 1885-1877. נהרג במצור המורדים הסודאנים על חרטום.