[1] המכתב לא אותר.

[2] העניין לא נתחוור.

[3] נראה שנימת התוכחה בפנייה זו של מ״ש מסבירה את הקושי שחש ד״ה לגבי חליפת מכתבים עמו. ביום זה כתב לרבקה: ״למשה לא כתבתי. הדבר מוטל עלי כנטל נורא אבל כוח אין בי להסירו. בכל זאת רואה אני בדמיוני כי בקרוב מאוד אשחרר לי רגע ואכתוב״. לפני כן, ב-10/1/1922 כתב לרבקה: ״אולי תמסרי את תמצית דברי אלה גם למשה. לכתוב לא אוכל. הן תביני. יבין גם הוא, אולם רצוני כה גדול שהדברים יגיעו אליו״. ב-9/3/1922 כתב ד״ה למ״ש ופתח כך: ״חזקה עלי פקודתך - בלי הקדמות! לפיכך אגש ישר לעניינים אחדים, אם כי בלבי תוססים הרבה דברים שאין לדבר עליהם אלא ב'הקדמות'. אבל אולי אצליח לנגוע בדבר מה מכל אלה ב'סוף-דבר'״.

[4] בראיון שנתן ל״דיילי מייל״, אחד מעיתוני לורד נורתקליף, ב-18/2/1922 תקף סר סטוארט סמואל, אחי הרברט סמואל, בחריפות את הציונות. בתגובה לגינוי הנמרץ שהשמיעו כלפיו אישים ומוסדות יהודיים, התפטר ס' סמואל מנשיאות ועד שליחי הקהילות, המוסד העליון של יהודי בריטניה, ומן ה״אקונומיק בורד״ (ר' איגרות ח"ו 11, עמ' 62, הע' 12).

[5] מכתבי ד״ה מדמשק למ״ש ולרבקה טרם הגיעו לידיו (ר' נספח 2, עמ' 261).

[6] פרשה זו לא נתחוורה.

[7] ב-3/11/1921 יצא בלפור לארה״ב, לוועידת וושינגטון, שדנה ביחסי בריטניה-ארה״ב ובהסדרת בעיות המזרח הרחוק ופעל שם גם לשכנוע הנשיא ווילסון, שיסיר, במושב הקרוב של חבר הלאומים, את התנגדותו למסירת המנדט על א״י לבריטניה. בפגישה בשגרירות בריטניה שם עם משלחת ציונית, ב-11/1/1922, אמר בלפור: ״אמונתי בהצלחה הסופית של הציונות ותשוקתי העזה לראות בהתגשמות רעיון הבית הלאומי לא פחתו מאז פורסמה ההצהרה. במקום שעמדתי אז אני עומד עכשיו״. בשובו לאנגליה קידם ח״ו את פניו במכתב תודה על דבריו אלה אשר ״הדהדו ברחבי העולם היהודי״, ובהיפגשו עם ח״ו ב-21/2/1922 אמר לו בלפור כי ״המנדט הוא כבני ולא אניח לו להישאר על הסף״. ח״ו דיווח על כך בו ביום להנהלה הציונית (ר' איגרות ח"ו 11, מכתב 38, עמ׳ 42-41), ובהערות שם מצוין כי בשיחתו עם בלפור העלה ח״ו את עניין התקפותיו של נורתקליף, ועל כך הגיב בלפור בהבטחה להביע בהודעה חדשה את תמיכתו בציונות, וללחוץ במושב הבא של חבר הלאומים לאימוץ הפקדת המנדט על א״י בידי בריטניה.

[8] ״איטליה מקופחת ואינה רוצה בשום הסדר חלקי של הבעיה התורכית עד שיסופקו תביעותיה ׳הצודקות׳ באנטוליה ובדודקנז, ומשום כך היא נוטה למנוע את אישור המנדט״ (ח״ו לווינדהם דידס, ר' איגרות ח"ו 11, מכתב 24).

[9] ראש ממשלת צרפת מינואר 1922. נודע כלאומן ולכן היה ספק אם יתמוך במסירת המנדט על א״י לידי בריטניה, כפי שנהג קודמו בריאן (ר' איגרות ח"ו 11, עמ׳ 24).

[10] באפריל 1922 התקבל ח״ו לראיון אצל מלך איטליה ויקטור עמנואל השלישי, ולדבריו היה ״ראיון לבבי ביותר״ (ר' איגרות ח"ו 11, מכתב 40).

[11] ״בחודשי חורף 1922-1921 התחדדו מאוד היחסים בין רוטנברג להסת׳ הצ׳. ככל שהתבהר טיבם של ההסדרים העסקיים שהיו כרוכים בהפעלת הזיכיונות, גבר אי האמון בין שני הצדדים. בלא להיוועץ כלל עם ההסת׳ הצ׳ פתח רוטנברג במו״מ עם ג׳יימס דה רוטשילד על תנאים להשתתפותה של יק״א במפעל, ולאחר שגיבש אופציות שונות של הסדרי שותפות, בא אל המוסדות הציוניים ותבע את תגובתם. ההנהלה נאלצה לתת את דעתה על המצב, ובישיבות אחדות שקיימה לדיון בנושא בשבועות הראשונים של פברואר 1922 התבהרו העמדות״ (שאלתיאל, עמ׳ 116).