יום ב',  19.8.46

משה יקירי,

בעוד כשעה ניסע לבקר אותך, ובכל זאת רוצה אני לכתוב לך כמה מילים, שמא לא אספיק להגיד את מה שיש איתי.

איתן אמר לי אתמול על עיתונאי אחד שכותב בשביל "אובסרבר", ושברצונו לתת בעיתון הזה תיאור אישיותך, ושבשביל כך עליו לראות אותך. בבקשה, בכל הכבוד! ואף על פי כן הן תרצה שהכל יהיה מדויק, ולכן מציעה אני לך שתכתוב בעצמך קורות חיים בקיצור, על כל התאריכים החשובים. אנא, עשה זאת, ואני אמלא את הבלטריסטיקה. אמרתי לאיתן, שמוטב כי העיתונאי יראה אותי בסוף השבוע ושבינתיים אשמע ממך מה רצונך כי יוגד ויובלט.

כשכתבתי לך על יום השבת שכחתי להזכיר בין אורחי את שושנה הראלי, שנקלעה לכמה ימים ירושלימה ובאה לראותני. לבה כואב על חיפה שנשארה בלי כל מנהיגות, על חוסר-אירגון "פושע" בה, ביום שבירת העוצר[1] וכו'. מסרה לך הרבה הרבה שלום.

ועוד - במוצאי שבת לקחוני צבי ורחל לקולנוע! ראיתי "מיסדר ניצחון" במוסקבה, בעצם הופעות ספורטיביות של אגודות שונות ושל העמים הרבים. לולא האליל סטלין המופיע בכל פינה, אם בתמונה ואם כאיש חי, הייתה תערוכה זו של כוח פיסי דבר-מה אדיר.

איני מאריכה - הן אראה אותך פנים. ואני מאמינה שלא ירחק יום שובך הביתה.

בנשיקה.

צ.