[1] ברל כצנלסון (להלן ב״כ) שהה בארה״ב משלהי אוק׳ 1921 במסגרת משלחת ההסתדרות הכללית, שיצאה לגייס כספים להקמת בנק הפועלים. עמו פעלו יצחק בן-צבי ומניה שוחט (ר׳ ימי לונדון א [להלן יל"א], מכתבים 114 ,115 ,123).

 [2]בשלהי דצמבר 1921 ובתחילת ינואר 1922 פרסם ב״כ סדרת מאמרים ביידיש על הנעשה בא״י ועל בנק הפועלים ביומון מפלגת ״פועלי ציון״ (להלן: פוע״צ) בארה״ב ״די צייט״. המאמרים הובאו בתרגום עברי בכתבי ב״כ א, עמ׳ 353-313.

[3] לא ברור מניין היידיש שבפי מ״ש. היחידה שדיברה יידיש בבית שרתוק, שם שלטו הרוסית והעברית, הייתה סבתו יהודית, ואפשר שמשהו משפה זו קלט ממנה. בזיכרונותיו על ימי עין-סיניה כתב: ״היינו נוסעים לירושלים בלילות להגיע באשמורת הבוקר להספיק את השוק כאשר אז, בפעם הראשונה בחיי, התחלתי לגרוס שיני בחצץ - כדי לדבר יידיש בשוק של מאה שערים״ (יומ״א ז, עמ׳ 1970).

 [4]פנחס רוטנברג (להלן: פ.; פיני; פ״ר). פ״ר עסק בברלין ברכישת ציוד עבור מפעל החשמל (ר׳ יל״א, מכתב 123 הע׳ 1; שאלתיאל א, עמ׳ 143-127).

[5] הכוונה לפעילות חינוכית-ציונית בתפוצות, שכונתה ״עבודת הגולה״ או ״עבודת העם״, ותפסה מקום בדיוני מ״ש ורעיו כבר בימי ״ההסתדרות המצומצמת״ ב-1913 (ר׳ יל״א עמ׳ 307 הע׳ 1). ״ההסתדרות המצומצמת״ - התארגנות של שבעה מתלמידי מחזור א׳ של גימנסיה הרצליה, שהחליטו להקדיש את עצמם לפעילות למען האומה. קמה ביוזמת יעקב כבשנה (עצמון) ואליהו גולומב.

[6] שבועון ״אחדות העבודה״, שב״כ היה עורכו הראשון. עם ייסודו היה מ״ש שותף בעריכתו ובהפצתו (ר׳ יל"א, מכתב ה׳ הע׳ 3).

[7] ב״קונטרס״ 18/12/1921, שיצא לאור בשם ״מכתב״ בשל השעיית השבועון ע״י השלטונות הבריטים בתגובה על ביקורת חריפה שפורסמה בו על התנהלות השלטונות בימי המאורעות במאי 1921 ביפו, הובא קטע שתרגם מ"ש ממאמר שפורסם ב-Palestine, 19.11.1921, שבועון British Palestine Committee, ארגון של לא-יהודים ויהודים תומכי הציונות.

[8] על שלושה מאמרים גדולים ששיגר מ"ש ל׳׳קונטרס" ר׳ מכתב 144.

[9] על פרשת יצחק שפיגלמן, שראשיתה ב-1921, ר׳ יל״א, מכתבים 108, 123.

[10] אליהו גולומב (להלן: א"ג) יצא לווינה בדצמבר 1921 במטרה להשליט סדר בפעילות הרכש ולעמוד בראשה. ההחלטה על נסיעתו התקבלה בידי פעילי ה"הגנה" יחד עם פ"ר, אולי אף ביוזמתו. לקראת צאתו שלח יקותיאל בהרב מברק למ"ש על רצונו של א"ג להיוועד עמו בטרייסט בטרם ייקלע בווינה למערבולת היחסים המשובשים בקרב פעילי הרכש שם. כדי לעקוף את הצנזורה בא"י שלח בהרב את המברק מן העיר המצרית בנהא, בדרכו מא"י לנמל אלכסנדריה, משם הפליג לאירופה.

[11] לפי מלכים א יט 12.

[12] לפי שמות יב 11.

[13] כל עוד לא אישר חבר הלאומים את נוסח המנדט הבריטי על א"י לא ניתן לדעת בוודאות כיצד יפורש בו המושג "בית לאומי לעם היהודי בא"י". בכמה ממכתביו הביע חיים וייצמן (להלן: ח"ו) דאגה מפני ביטול או קיצוץ סעיף 4 בכתב המנדט, שהעניק להנהלה הציונית (להלן: הנה"צ), כל עוד לא הוקמה הסוה"י, מעמד מוכר כמייצגת את כל היהודים הרוצים לסייע בהקמת הבית הלאומי היהודי. לקראת החלטת חבר הלאומים (להלן: חה"ל) גברו החששות מפני השפעת בריטים אוהדי ערבים, שפרסמו בעיתונות ארצם מאמרים עוינים לציונות (ר׳ איגרות ח"ו 11, מכתבים 5, 20 הע׳ 1).

[14] על המשלחת הערבית ר׳ יל״א, עמ׳ 231 הע 19, ואילך.

 [15] הכוונה למשלוח נשק של ה׳׳הגנה" מווינה לארץ, ארוז בכוורות, שנחשף בנמל חיפה (ר׳ יל״א, מכתב 123 הע׳ 38).

[16] סך 300 אקדחים וכ־17,000 כדורים נתפסו (סת"ה ב-1, עמ׳ 130).

[17] ז׳ן פישר (1929-1871). מנהיג ציוני בבלגיה. מראשי הציונות המדינית אחרי הרצל.

[18] ״Jewish Correspondence Bureau" - יידישע קארעספאנדענץ ביורא, סוכנות ידיעות יהודית שייסדו מאיר גרוסמן ויעקב לנדאו בסוף 1918 בלונדון. אח״כ הפכה ל-Jewish Telegraphic Agency (יט״א-J.T.A) ובא״י לסט״א - סוכנות טלגרפית ארץ-ישראלית.

[19] מאיר גרוסמן (1964-1888) עיתונאי. רֵע זאב ז׳בוטינסקי (להלן: ז״ז׳), שעמו הוציא לאור בימי מל״ע-1 את הביטאון האקטיביסטי ״די טריבונע״. פרסם מאמריו בעיתוני יידיש רבים.

[20] ״ארץ ישראל העובדת״ - ״דאס ארבייטענדע א״י״ - ביטאון ביידיש של פוע״צ העולמית. יצא לאור בווינה בעריכת זלמן שזר.

[21] ״די צייט״ - יומון ביידיש של פוע״צ באמריקה.

[22] גרשון אגרון (1959-1893). עיתונאי ואיש ציבור. ב-1906 היגר מאוקראינה לארה״ב. ב-1918 התגייס שם ל״גדוד העברי״ ועמו הגיע לא״י. בשנים 1924-1921 ניהל את סוכנות הידיעות יט״א בניו-יורק. לימים - מייסדו ועורכו הראשון של  Palestine Post  (אח״כ Jerusalem Post). ראש עיריית י-ם, 1959-1955.

[23] המאמר לא אותר.

[24] המאמר לא אותר.

[25] משפחת בְּרֶדְלוֹ ובנם ג׳ורג׳, מעוזרי פנחס רוטנברג ולימים מנהל חברת החשמל בלונדון.