126
אל: ברל כצנלסון,
ארה"ב
ברל,[1]
לונדון,
4/1/1922
איני יכול לעצור ברוחי
מלהביע לך את התפעלותי מכתיבתך.[2] איזו יידיש נפלאה,[3] איזו בהירות, שטף ותוקף. הדברים ״נובעים״. אני
שולח את המאמרים לפנחס, הנמצא עדיין בברלין.[4]
אני חושב עכשיו, ברל,
שאילו נמסרת מראשית יסוד ״אחדות העבודה״ לכתיבת מאמרים וחוברות ביידיש בשביל הגולה[5] - אבל בשפע, עד כדי הצפת העיתונות - מי יודע
מה יהיו פני הדברים היום.
התמֵד, ברל, אל תנוח.
ושלח לי הכל. כמים חיים, באמת יותר טוב מה״קונטרס״.[6] עולם הפוך. את דבר א״י שומע אני עכשיו מאמריקה
וביידיש. כן, על ה״קונטרס״. כמה הוא עלוב בעריכתו. שגיאות דפוס מחפירות, נוראות.
שגיאות דקדוקיות גסות מאין כמוהן, במין, במספר, בנטייה. בעריכה עזובה. ישנן השמטות
כל כך אבסורדיות! שים לב לקטע מ-Palestine (תרגומי) ב״מכתב״ השני.[7] ההבנת את המשפט האחרון? ואני כל כך עמל על כל
תרגום, מזיע שבע הזעות שלא להוציא דבר בלתי מתוקן. בזמן האחרון שלחתי להם שלושה
מאמרים גדולים,[8] תרגומים. ועכשיו אתחיל בדברים מקוריים. תקוותי
לשפיגלמן שיבוא ויגאל את החרפה.[9]
אל תתפלאו שאני כאן.
קיבלתי תלגרמה מאליהו מווינה שלא לבוא ולחכות למכתב. ועד היום אני מחכה והמכתב
איננו.[10] כמו תמיד - אחרי הרעש דממה דקה.[11] שבוע ישבתי כ׳׳שנעלי ברגלי, מותני חגורות
ומקלי בידי"[12] - וקדחת הנסיעה בעצבי. קללה זו לא ידעו
אבותינו.
חדשות אין ביותר. בקרוב
תצא ודאי הודעה חדשה על הפוליטיקה של הוד מלכותו בא"י, פירוש חדש להצהרה
וכו'.[13] אחרי זה, כך חושב אני, תשוב המשלחת [הערבית]
לא"י.[14] אין להם כסף וגם אין תכלית.
היודע אתה איך נִבעה הפרץ
בארץ?[15] סבל, שנשא אחת התיבות, רגלו מעדה, התיבה
נשמטה, נבקעה ודבר פסול נפל מתוכה. משמע שהתיבות לא היו די חזקות. האשמה בנו ורבה
החרפה. 300![16] והסכנה וכו׳. בעצמנו הסגרנו את עצמנו. נורא.
בעבוֹר פישר[17] פה ביקשני לכתוב בשביל ה-J.C.B.[18] מאמר על ענייני הערבים במצבם האחרון ועל סכנת
הפרעות להבא. הבטחתי לו והוא מסר את הדבר לגרוסמן,[19] והלה הפציר. עתה, כשאני כותב (כמעט גמרתי)
נוקף הלב שאני מוסר זאת ל-J.C.B.. בשביל הארץ אין החומר
מתאים, אך יכולתי לתיתו ל״א״י העובדת״[20] או לשלחו ל״צייט״.[21] המאמר כתוב עברית, יישָלח לאגרונסקי[22] ועל [ידו] יתורגם.[23]
בשביל המשרד הציוני כותב
אני מאמר גדול על עבר הירדן והרפתקאותיו במשך כל הזמן עד היום. אם יצליח, יוכנס
לאחד היומונים הגדולים.[24]
כאשר רואה אתה - עבודה
בלי סוף. עתה ימי חופש, אך בעוד עשרה ימים יתחילו הלימודים.
שלום לך, יקירי.
משה
בעלי-ביתי,[25] ובנם אשר בא מא״י בכלל, דורשים שלומך.