מכתב 74 - פואה שלום לך - 15.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 74 - פואה שלום לך - 15.8.1946
כותרת משנה  א-ן, יום ה'

 

                                                                                                       א-ן,  יום ה',  15.8.1946

פואה שלום לך,

 

קודם כל, לבל אשכח: אם רק תוכלי - תעשי דבר גדול אם תוכלי לגשת במחצית הראשונה של השבוע הבא ל פ ת ח  ת ק ו ו ה, לבקר את אברהם שפירא,[1] שמתה עליו אשתו. הוא נאמן מאוד לי ויש בינינו ידידות אמיתית. גם את אליהו [גולומב] העריץ מאוד. בכל אסון שקרה לנו היה מן הראשונים לביקור. הוא ראוי לתשומת לב מיוחדת ויעריך מאוד מאוד את בואך,  ב ש מ י  ועפ"י בקשתי. אני אכתוב לו, אך מכתבי בדואר יגיע אליו בוודאי אחרי השבעה. תמסרי את השתתפותי לו, לבן (ראיתי אותו בדרום ים-המלח ונסענו עם אשתו "באונייה") ולבנות - שתיהן היו באט"ס והכרתי בייחוד את שושנה, הקצינה.

אולי תיסעי ישר מפה, ביום ב', לת"א, תגשי מוקדם אחה"צ לפ"ת ומשם תחזרי לירושלים לפני העוצר.

הילדים יוכלו להישאר בחוץ בפ"ת, או לאכול גלידה באיזה מקום.

קיבלתי את העוגיות - תודה! - הן לא בדיוק מה שחשבתי, אך עלו מאוד לרצון. חשבתי על רקיקים יותר קשים, פחות מתוקים, ויותר פריכים. אני מבלבל לך היטב היטב את הראש, לא כן?

אקווה שתראו גם את דוד.

אל-נא תשחי תחת נטל הפורענויות. כל אלו הן חבלי יציאה מן המיצר - אומנם לא למרחב, אבל אפשרות כלשהי של התקדמות וביצור, עכ"פ לא לנסיגה. אני מאמין בזה בלב שלם. אינני סבור שעשינו שגיאות מדיניות רציניות. רק לא נזהרנו די ובמידה שלקינו על כך - לקינו במיותר, ועל זאת עלינו לתת את הדין.[2]

שדרי לגולי קפריסין: יהי המחנה שם בעיניכם תחנה נוספת בנתיב הייסורים אל שערי הגאולה - התחנה האחרונה!

אם תראי את רד"ק תאמרי לו, כי התפעלתי מאוד מפרשת חיפה שלו - מלאכת מחשבת (art of work a).[3]

שלום לילדים. אנו נתראה אומנם ביום ב' בבוקר ב-10 (אל-נא תאחרו!) אבל ודאי עוד אכתוב במוצ"ש וביום א'.

שבת שלום!

 

מ.


[1] אברהם שפירא (1870 -1965) - בן להורים מראשוני פ"ת. מגיל צעיר ראש שומרי המושבה ובמאורעות 1921 מפקד הגנתה. נודע באומץ לבו ותושייתו ובהליכותיו עם ערבים.

[2] במכתב לז"ש מ-27.7.1946 (ר' מכתב 55 הע' 13) כבר נדרש מ"ש לסוגיית האי-זהירות ונתינת הדין עליה, אך שם ככאן אין הוא מבהיר למה הוא מכוון ב"לא נזהרנו די" וב"לקינו": האם למישור הטכני (שימוש בצופן קל מדי, או קבוע, במברקי הסוכנות; הזנחה בהסתרת מיסמכים חשאיים שנפלו בידי הבריטים), או למישור העקרוני (הרחקת-לכת בשיתוף עם הארגונים ה"פורשים" במסגרת "תנועת המרי": הפרזה במספר או בממדי פעולות המאבק המזוין נגד הבריטים).

[3] מדובר בכתבת ג'ון קמחי "איך בוצעה פעולת 'איגלו' נגד המעפילים", שפורסמה ב"הארץ" ב-14.8.1946. הכתבה מתארת את מיבצע הגירוש הראשון של מעפילים למחנה מעצר בקפריסין. המעפילים שהפליגו בספינות "יגור" ו"הנרייטה סולד" נתפסו בידי הבריטים בלב ים והובאו לנמל חיפה, וב-12.8.1946 הועברו תוך התנגדות פסיבית לשתי אוניות "ליברטי" בריטיות, שהותקנו בהן מיכלאות. להלן נאמר שם:

לאחר ההחלטה שנתקבלה בלונדון לפי המלצת הממשלה הא"י, ששום עולה יהודי לא יורשה לרדת אל החוף, בוצעה התוכנית שהוכנה לפני זמן רב לטפל "בסכנה לחוק ולסדר". ויש לומר כאן לשיבחו של המפקד הצבאי המעוניין, שהוא הירשה לעיתונאים ולצלמים לעקוב אחרי הפעולה בהמשכה, שהיה ידוע מראש.

 

העתקת קישור