מכתב לזליג ברודצקי מההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות בלונדון - ירושלים, 25.9.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  מכתב לזליג ברודצקי מההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות בלונדון - ירושלים, 25.9.1936

 

 


מכתב לזליג ברודצקי, מההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות בלונדון,                    ירושלים, 25.9.1936

 

(תורגם מאנגלית)

 

ברודצקי[1] היקר,

 

מכתב זה נכתב בשעה דחוקה שבין שובי מהלוויית מאיר דיזנגוף לבין ערב יום כיפור, ובהכרח שיהיה קצר. אכתוב שנית, ובמפורט יותר, ביום א'.

שני עניינים, בעלי חשיבות דחופה, רצוני להעלות לפניך.

ראשית, התערבותו של סמואל שלא ברשות ושלא בחוכמה. ייתכן שהרושם המתקבל מן המברק האחרון שלך, היינו, שאפשר עכשיו לראות התערבות זו כמחוסלת, הוא מבחינה טכנית נכון במשמע ששום דבר ממשי לא צמח מזה ולא יהיו עוד פגישות בין סמואל ובין נורי. אבל אין זאת אומרת, שמקרה זה יישאר ללא עקבות על עתידנו המדיני. העובדה שסמואל שוחח על תוכניתו עם מיניסטר המושבות אפשר שתתגלה בסופו של דבר כִּבְדת משקל יותר מפגישתו עם נורי.

נראה הדבר, שבראיונו אצל אורמסבי גור הציע סמואל הצעות ברורות ליישוב הבעיה היהודית–ערבית, שכללו הגבלות ואיסורים, פרי רוחו, המרחיקים לכת לפי טיבם. הממשלה ודאי ידעה אותה שעה, מתוך עמדתה האיתנה והעקיבה של הנהלת הסוכנות בכל ענייני היסוד, שלא להיות נתעית בשווא מכוח מעמדו של סמואל, ושלא להאמין שיש מאחורי הצעותיו משקל ציבורי כלשהו במחנה היהודי. אף-על-פי-כן, העובדה שסמואל הצהיר על עצמו כחסיד של יישוב הסכסוך לפי קווים מסוימים, אי-אפשר שלא תובא בחשבון בבוא השעה. כולנו יודעים שהממשלה שוקלת עכשיו אלו הצעות תביא לפני "הוועדה המלכותית" במגמה לבלום את עבודתנו, והעובדה שיש באמתחתה הצעות שבאו מפי אישיות יהודית רמת מעלה כזאת, ושהן נוטות הרבה לאותו כיוון, אי-אפשר שלא תשמש עידוד ולא תנוצל כמתנה מן השמים למדיניות שעליה הם מקווים לקבל את אישורה של "הוועדה המלכותית".

ויש לדבר חשיבות חיונית, שתינתן לנו אפשרות לנער חוצננו מסמואל בכל הנוגע להצעותיו ולנקוט אמצעים יעילים כדי למנוע הישנותה של יוזמה חסרת אחריות כזאת מצדו או מצד העומדים מאחוריו. ולמען נוכל לעשות זאת עלינו לדעת את תוכן הצעותיו מפיו או מפי הממשלה. היינו מציעים, שקודם-כל יפנו אל סמואל בשאלה, אם בראיונו אצל אורמסבי-גור, שעליו נודע לנו מפי האחרון, הגיש אלו הצעות ממשיות לדרך ההסכם שהוא התכוון להציע לנורי, ואם הגיש, שמא ירצה להודיע לנו אותן הצעות. זה יהיה לנו הבסיס לצעדים נוספים שעליהם עוד נחליט. אנא, היוועץ עם וייצמן בעניין זה מייד לאחר שובו ללונדון והודע לנו בלי דיחוי את מסקנותיכם ואת מעשיכם.

הנושא השני הוא מצב הדברים בנוגע לאפשרות של חיסול המהומות. מכל הידיעות שבאו אלינו ממקורות שונים ברור הוא שהנציב העליון הצליח, אחרי ככלות הכל, לעשות באשר חשב ולא בהתאם לרוחה של החלטת הקבינט ושל הודעת ממשלת הוד מלכותו. פגישתו עם "הוועד הערבי העליון", שלמראית-עין הזמין אותו רק כדי להשמיע באוזניו אזהרה אחרונה, נסתיימה למעשה בחידוש המשא-ומתן בין המופתי ובין השליטים הערביים, ובהמשך ניסיונותיהם להשיג הסכמת ממשלת בריטניה להתערבותם.

שמענו שהנציב העליון רוצה מאוד, שלונדון לא תטיל וטו על הניסיון לאפשר למנהיגים הערביים להציל את כבודם על-ידי ביטול השביתה והטרור מתוך היענות לעתירתם החגיגית והמאוחדת של המלכים והנסיכים הערביים. משרד החוץ כנראה איננו יוצא מכליו כדי למנוע פיתרון כזה, ובלבד שלא יגרור אחריו שום התחייבויות ממשיות ויצמצם עד מינימום את חובתה המוסרית של ממשלת הוד מלכותו להטות אוזן למה שיהיה מחר בפי אדירים-במלוכה אלה להגיד לה בשאלת ארץ-ישראל.

איני צריך להסביר מה יהיה רישומו של אקט פומבי כמו קריאה מאוחדת לערביי ארץ-ישראל, בהסכמת הממשלה הבריטית, מאת אבן סעוד, המלך גאזי, האימאם יחיא ואולי עוד אחרים, על מעמדה של ארץ-ישראל בעיני העולם, ושל זכותן של ממשלות ערביות לחוות דעה בענייניה. שאלה קשה היא, אם יש בידנו לעשות דבר כדי להנחיל תבוסה למאמץ מחודש זה. נכבד ערבי אחד [האמיר עבדאללה], שהוזמן להצטרף אל אחיו בחתימה על קריאה זו, שלח אלינו אתמול את שליחו לשאול בעצתנו. נכבד זה, שהמופתי דחה את הצעותיו לשמש מתווך יחיד, היה מעדיף לראות את המופתי מודבר בכוח הזרוע ולא מוסיף עוצמה מן העובדה שעשוהו למקבל הרשמי של הקריאה הפומבית הנשלחת אל ערביי ארץ-ישראל מאת השליטים הנערצים של עמי ערב.

לאותו נכבד ערבי גופו תהיה זאת תבוסה קשה, כי בזה תופגן חולשתו ונחיתותו לעיני יתר נסיכי ערב. הוא מלא ביקורת מרה על הנציב העליון, המועל, לדעתו, באינטרסים של ארצו-הוא ומכשיל את המדיניות שהכתיבה הממשלה הבריטית. אילולא ידענו זאת בעצמנו, היינו עומדים על כך מן הבשורה של אתמול, כי הרושם שעשתה על הלך המחשבה הערבי אותה השתהות ארוכה לבצע את המדיניות שהצהירה עליה הממשלה הבריטית, הוא מכת-מוות לכבודה של ממשלה זו.

עדיין לא החלטנו מה עצה ניתן לאותו נכבד ומה עוד יש לעשות כדי להנחיל מפלה לצעד החדש הזה. אולי ננסה שוב במתן פרסום מתאים, שיסייע לנו לפוצץ את המזימה הנרקמת. מכל-מקום, נטלגרף ביום א'.

 

                      שלך בנאמנות,

                      משה שרתוק

 

הערות


[1]  פרופ' זליג ברודצקי (1888–1954) – נולד ברוסיה. מ-1924 פרופ' למתמטיקה באוניברסיטת לידס בבריטניה. מ-1928 חבר ההנהלה הציונית והנהלת הסוכנות בלונדון. מ-1939 עד 1949 יושב-ראש "ועד הצירים" של יהדות אנגליה. בשנים 1949–1951 נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים.

 

העתקת קישור