מתוך יומן העבודה                                                                            ירושלים, 27.8.1936

 

הבוקר ביקרו אצלי מפקד להק סרן בוס וסרן סופיאנו מחיל-האוויר המלכותי.

סרן בוס הוא הראש החדש של שירות המודיעין בחיל-האוויר, שהובא במיוחד ממצרים לפני כחודש בקשר עם המהומות. הוא בן דת מוחמד שנשא לאישה נסיכה תורקית. סופיאנו הוא עובד קבוע בסגל המודיעין של חיל-האוויר בארץ-ישראל.

הם באו לשמוע דעתי על ההתפתחות בימים אלה. אמרתי שאני מלא דאגה מפני המפנה החדש שחל במצב העניינים. נראה שהתערבותו של מיניסטר החוץ העיראקי, נורי סעיד, לא הצטמצמה בחיפוש דרך מוצא מן המצר של עכשיו, אלא יש לה משמעות מרחיקה לכת יותר. לפי הידיעות שבידי ביקש נורי פחה את תמיכת הממשלה בערביי ארץ-ישראל, בעתיד, במגמה להבטיח את מילוי כל דרישותיהם הלאומיות. מסתבר שהוא מכין לעצמו ולממשלתו טענה לזכות התערבות מתמדת בענייני ארץ-ישראל.

סופיאנו שאל האם אינני מסכים שהיה רצוי מאוד לשים קץ למהומות של עכשיו, ושמבחינה זו יש לקדם בברכה את התערבותו של נורי פחה. ואשר להבטחותיו, ברור הוא שהמנהיגים הערבים צריכים שיהא בידם משהו המדבר אל לב ההמונים הערביים. הוא סבור שאין לקבל הבטחות אלה ברצינות יתרה.

עניתי שוודאי יש לנו עניין חיוני בסיום המהומות במהרה ככל האפשר, אך אין אנו יכולים להיות אדישים לשיטות שבהן מציעים לנו להשיג מטרה זו. אין לי התנגדות מראש, שמדינאי עיראקי ייקח חלק ביישוב הסכסוך הפלשתינאי, ובלבד שזה יהיה יישוב אמיתי, כלומר, יישוב שגם היהודים שותפים לו. רק יישוב תלת-צדדי יכול להביא לפיתרון בר-קיימא של בעיות הארץ הזאת. מה שמתרחש עכשיו הוא שמתעלמים מן היהודים, שהאופי היהודי של הארץ מוצא מכלל חשבון ואופיה הערבי מודגש יתר על המידה. הדגשה זו היא בניגוד מוחלט לכל רוחו של המנדט.

בוס העיר שהוא הופתע כשנודע לו שנורי סעיד טוען להיות מדבר גם בשמם של אבן סעוד ושל האימאם יחיא.

אמרתי שאין זה אלא מחזק את דברי. לפי הידיעות שבידי מקווים הערבים שבעקבות התערבותו של נורי סעיד תיכון בארץ שגרירות מאוחדת ומתמדת, שתייצג את עיראק, סעודיה ותימן לשם הגנה על ענייני הערבים בארץ-ישראל בפני הממשלה הבריטית.

נראה היה, ששני הקצינים לא שמעו מאומה על תוכנית כזאת ולדעתם אין להתייחס לשמועה זו באמון כלל.

אמרתי שלדידי מעידה שמועה זו, לפחות, על הרושם שעשתה על הערבים התערבותו של נורי פחה, ועל הסיכויים שהיא עוררה בהם לעתיד.

סופיאנו חזר ואמר, בדרכו הצינית כרגיל, שאין הכרח שהסיכויים הללו יתגשמו. העיקר הוא לעבור על המשבר הקיים.

עניתי, שלדעתי מנהג קלות-ראש בדברים האלה לא יושיע. הבריטים עתידים יום אחד לראות עצמם שקועים ביוון מצולה כתוצאה מן התקוות הללו שהם מניחים עתה לעוררן. מכל-מקום, אני מקווה שהממשלה יודעת שהיהודים לא יראו עצמם קשורים לשום סידור שלא היו שותפים לו, אלא יתנגדו לו בכל כוחם.

הסברתי שכל מה שאמרתי עד כאן שייך לספיחי התערבותו של נורי סעיד. אשר להשפעתה המיידית, ברור לי שכאן מתנהל משא-ומתן על שלום פוליטי, שאת מחירו נצטרך לשלם אנחנו. הערבים סומכים בבטחה על הפסקת העלייה היהודית כגמול בעד הפסקת מעשי-האלימות.

אחד הקצינים העיר שאין הוא חושב שיש לנורי פחה כל סמכות פורמלית ליתן הבטחה מסוג זה.

עניתי, כי בין שיש לו סמכות כזאת ובין שאין לו, עובדה היא שבעקבות שיחותיו עם מנהיגים ערבים ניתן בלבם הביטחון שהעלייה תופסק. הם רק חלוקים בדעתם אם עליהם להודיע תחילה על הפסקת האלימות ולהמתין להפסקת העלייה, או שעליהם לתבוע שהעלייה תופסק לפני שתבוא ההודעה שלהם.

בוס שאל, אם באומרי הפסקת העלייה כוונתי היא הפסקה לעולם ועד.

עניתי, שהנני יותר מדי יהודי בשביל שאחשוב רגע שתיתכן הפסקת עלייה יהודית לארץ-ישראל לעולם ועד. יודע אני כי הנדון עכשיו הוא דחייה זמנית של העלייה, אבל גם דחייה כזאת היא בעינינו בגידה באמון שנתנו אנחנו בממשלה הבריטית.

[---]

אם הממשלה תפסיק את העלייה – הממשלה היא שתכיר בזה בזכותם של הערבים לשלטון יחיד בארץ ותעשה את זכות היהודים להיכנס לארץ תלויה בחסד הערבים. זאת תהיה הפרה גמורה של המנדט והיהודים ילחמו בה כבכל הפרה.

סופיאנו שאל, האין מקום לדעה האומרת כי מאחר שהמצב הכלכלי בארץ הורע בעקבות המהומות, הרי שעל-כל-פנים אין מקום לעולים חדשים בשעה זו. ובכן, מה הבדל בדבר אם מפסיקים את העלייה, כשממילא אין אנו יכולים להביא עולים לארץ?

בוס הפסיקו והעיר כי, לפי ידיעתו, אין כיום בכלל שום עלייה.

השבתי שטעות היא בידו. בהתחשב במצב כמו שהוא, שיירות העולים הבאות עכשיו הן גדולות מאוד והן יוסיפו לבוא בחודשים שלפנינו. ואשר לשאלתו של סופיאנו, ההבדל בין הפסקת עלייה מחמת המצב הכלכלי לבין הפסקתה כמעשה פוליטי מצד הממשלה הוא כהבדל בין מזרח למערב. נניח שהממשלה הבריטית אין לה נציג במדינה פלונית, משום שלדעתה אין לה עניינים בה, כלום הייתה עוברת בשתיקה אילו אותה מדינה הייתה מכרזת רשמית שאין לבריטניה כל זכות לשלוח אליה שגריר? אם המצב הכלכלי הוא שאיננו מתיר עלייה נוספת – ייאמר זאת. אנחנו בעצמנו אדוקים לגבי מדיניות העלייה בעקרון יכולת הקליטה הכלכלית. מכאן, שהתנאי להפסקת העלייה הוא מצב כלכלי שאין בו יכולת קליטה. אולם גם במקרה זה העלייה של בעלי-הון, למשל, אינה נפגעת. אולי יכולה הממשלה להטיל פיקוח יתר על עלייתם של קרובי משפחה התלויים בתושבי הארץ בהתאם למצבם הכלכלי. גם כאן אין מקום לדבר על אמברגו מוחלט ופורמלי. נשאר אפוא רק ה"שדיול" של עליית העובדים, ובעניין זה היינו נזקקים להתדיינות הרגילה שלנו עם הממשלה.

במידה שניתן לי לשפוט על המצב כיום הזה, ודאי הוא שנגיש את בקשתנו ל"שדיול" חצי-שנתי חדש בשבוע השלישי או הרביעי לספטמבר. באין נימוק אחר לבקשתנו, היינו יכולים לפחות לבקש עולים חדשים שיעזרו לנו לחזור ולשתול את הפרדסים והחורשות שנעקרו או שנשרפו. אך ככל שידוע לי, ייתכן שיהיו לנו תוכניות פיתוח חדשות שיצריכו אנשים חדשים. יכולה הממשלה לומר שתיתן לנו רק חלק, או חלק מועט, מן המספר שאנו מבקשים. ה"שדיול" שאנו מקבלים מאת הממשלה הוא תמיד רק אחוז מסוים – פחות או יותר – ממה שביקשנו למעשה. אילו היינו סבורים שה"שדיול" קוצץ בלי הצדקה, היינו מביעים התמרמרות, אך לא היינו מאשימים את הממשלה בערעור העיקרון. הפסקה כללית של העלייה היא עניין אחר לגמרי. נימוקיה יכולים להיות רק פוליטיים ולא כלכליים. פירושה שהממשלה הבריטית הפקירה את היהודים, ותגובתם על כך תהיה חריפה מאוד.

הקצינים חפצו מאוד לדעת מהו סוג התגובה שאפשר לצפות לה, ואם פירושו שהיהודים ישנו מעמדתם עכשיו, שהיא עמדת הבלגה.

עניתי שחובתי אומרת לי, שלא להוציא מן הכלל אף את האפשרות הגרועה ביותר. לא משום שאני סבור שמעשי אלימות עשויים להיטיב לנו, אלא משום שייתכן שלא נראה כל אפשרות לעצור בעד התפרצות אנשינו. לא נימוקים פוליטיים יכתיבו את מהלך האלימות אלא הכרח פסיכולוגי. המוסדות היהודיים ימשיכו במאמציהם להטיל משמעת על הציבור ואני מתפלל שנצליח, אך אין לי בזה כל ביטחון.

הסברתי להם כיצד הצלחנו להחזיק את אנשינו עד היום בתוך תחומי ההגנה העצמית ולמנוע מעשי נקם. עלה בידנו לפַתח בקרב אנשינו הרגשת עליונות: "אנחנו נעלים מיריבינו, לא נרד לרמתם ולא נעשה כמעשיהם. בכל הנוגע לביטחון אין אנו אלא מתגוננים, איננו מתקיפים ואיננו מתנקמים. בכל הנוגע למאבקנו המדיני, נשקנו הוא לא הכדור והפצצה, אלא הלחץ המוסרי, השכנוע, כוח העמידה על שלנו".

אבל הדברים הגיעו לדרגה שבה התחילו האנשים מאבדים את הרגשת עליונותם. לאחר רצח המשפחה בצפת, שערוריית הפצצה מתוך הרכבת על תל-אביב ורציחת שתי האחיות הרחמניות ביפו, החלו היהודים להרגיש שאם ימשיכו בהבלגה יוקיעו אותם כפחדנים. אבל יהודי ארץ-ישראל לא יסבלו להיות מוקעים כפחדנים. עניין זה משמש עתה שיחת הרחוב. אני מקבל יום-יום מכתבים השמים אותי כבוגד על התעקשותי להמשיך בעמדה הישנה. אין תועלת לספר לאנשים שהנציב העליון, למשל, חזר והביע לפני כמה פעמים את הערצתו לאומץ הלב שמגלים היהודים. התשובה היא שזו יכולה להיות תגובתו של אדם כמו הנציב העליון, השוקל דברים מבחינתם המדינית ומבין לשורשי התנהגות זו שהיהודים הטילו על עצמם. אולם דעתם של יחידים כמו הנציב העליון לא היא המשפעת על מצבם של היהודים בארץ-ישראל. על מצבם משפיע מה ששכניהם הערבים חושבים עליהם, משפעת דעתם של חייל ושוטר בריטי פשוט – קיצורו של דבר, מידת הכבוד שהם יכולים לזכות בה בעיני סביבתם. דמם של יהודים צעירים רותח בהם שעה שהם רואים את עצמם בזויים כמוגי-לב בעיני הערבים והבריטים. גם מצד הזכויות המדיניות של היהודים רשאים אנשינו לפנות אלינו ולומר, שכל ההטפות שלנו סופן אפס ואין. הכדורים הם שניצחו. הממשלה הבריטית נכנעה לאלימות ועזבה את היהודים לאנחות. אלו מסקנות אחרות יכולים היהודים להסיק מכל מה שעתיד להתרחש?

הקצינים הוסיפו לחקור נגד מי עתידה, לדעתי, להיות מופנית אותה תגובה אלימה.

עניתי, היא עשויה להיות מופנית נגד הערבים, נגד הבריטים, ואפילו נגד המנהיגים היהודים. [---]

סיימתי באומרי כי יותר משאני מפחד מפני אלימות מופקרת שעשויה לבוא, אני מפחד מפני הקרע העמוק שיחול ביחסים בין העם היהודי ובין הממשלה הבריטית. אנחנו רואים את הממשלה הבריטית, עם כל האינטרסים שיש לה כאן, כיסוד של קבע בארץ הזאת. קבע, כמובן, במידה שניתן לראות מראש את דרך ההיסטוריה בעתיד. את עצמנו ודאי שאנו רואים כיסוד של קבע בארץ הזאת. לנו אין מה להפסיד, אלא רק לזכות מיחסי ידידות ושיתוף-פעולה עם בריטניה הגדולה. כיוצא בזה אין לבריטניה הגדולה מה לזכות, והרבה להפסיד, מיחס מסוכסך ומאי-הבנה עם היהודים בארץ-ישראל.

יקרה מה שיקרה בחודשים הקרובים, עבודתנו לא תיפָּסק. כיסופי העם היהודי לשוב לארץ-ישראל הם כה עצומים, שאין מכשול אשר יעמוד בפניהם. בשביל קליטת היהודים יש בארץ חלל פוטנציאלי עצום. חלל זה הוא יצירתם של היהודים עצמם המביאים איתם יכולת קליטה. הם מביאים את יכולת הקליטה, כביכול, במזוודותיהם בעלותם לארץ-ישראל. כל עוד דחף זה לארץ-ישראל נמשך והולך, וכל עוד חלל פוטנציאלי זה קיים ועומד, לחץ היהודים מבחוץ יפרוץ את כל המחסומים והחלל יתמלא. השאלה היא רק מה יהא החינוך שיהודים אלה יקבלו בקשריהם עם בריטניה הגדולה, ומה תהא עמדתם ביחס אליה.

הקצינים נראו נבוכים. בוס הודה לי, בהיפרדו, על הזמן שהקדשתי להם, ואמר שהוא מקווה כי ארשה לו לשוב ולבוא כדי לשמוע השקפותי על המצב.