מתוך יומן עבודה - ירושלים, 26.7.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  מתוך יומן עבודה - ירושלים, 26.7.1936

 

 

מתוך יומן עבודה                                                                       ירושלים, 26.7.1936

 

 

בבוקר הודיעני א. אפשטיין, כי החיפוש בכפר ע–א נעשה, אך לא העלה דבר. האיש חי וקיים, יש לו חנות ושלוש נשים - הווה אומר שלוש דירות. חיפשו בכל ארבעת המקומות ולא מצאו כלום.

[---]

סטויאנובסקי[1] בא להציע שירותו בקשר עם "הוועדה המלכותית". ב-1930 היה, לדבריו, לעזר רב לוייצמן בהכנת טענותינו נגד הספר הלבן. וייצמן פנה אז לגדולי המשפט הבין-לאומי שבאנגליה והללו המליצו עליו. כשהחל חוקר ודורש היכן הוא סטויאנובסקי זה, נמצא שהוא יושב בחדר הסמוך בגרייט רסל סטריט [בלונדון, שם היה משרד ההנהלה הציונית בבניין מס' 77] על פנקסי [שבועון] "העולם" [של ההסתדרות הציונית], שבהנהלתו הייתה לו אז משרה.

אולסוונגר וינובר באו להציע שאטלגרף שוב לדרום-אפריקה להפציר בקלנבך שיבטל נסיעתו לאנגליה וייסע להודו מייד. טלגרפתי לקירשנר.

[---]

נועדתי עם דובקין בענייני עלייה. הוא מתקשה לשלוח לחוץ-לארץ את 75 הבלתי-לגליים בלי ביטחון מיוחד שכולם יאושרו לכניסה חזרה. מציע שאלך אל מילס לבירור העניין, ובהזדמנות זו אשאל אם ומתי נקבל חלקנו מהרזרבה (השאלה אם להחיש או לעכב את העולים מגרמניה, שצריכים לבוא על-פי ההקצבה המיוחדת של הקרן האנגלית – עניין שהזכרתי באחד הפרקים הקודמים של היומן – נפתרה מאליה עם התחלת תשלום ההקצבה).

המצאתי לממשלה את הידיעות שדרשה בדבר ייבוש ביצות על-ידי הקק"ל – אינפורמציה הדרושה לנציב כדי להמציאה לאורמסכי-גור על מנת שיוכל לענות על שאלה בפרלמנט.

י. גורדון חזר מהצפון מרוצה מאוד מהסידורים בקשר עם השוטרים המוספים. לדבריו, גם קציני המשטרה מרוצים. התלונה היחידה הייתה של ברקר בחיפה בקשר עם בנימינה. נראה שספייסר מיהר "להכליל" את העניין והמזכירות הראשית נפלה על המציאה ושמחה להזדמנות "להרביץ" לסוכנות. הממשלה תמיד מעוניינת לבוא בטענות מצדה ולהושיב אותנו על ספסל הנאשמים כנגד הטענות שיש לנו אליה.

נועדתי במלון "דוד המלך" עם עורך "מראת אל-שרק", בולוס שחאדה[2] ואשתו יחד עם א. ח. כ. [אהרון חיים כהן]. לב שניהם מר עליהם מאוד. העניין נמשך ונמשך ואין לו קץ. נשתרגו יחד כמה וכמה גורמים, אשר כל אחד לחוד לא היה מביא לידי תוצאות כה רציניות, ואילו כולם יחד יצרו מצב אשר איש לא פילל לו. יציאת ראע'ב מהעירייה, המצב הפוליטי במזרח ובעולם, גידול תנועות הנוער, הכסף האיטלקי, ההשפעה הקומוניסטית ועוד ועוד. (יכלו להוסיף גם עניין גילוי הנשק,[3] שיח' עז אל-דין,[4] דחיית המועצה המחוקקת).

עניין הכסף האיטלקי אינו מוטל אצלם בשמץ ספק. לפעולה הקומוניסטית הם מייחסים חשיבות רבה. היא בייחוד מדגישה שהמאורעות יוצרים קרקע מצוינת לקומוניסטים ויש לחכות להתגברות עצומה של הקומוניזם בקרב הערבים לאחר המאורעות. ראשי הכנופיות ורבים מחבריהן הם צעירים נאורים ומשכילים, בעלי תעודות. המנהיגות הישנה נפסלה לחלוטין. אין כל דרך-ארץ בפניה ואין אליה אמון. מכלל זה אין להוציא את המופתי. אדרבה, ידוע להם כי היו שאמרו להתנקש בנפשו ורק המצנפת הלבנה הייתה לו למגן ופחד התגובה השלילית של ההמון הדתי עיכב. אולם אין ספק, שעם גמר המאורעות תקום מנהיגות חדשה מבין הצעירים. בקרב הערבים בכלל, לרבות הנוצרים, נתגברה לאין שיעור ההתנגדות ליהודים והשנאה לאנגלים. בכל התפתחות המאורעות אשמה הממשלה, שאחזה במקל חובלים במקום מקל נועם. הנציב צריך היה להתאפק בפרוץ השביתה, לא לעשות נגדה כלום, ולתת לה להתערער מאליה. במקום זה באו הנגישות והעונשין, אשר המריצו את המרד המזוין והציתו מדורה שכעת אין לכבותה.

בולוס ניסה לעורר שאלת הפסקת העלייה. אמרתי לו שנילחם בזה בכל תוקף, כי מענייננו הוא שהערבים יקבלו לקח כי האלימות אינה מועילה. כששמע כי אינני חושש כלל שאורמסבי-גור יכריז ביום ד' על הפסקת העלייה, קדרו פניו. אם כך, אמר, לא יחול שינוי במצב. בולוס אמר שהערבים יתנגדו בכל תוקף לקנטוניזציה, באשר פירושה יהיה סגירת הים בפניהם.

שאלת הטרוריסטים בהרי הצפון מטרידה מאוד את מוחו של ב. ש. מי יחזירם משם ומה הן בכלל הערובות שיכולות להינתן להם בפני רדיפת השלטונות בעתיד?

[---]

נחמני טילפן מטבריה. שוב הופיע אֽבראהים דורה ובשורות בפיו. מנהיגי "הגוש הלאומי" – הפעם שוכּרי קותַלי בראש ולא פח'רי ברודי – מחכים לשליחנו בדמשק. נחמני מציע לטלגרף שהיהודים יבואו אם יקבלו הזמנה ישירה. לאחר התייעצות עם בן-צבי וא. אפשטיין הוחלט שאליהו ייסע שוב לדמשק,

ראשית, כדי למסור את תשובתנו, אשר התייעצנו עליה בשבת בעל-פה ולא בכתב,

שנית, כדי להביא לידי הבנה גמורה בין פח'רי ויתר חברי המזכירות ביחס אלינו,

ושלישית, כדי לחסל לחלוטין את הכפילות בצינורות המשא-ומתן.

אם תרצה מזכירות "הגוש הלאומי" להיכנס לבירור יותר רחב עם משלחת מצדנו, ייסעו גם נחמני ועוד מישהו.

 

הערות


[1]  י' סטויאנובסקי – משפטן יהודי, מומחה לענייני מנדטים. הסוכנות היהודית נעזרה בו לייעוץ משפטי.

[2]  בולוס שחאדה – ערבי נוצרי, מייסד ועורך העיתון "מראת אל-שרק" (נוסד 1919). מתומכי נשאשיבי.

[3]  ב-16.11.1935 נתגלו באונייה "ליאופולד השני", שהגיעה לנמל יפו, 537 חביות של מלט בלגי ובתוכן נשק מוברח: 254 אקדחי "מאוזר", 90 אקדחים מסוג אחר, 500 כידונים, ו-400,000 כדורים. כתוצאה מגילוי זה התחוללה סערה בציבוריות הערבית. משלחת בראשות המופתי דרשה מהנציב נקיטת אמצעים חקיפים נגד היהודים.

[4]  שייח עז אל-דין קסאם – פליט מדיני מסוריה. מטיף וחכם דת. בראשית שנות ה-30 ריכז סביבו חבורת צעירים קנאים, בעיקר מחברי "אגודת הצעירים המוסלמים" בחיפה וציפורי, שנקראו אחר-כך על שמו – "קסאמים". החבורה נשאה אופי דתי קיצוני ועד מהרה התארגנה ככנופיה טרוריסטית בייחוד נגד היהודים. בנובמבר 1935 כותרה הכנופיה על-ידי כוחות משטרה בסביבת הכפר יעבד (בנפת ג'נין). השייח קסאם ושלושה אחרים מהכנופיה נהרגו בחילופי היריות.

 

העתקת קישור