מתוך יומן
עבודה ירושלים, 24.7.1936
בבואי בבוקר למשרד
קיבלתי מכתב מאת מספר פקידים בקק"ל. מוסרים לי על התרגשות הציבור לאחר הפצצה
בתל אביב ותובעים שנרעיש עולמות על כך. הודיתי להם על ההתעוררות.
עמדתי לכתוב
לספייסר ולהודיעו על מינוי איש מיוחד לטיפול בשוטרים המוספים, כדי לסתום את טענת
הפיקציה לרגל התעסקות כמה מהשוטרים המוספים בעבודתם הרגילה, והנה הקדימתני הממשלה.
ספייסר העביר כבר את העניין למזכירות הראשית ונתקבל מכתב מאת מודי (במקום הול שיצא
לקפריסין להינפש לחמישה ימים) המביע את אכזבת הממשלה מכוונת הסוכנות היהודית
להחזיק את האנשים בעבודה רגילה ולהקדישם לתפקידי הביטחון רק באופן חלקי. אם כך,
דורש הנציב שהמקומות יפקידו את משכורת האנשים לשלושה חודשים מראש. מודי מסביר
באריכות עד כמה חשוב שהאנשים יהיו פנויים מכל עבודה חיצונית ויוכלו להתמסר
לתפקידי-הביטחון ולהתאמן כהוגן.
גמרתי להכין את
דואר האוויר ללונדון. רגינה טסה למצרים לשולחו.
נתקבלה ידיעה
טלפונית מלוזייה בדמשק: מזכירות "הגוש הלאומי "קבעה עמדה חיובית לעניין
המשא-ומתן, אולם רצונה לקבל מאיתנו תחילה את עיקרי הדברים בכתב.
טילגרפתי ללונדון
שיתאמצו לעשות מעניין הפצצה בתל-אביב מנוף לשלילת התמיכה הפוליטית והמוסרית
מהערבים: הצעתי מכתב ל"טיימס" ופנייה ישירה לתומכי הערבים בשני הבתים
מתוך הדגשת האחריות למעשי זוועה שהם נוטלים על עצמם בהמשיכם לתמוך בערבים.
הצעתי לגב' סאלד
שתיקח על עצמה שליחת טלגרמה מאת ארגוני הנשים בארץ-ישראל למוסדות ואישים ידועים
באנגליה. בינתיים טלפנו מעירית תל אביב להימלך אם טוב שדיזנגוף יוציא גילוי דעת
בעניין הפצצה. [---] הבעתי את הסכמתי הגמורה.
דחיתי את ההצעה
לפנות אל האפיפיור, אולם הצעתי שהרבנות התל-אביבית תפנה טלגרפית אל הארכיבישוף
מקנטרבורי. [---]
[---]
אחר הצהרים ישיבה
בחוג חברי אורדן [מִסדר] ידוע, שרצו לטכס איתי עצה על הדרך הנאותה להשתמש בקשריהם
לטובת ענייננו בימים אלה. היו מוכנים כבר לדבר על משלחת לאנגליה. הצעתי להם לשלוח
רק איש אחד לא על מנת שייגש לפעולה כלפי חוץ, אלא על-מנת שיברר תחילה, מתוך
התייעצות עם אישים מסוימים מקרב ציוני אנגליה, שהינם חברי האורדן, אם אפשרית פעולה
ובאיזו דרך. קיבלו הצעתי. ביקשו עזרת המחלקה בהכנת חומר לתזכיר.
ביקרתי בבית
ב"צ דינבורג[1]
בבית-הכרם, אשר ניסה רבות לראותני ולא נפניתי. הצעתו להוציא באנגלית ספר, לא גדול,
על תמידות היישוב העברי בארץ-ישראל מאחרי החורבן ועד היום. וזאת כדי לעקור את
המושג המוטעה כאילו גלות ישראל מארצו הייתה שלמה, והערבים מצאו כאן ארץ ריקה
מיהודים, וכדי להוכיח שעד המאה השמינית היה בארץ יישוב יהודי גדול שנתחדש בימי הביניים.
קיבלתי את ההצעה, זאת אומרת, הסכמתי לשאת בהוצאות. דינבורג עורר [---] שאלה של
הכשרת אנשים צעירים לפעולה בארצות המזרח ובאנגליה. הזכיר שמות אחדים מתלמידיו
הבאים לדעתו בחשבון.
הערות
[1] בן-ציון דינור (דינבורג))
(1884–1973) –נולד ברוסיה. עלה ארצה ב-1921. ניהל את סמינר "בית-הכרם"
והורה בו. פרופ' להיסטוריה ישראלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 1944–1946
היה יושב-ראש המכון לחקר היהדות. היה חבר הכנסת מטעם מפא"י. היה שר-החינוך
בשנים 1951–1955. בשנים 1953–1959 עמד בראש "יד ושם". כתב ספרי היסטוריה
וספרי מקורות ותעודות לתולדות העם היהודי ומפעל התחייה, וכן ספרי זיכרונות.
