מתוך יומן עבודה                                                                            ירושלים, 21.7.1936

 

וילנסקי טילפן מקהיר. לאחר שמסר תשובתי שאלוהו אם נסכים לשלוח איש למצרים לשיחה חופשית, בלי תנאים, כי אז יפנו לערבים בארץ-ישראל וישאלום אם הם מצדם מוכנים לשלוח איש. עניתי בחיוב. לדברי וילנסקי, ועד כמה שעולה בידו להיוודע מהסורים במצרים העומדים בקשר עם ערביי ארץ-ישראל, מצבם של אלה קשה והם מחפשים מוצא בכל מיני דרכים.

דניאל אוליבר, קווייקר אנגלי, היושב זה ארבעים שנה בלבנון ומבקר מפעם לפעם בארץ-ישראל (לדבריו, לשם השכנת שלום בין היהודים והערבים), בא למסור לי על המאמץ בימים אלה ולהשפיע עלי שאסתלק מהתנגדותי להפסקת העלייה. הוא טוען שהערבים נדחקו לקרן-זווית שאינם יכולים לצאת מתוכה. הממשלה אינה יכולה לוותר מטעמי פרסטיז'ה. המפתח בידינו. אם נעשה את המחווה – נתעלה בעיני כל. אל הערבים אין לבוא בטענות של היגיון. הם מטורפים השורפים את עצמם וצריך להצילם. לנו יתרון השכל ועלינו להראות רוחב-לב. ידוע לו, שהקווייקרים באנגליה עומדים במשא-ומתן עם וייצמן ומקווים שהוא ייענה להצעתם. וייצמן הוא מדינאי גדול ו"בעל חזון". שאלתי אותו אם היריות וזריקת הפצצות שתתחלנה מצד היהודים תסייענה לשלום, והסברתי לו מה נתן ליהודים כוח להבליג. הסברתי גם השקפתנו על השלום בעתיד לבוא – מדוע אנו מעוניינים שהערבים לא יוכלו להסיק מסקנה שהאלימות מועילה להם. הסברתי גם השפעת הפסקת העלייה על מסקנות "הוועדה המלכותית". הוא יצא ממני בפחי נפש.

פ. רוטנברג בא לירושלים וביקשני לסור אליו בעניין דחוף. היה סבור שהפסקת העלייה היא כבר עובדה ואנו לאחר תבוסה. הסברתי לו את מקור השמועות. הסכנה של עצם ההפסקה לימי "הוועדה המלכותית" בעינה עומדת, אולם לפי כל הידיעות אין לחשוש להודעה מוקדמת. על-כל-פנים, העובדה אינה עובדה כלל. מתברר, שמקור הידיעה שלו מאיזה קטע עיתון אנגלי שקיבל בדואר, ודאי מימי הבהלה שעוררה בשעתה הטלגרמה של בא-כוח ה"דיילי הרלד" בירושלים, אשר הוכחשה על-ידי משרד המושבות.

[---]

אחר הצהריים אצל רוטנברג יחד עם א. ח. כהן. הבאתיו איתי שיספר.לפ. ר. על הידיעות המגיעות אלינו ממקורות ערביים ועל פעולותיו בכיוון מסוים. יש תחרות ויריבות בין האיש המוציא ומביא בשבילו והאיש המשמש צינור לנו, ויש צורך באינפורמציה הדדית ובהתאמת פעולות כדי להימנע מאינטריגות, וקודם כל מבזבוז ממונם של ישראל.

א. ח. כ. מסר על שיחתו עם מ. א. [מוחמד אונסי] מעבר-הירדן. האמיר מרגיש את עצמו ברע. הלחץ עליו הולך וגובר, יש סכנת התפרצויות, הייתה פגיעה בצינור הנפט. הוא חרד בייחוד לצינור הנפט ולנהריים. עליו לנסוע לאירביד ולהשקיט את הרוחות, אולם ידיו ריקות. [---]

א. אפשטיין מסר דוח ממסעו לסוריה ולבנון. בלבנון נפגש עם נשיא הקהילייה אדה ועם הפטריארך המארוני ערידה. בהלך הרוח שם ניכרת התנגדות נמרצת למוסלמים, המתחדדת בייחוד בשאלת צור וצידון. בשום פנים אינם רוצים לוותר על חבל זה לטובת סוריה. אדה יודע כי וייצמן פעל בכיוון זה והוא מלא תודה, מוכן לאפשר לנו ליישב בחבל זה 100,000 יהודים. את המאורעות בארץ-ישראל רואים כהוכחה מה פירוש שלטון של רוב מוסלמי. אינם יכולים להשמיע דעתם בגלוי, אולם מלאים חרדה פן ינצחו הערבים במלחמתם זו. ניצחון זה לא יבשר טובה למרונים ולכל המיעוטים הנוצרים. אם הנוצרים בארץ-ישראל תומכים במוסלמים, הרי זה משום שהם שבויים בתוכם ואינם מעזים לפרוש. מבחינה כלכלית בלבנון תאניה על הנזקים שגרמה השביתה הארץ-ישראלית. אשתקד היו להם עשרת אלפים קייטנים מארץ-ישראל, רובם יהודים. קיוו שעם גידול העלייה ירבה השנה מספר המבקרים, כי חזקה על אנשים אירופים שירצו לעלות למקום קריר בקיץ. בעלי המלונות לוו כספים, הרחיבו את אכסניותיהם, מהם שהזמינו טבחים יהודים, נמנו על עיתונים עברים וסידרו כתובות עבריות. עתה כל בתי המלון ריקים ואת ההלוואות צריך לשלם. גם סחר הפירות בכי רע. פירות נרקבים והמחיר המקומי בשפל המדרגה מפני אובדן השוק הארץ-ישראלי. אדה וערידה מלאי תקווה שנוסיף לעמוד לימינם בפריס. הדוח נפסק עם בואם של בן-צבי וסלומון.[1]

סלומון בא למסור על שיחותיו עם ח'אלדי. לאחר שכל מאמציו להביא את ראע'ב נשאשיבי לידי איזה משא-ומתן רציני וממשי עלו בתוהו, מצא סלומון שח'אלדי לכאורה יותר מוכן לכך. ח'אלדי מודה שקצה נפשו בכל העניין ומוכרחים למצוא מוצא. החלו לדבר על אפשרות של הסכם. ח'אלדי רשם כאחד היסודות שהיהודים לא ירכשו יותר מ-40% מהקרקעות. בשאלת העלייה התחיל ב-10,000 לשנה והגיע עד 30,000, והעלייה למעלה מזה תהיה בהסכם עם הערבים. ח'אלדי קיבל את עיקרון אי-ההשתלטות, אולם לא הסיק מזה מסקנה מעשית לגבי פריטי אלא השתדל להשיג את הסכמתו של סלומון לתוכנית הקיימת של המועצה המחוקקת. לבסוף קיבל על עצמו לברר אצל אנשיו אם יש להמשיך בשיחות. צריך לתת תשובה ביום ה'.

ג'וזף מסר לי על שיחה בלתי-נעימה שהייתה לו אתמול עם קיילס, מ"מ סגן מפקד המשטרה. הם קיבלו ידיעות מהמקומות שבהם פועלים השוטרים המוספים, שלפיהן אנשים אלה אינם מסורים כביכול לתפקידי המשטרה כלל, אלא ממשיכים בעבודתם הרגילה ועומדים על המשמר רק שעות חטופות בין הזמנים. טילפנתי לי. גורדון, הנמצא בצפון, שייתן דעתו על תקלה זו ויודיע גם לאנשים וגם למשקים, שהשוטרים המוספים מוכרחים להיות פנויים אך ורק לתפקידי הביטחון.

[---]

כל הערב ביליתי עם מרדכי בן-טוב ממשמר-העמק. הנהגת "הקיבוץ הארצי" מבקשת זה מכבר פגישה לבירור המצב הפוליטי. סיפרתי לו ארוכות על המצב והראיתי כמה ממכתבי לממשלה.

 

הערות