דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י                                                    ירושלים, 21.6.1936

 

[---]

ידיעה שנתקבלה מג'מאל [חוסייני] אומרת, שהוא משתדל לעורר שאלה בשני בתי-הפרלמנט על-דבר הפסקת העלייה. עכשיו הגיעה ידיעה שלורד למינגטון יציג שאלה כזאת בימים הקרובים בבית-הלורדים.

ברדיו הבריטי נמסר שאורמסבי-גור[1] הודיע בבית-הנבחרים, שהממשלה חייבת לנצח ושהיא תשתמש בכל האמצעים לחיסול המצב הפרוע בארץ.

[---]

התגובה הראשונה של הערבים הייתה בשבת. העיתון "א-ליוא"[2] כתב שהוויכוח הזה מוכיח פעם נוספת שהערבים אינם צריכים להסכים ל"ועדה מלכותית". בשבת ניתנו הוראות לעיתונים הערביים לחדד באופן נמרץ את ההתקפה על הוויכוח והיום הכריזו העיתונים הערביים שאורמסבי-גור הוא ציוני עוד יותר מתומס, והפרלמנט הוא מושב של זקני-ציון – התקפה חזקה מאוד. הערבים מדוכאים מאוד ומלאי מרירות לאחר הוויכוח והודעת המיניסטר. בן-גוריון כתב, שאין לחשוש לתגובה מצד הערבים אם הוויכוח בבית-הנבחרים יהיה לטובתנו – אדרבה, זה יכול להחיש את חיסול המהומות בארץ. ברור שתהיה גם תגובה כזאת, אך לא רק כזאת. היום הגיעו אלינו ידיעות, שבקרב ההנהגה הערבית שורר הלך-רוח של ייאוש, שאם כזה הוא מצבם, הרי אין לפניהם דרך אחרת מאשר "בדם ובאש", בהתקוממות גלויה, כדי להכריח את הממשלה למלא את דרישותיהם.

לא נפגשתי בימים האחרונים עם חוגי הפקידות הבריטית בארץ, אולם עד כמה ששמעתי על הנעשה בקולוארים [במסדרונות], מתאמתת השערתי שהפקידים יראו בוויכוח בבית-הנבחרים דבר המכביד על מצבם: אם אורמסבי-גור משמיע בפרלמנט דברים יותר מדי פרו-ציוניים, הרי זה מכביד עליהם את תפקידם להשקיט את הערבים. הפקידים  ה ע ר ב י ם  הגבוהים הגישו תזכיר לנציב וביקשו להעביר אותו ללונדון. התזכיר נערך מתוך שקט רב והכרת ערך עצמי; הוא מטפל בהסברת המצב בארץ, מצבם של הפקידים הערבים הגבוהים לאור המצב בארץ, ומסיים בהוכחה שאין לממשלה דרך אחרת אלא להתחשב בדרישות העם; כמובן, אפשר לדכא בכוח, אבל דיכוי התנועה בכוח יצור מרירות כזאת שאי-אפשר יהיה לחיות בה, ואין לממשלה דרך אחרת אלא להפסיק את העלייה (אני חושב שהם מדברים על הפסקה זמנית. את התזכיר עצמו לא קראתי, כמובן). הנציב נפגש עם הפקידים הערבים. מה דובר ביניהם לא ידוע לי. ידוע רק זאת – ש ל א  נשמע מצדם איום בשביתה אם הממשלה לא תקבל את דעתם, נאמר רק שמצבם בתוך החברה הערבית יהיה ללא נשוא.

בימים האחרונים מורגשת החלשה קלה בפעולת הכנופיות הטרוריסטיות. אותם המעשים ההמוניים שהיו על-יד ליפתא ובעמק המזרחי לא נשנו. אומנם התנפלויות הכנופיות לא פסקו, אבל ממדיהן היו קטנים יותר. המשטרה מסבירה שיש לכנופיות מחסור בכדורים. אינני יכול לומר אם הכנופיות מחכות לכדורים מתוצרת חוץ-לארץ או מתוצרת מקומית. אנחנו היינו סבורים שהחלשת פעולת הכנופיות באה לרגל העצות שהערבים קיבלו מאנשיהם בלונדון, שלפני הוויכוח בבית-הנבחרים חשוב מאוד להימנע מפעולות טרוריסטיות, באשר אלו עלולות להזיק לערבים ולעמדתם בפרלמנט (אגב, בקשר לשאלת ה"הבלגה", הגיע מכתב מעניין מאוד ממיס דגדייל, שהוא אחת התעודות החשובות ביותר על התנהגות היישוב בימי המאורעות. היא כותבת: "מי יגלה עפר מעיני בלפור, למען יראה כי התקוות אשר תלה בעם ישראל לא נתבדו בשעת הניסיון ליישוב העברי בארץ. ברור, שכל יום נוסף שהיישוב מחזיק בעקשנותו ואיננו מתפרץ – מחזק את עמדתנו הפוליטית). מכל-מקום, הערבים קיבלו רמז מלונדון שעליהם להתאפק ולא לפעול בכנופיות לפני הוויכוח בבית-הנבחרים.

בישיבה הקודמת של הוועדה הפוליטית סיכמנו, שיש להציע לממשלה את עזרתנו בביעור הכנופיות הטרוריסטיות. החלטה זו עוד לא יצאה לפועל; חשבתי כי עלינו לגמור קודם את עניין 800 השוטרים הנוספים: אם נציע את ההצעה החדשה תוך הטיפול בעניין השוטרים הנוספים, יכול הדבר להרתיע את הממשלה. דיברתי על ההצעה הזאת (שהוצעה על-ידי אליהו גולומב) בישיבת הנהלת הסוכנות, וזו אישרה אותה. התחלתי גם לכתוב מכתב בעניין זה לממשלה. בינתיים מתחילה הממשלה לפעול לביעור הכנופיות. מסרו לנו שפלוגת צבא עלתה על הר עיבל ותפסה 4–5 אנשים מאחת הכנופיות (גם שלושה רובים). לפי האינפורמציה שבידינו מתכונן הצבא לפעולות כאלה בהיקף יותר רחב בלילות הקרובים. מצדנו יש הצעה שנעזור למשטרה ולצבא בביעור הכנופיות על-ידי סידורים מקומיים, בלי לחכות לאישור רשמי של הגוף המיוחד שהוצע בישיבה הקודמת.

 

הערות