דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                             ירושלים, 14.6.1936

 

ביום ו' הייתי בקהיר ושוחחתי טלפונית עם בן-גוריון בלונדון.[1] השגתי את השיחה לאחר עיכובים רבים והשמיעה הייתה לקויה. בן-גוריון דיבר על "הוועדה המלכותית", אשר בלונדון חושבים אותה כנראה לעובדה. הנטייה הכללית בין ידידינו היא שאין להחרימה, אך יש גם המרחיקים לכת. לורד מלצ'ט מציע שהנהלת הסוכנות תעשה צעד חיובי ותודיע לממשלה שהיא מוכנה לקואופרציה בעניין "הוועדה המלכותית". הצעת בן גוריון היא שעלינו להודיע כי יחסנו ל"ועדה" תלוי בהגדרת סמכותה. עמדה כזו נותנת אפשרות לפתיחת משא-ומתן עם הממשלה על סמכות הוועדה וכיוונה. הם מבקשים את דעת ההנהלה בירושלים בשאלה זו.

עניין אחר שדיבר עליו בן-גוריון הוא הפסקת העלייה. כשטילגרף אלי ביום ד' שאבוא לקהיר היה שרוי בדאגה בקשר עם אפשרות כזו. מצד הממשלה בלונדון נרמז שמצבה קשה ביותר. המשא-ומתן במצרים נתקל במעצורים רציניים, והממשלה חוששת פן ישפיעו הבלבולים בארץ-ישראל על מצרים וגם שם תפרוצנה מהומות. נשאלנו אם מוכנים אנו במצב כזה לעזור לממשלה. ברור היה במה נוכל לעזור. הדבר השפיע על כמה מידידינו שהעמידו את השאלה לדיון. בינתיים ירד כנראה העניין מעל הפרק. בן-גוריון ביקש שאשלח לו מקהיר את סיכום עמדתנו בשאלה זו. הידיעות שקיבלנו מהקבינט הן שהיחס אלינו חיובי בהחלט, אלא רוצים הם למצוא מוצא מהסבך בהקדם האפשרי. הממשלה בלונדון נתנה בינתיים סמכות דיקטטורית לנציב העליון לאחוז בכל אמצעי לדיכוי המהומות, בלי להיזקק להכרזת "מצב מלחמה".

עוד מסר בן-גוריון, כי ביום ו' (19.6.36) יהיה בפרלמנט ויכוח על ארץ-ישראל. סיעת הפועלים בפרלמנט, אשר בידה היה לקבוע את נושא הוויכוח אותו יום, בחרה במצב בארץ-ישראל. לשאלתי למה לנו עכשיו ויכוח בפרלמנט, ענה בן-גוריון שאין לחשוש מוויכוח כזה. וייצמן התראה עם צ'רצ'יל וכנראה גם עם אוסטין צ'מברליין[2] (אינני בטוח ששמעתי נכון את השם האחרון). עומדים גם להתראות עם לויד ג'ורג'.[3]

ברגעים האחדים שנשארו עוד לשיחה מסרתי לו סקירה קצרה על המצב: בערים הערביות ניכרת עייפות רבה. בחיפה נחלשה השביתה. הממשלה מתכוננת לפעול נגד השביתה השבוע. ב"ועד העליון" התרוצצות פנימית ונראים סימני פירוד, אולם פחד דעת הקהל שומר על האחדות. שביתת העיריות נכשלה, וכישלון זה מונע את שביתת הפקידים. במצב הביטחון עבר מרכז הכובד לכנופיות הטרוריסטיות בכפרים ובהרים. יש חשש להתקפות נוספות על נקודות שונות בארץ. הסכנות בדרכים הולכות וגדלות. הממשלה מפגרת באמצעיה אחרי התפתחות המאורעות. שיטתה היא יד חזקה לשיעורים. חסרות זריזות וגמישות. הצבא אינו רגיל בתכסיסי מלחמה פרטיזנית. אין משתמשים באווירונים. הפקידות הערבית טוענת שחיפושי העונשין בכפרים הם שעוררו את המרד בין הכפריים (הם מחליפים סיבה במסובב) ודבריהם משפיעים ומחלישים את פעולת הממשלה. אין כל ביטחון שהנציב ישתמש בסמכויות שקיבל. האוטוריטה של הנציב ירדה בהרבה בעיני הפקידות הגבוהה. הממשלה אינה רואה עוד את הפסקת העלייה כ"מוצא". פקידים מסוימים הציעו להודיע לערבים, שלגבי ה"שדיול" הבא ינהגו לפי מסקנות "הוועדה המלכותית", אולם הנציב אינו רואה בזה פיתרון שיספק את הערבים.

לא הספקתי למסור לבן-גוריון על המצב הכלכלי, הצורך ב"מפעל ביצרון",[4] על שאלת הפיצויים ועניין הלוואה לעיריית תל-אביב מ"פרודנשל". גם לא הספקתי לשאול בעניין התגובה בגולה והפגישות עם ז'בוטינסקי.

בן-גוריון שאל למשא-ומתן עם הערבים. מסרתי לו שהמגע שלנו עם הערבים לא התחדש אחרי ישיבת ההנהלה, וחמשת האדונים רוגזים על שההנהלה מפריעה להם לפעול.

[---]

ביום ה' נפגשתי עם הנציב ביוקנעם ובמשמר העמק. מראה היער השרוף במשמר העמק היה מזעזע. גם מראה העקירה ביוקנעם מדכא, אולם הנציב לא הגיע לשם, כי מקום הנטיעות נמצא במרחק 3–4 ק"מ מהנקודה, בתוך ההרים. זהו שטח שסוקל והוכשר בתוך מדבר שממה, והמסתכל אינו יודע ממה להתרשם יותר – מהנטיעה או מהעקירה. אכן, נטיעת עצי פרי במרחק כזה מנקודה יישובית יש בה משום הנחה כוזבת של ביטחון. ביקרתי במקום בבוקר, לפני ביקור הנציב, ואחר-כך מסרתי לו מה שראיתי. במשמר העמק היו עד היום 11 שריפות. ב-10 השריפות הראשונות נשרפו כ-10,000 עצים, ובשריפה האחרונה - 20,000. הנציב נכנס לתוך היער השרוף והיה המום מהרושם. עמד בראש מורד ולא היו מילים בפיו. לבסוף אמר, בתשובה לקובלנותיהם של אנשי המקום: "מה אפשר לעשות אם אין תופסים את המצית או אין יודעים את הכפר האשם?" עניתי, שהכרחי להרחיב את המסגרת ולהטיל את האחריות על כל הכפרים בסביבה. הנציב פנה אל סגן המושל שליווהו ואמר לו לעיין בהצעה. כל עמידתו אמרה חולשה. במשק התאספו באי-כוח הנקודות מהסביבה, הנמצאות מבחינת ההגנה במצב גרוע מאוד - אנשים מתגוררים בצריפים מפוזרים, ואפילו באוהלים, ודווקא לרגלי המדרונים, כך שמכל ראש גבעה אפשר לעשות בהם כלה. באי-כוח הנקודות (רב מפולין בשם קריית-חרושת, חלוץ יוגוסלבי בשם שער העמקים, יהודי כורדי זקן בשם אלרואי, נערה מגרמניה בשם קיבוץ הרועים[5]) דרשו כולם שוטרים נוספים.

[---]

היום קיבלתי תשובה שהנציב מסכים לגיוס 800 שוטרים, אולם ייתכן שהמחסור ברובים יגרום לעיכוב.

[---]

 

הערות