דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 7.6.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 7.6.1936

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                  ירושלים, 7.6.1936

 

במשך השבוע שעבר לא חל שינוי ניכר במצב, אם כי נעשו ניסיונות חדשים למצוא מוצא. הנציב העליון ביקר בשבוע שעבר אצל האמיר עבדאללה בעמאן. לאחר ביקור זה הזמין אליו האמיר את "ועד העשרה" [הוועד הערבי העליון], מסתבר שהזמנתו של האמיר באה כתוצאה משיחת הנציב איתו. ל"ועד העשרה" לא היה לכתחילה רצון רב לנסוע אליו, כי אינם סבורים שהאמיר יוכל למצוא פיתרון לשאלתם, ורק מפני כבוד האמיר חשבו לשלוח אליו שניים-שלושה אנשים. בימים האחרונים גברה תקוותם להיוושע על-ידי האמיר ונסעו שבעה מחברי "הוועד".

ידוע שלפני הנסיעה לרבת-עמון נשאל המופתי לשם מה הם נוסעים, והאם לא ברור להם כי ישובו בידיים ריקות. תשובתו הייתה, שיש כנראה הצעה חדשה להפסיק את העלייה לשנה אחת. האמיר פנה על-ידי מתווך גם אלינו לשאול כיצד יש לדעתנו לדבר עם "הוועד הערבי". יעצתי לו לומר, כי בהמשכת השביתה הם ממיטים אסון על הארץ ועל עצמם. ברור שלא רק היהודים לא יוותרו כי אם גם הממשלה לא תוותר להם עתה בשאלת העלייה, כי ויתור כזה פירושו, כיום, מפלה מדינית לפוליטיקה הבריטית בחזית הבין-לאומית ובייחוד כלפי איטליה. לאחר המפלה שנחלה בריטניה בעניין חבש היא לא תוכל בשום פנים לוותר בארץ-ישראל, הנמצאת תחת שלטונה, ואשר יש לה צבא מספיק לדכא כל התקוממות שתפרוץ בה. עליו לפנות אליהם בתוקף סמכותו המוסרית ולדרוש הפסקת השביתה כדי למנוע בעד שפיכת דם נקי ועליו להעמיד את עצמו לרשותם, להתייצב איתם לפני "הוועדה המלכותית" ולנסוע איתם גם ללונדון כדי לנהל משא-ומתן עם הממשלה. בדרך זו תיווצר למנהיגים הערבים האפשרות להודיע, שלכבוד השושלת ההאשמית הם מקבלים את הצעתו של האמיר ומפסיקים את השביתה. האמיר צריך לדרוש מהם שיסכימו למוצא כזה.

אתמול הודיע לנו האמיר שהוא שוחח איתם ברוח הצעותינו ואמר להם עוד דבר, ששמע כנראה מהנציב, כי הודעת תומס בדבר בוא "הוועדה המלכותית" לארץ רק לאחר שיושב הסדר על כנו, אין פירושה שבואה יידחה עד לאחר גמר השביתה, אלא שאפשר להמשיך בשביתה אולם יש להפסיק את מעשי הטרור. המנהיגים הערבים ענו, כי אינם יכולים להפסיק את מעשי הטרור באשר אינם שולטים באנשים העושים זאת, ואת השביתה אינם יכולים להפסיק סתם, בלי כל ויתור מצד הממשלה.

המנהיגים שבו מהאמיר בידיים ריקות ובלב שבור, כי הם נמצאים במצר ואינם יודעים כיצד להיחלץ. נצנצה להם תקווה שמא מצא האמיר איזו עצה ותקווה זו נכזבה. הערבים ממשיכים בשביתה, אולם בתוך העם מורגשת עייפות רבה. אכן, יש גם גילויי מרירות. הדרישות לכספים נעשות יותר נמרצות והמנהיגים מרגישים שלא יוכלו לספק את כל הצרכים. עלתה אצלם על הפרק שביתת העיריות, על-מנת שאחריה תבוא שביתת פקידי הממשלה. ניסו בינתיים להשבית את השוטרים ולא הצליחו. השוטרים קיבלו החל מ-1 ביוני תוספת של 1.500 לא"י לחודש למשכורתם, כאילו בתורת תשלום נוסף בעד עבודה יתירה. גם שביתת העיריות לא התגשמה כפי שהיה רצוי למנהיגים. עיריות אחדות לא שבתו כלל, כמו עזה, ג'נין, נצרת, בית-לחם, בית-ג'אלה, עכו. ראש עיריית עזה, יחד עם שבעת חברי הרוב של העירייה, הוציאו כרוז בו נאמר, שאם כוונת השביתה היא להפסיק את המאור, הניקיון והספקת המים – אין הם מסכימים לכך, ואם מתכוונים לעבודות ציבוריות, הרי אלו נפסקו מזמן. עיריית ג'נין, שהתחילה לשבות, קיבלה פטיציה מהתושבים להפסיק את השביתה, וכך עשו. עיריית עכו אינה שובתת משום שראש העירייה חושש מיריבו שימלא את מקומו. החברים הערבים של העיריות המעורבות אינם שובתים מפחד שהשלטון בעיריות יעבור לידי יהודים. בחיפה היה לחץ עצום על חסן שוכרי, ראש העירייה, שהיה מלווה במעשי טרור אישי נגדו, והתוצאה הייתה שחסן שוכרי הודיע שיתהפך העולם והוא לא ישבות, אולם הוא מוכן להתפטר. וכך הודיע לממשלה, שאם לא ימלאו את דרישות הערבים במשך 10 ימים – יתפטר. מושל חיפה הודיע אחרי זה לדוד הכהן, שאם ראש העירייה וחבריה הערבים יקיימו את איומיהם, תמנה הממשלה את שלושת הפקידים האנגלים של העירייה לחברי המועצה, נוסף על ארבעת החברים היהודים, כדי לקיים את הקוורום, ותזמין את ראש העירייה חסן שוכרי לקבל מינוי חדש בתור ראש העירייה, הוא בטוח שחסן יקבל את המינוי.

[---]

היום נועדה להתקיים אסיפת ראשי העיריות הערבים בביתו של ח'אלדי. הוא עצמו טרם החליט מה עליו לעשות במקרה של שביתת העיריות, אם להישאר בארץ ולשבות או לקבל חופשה ולצאת לחוץ-לארץ – גם אם הדבר יעלה לו במינוי אוסטר[1] במקומו. לפי ידיעותי, הוכן כבר עיתון רשמי ובו הודעה על מינויו של אוסטר למקרה צאת ח'אלדי.

אין לנו כל הוכחות ש"ועד העשרה" הוא המארגן את מעשי האלימות והטרור בארץ, אולם ברור שהשפעתו מעודדת וממריצה לפעולות אלה. אין ספק שעוני עבד אל-האדי הוא בעד מעשי אלימות המביאים לידי אנרכיה, כמו פיצוץ גשרים ומסילות הברזל, ניתוק קווי טלפון ומעשי חבלה אחרים, אולם נראה שהוא מתנגד למעשי רצח, כמו ההתנקשות בנחלת יהודה והיריות בכביש יפו–ירושלים. אולם האנשים המנצחים על הטרור טוענים שאי-אפשר להימנע מרציחות; אדרבה, אלה הם אמצעים הכרחיים במלחמה זו.

הממשלה דנה באופן רציני על הכרזת "מצב מלחמה" בארץ ועשתה כבר את כל ההכנות בדפוס להכרזה כזו. ההכנות נעשו בחיפזון בגלל החשש לשביתת שוטרים. ממכתבו של הנציב העליון אלי, ומידיעות שקיבלתי, ברור לי שאין הנציב רוצה להכריז על "מצב מלחמה", על-כל-פנים לא בהיקף ארצי. סכנת שביתת השוטרים שינתה את המצב מבחינה זו, אולם לעת עתה חלפה הסכנה. יש גם דעה שאין צורך בכלל להכריז "מצב מלחמה", כי הסמכות נתונה לנציב לאחוז בכל האמצעים הדרושים ובמידה שחסרות אלו סמכויות אפשר להשלימן על-ידי חוק מיוחד. בכל-אופן, הממשלה עוד לא גמרה את הדיון בשאלה זו.

התרשמתי שלאחר שיחת הנציב עם ד"ר רופין, ושתי נסיגותיו מהשאלה אשר הציג לד"ר רופין בדבר הפסקת העלייה מצדנו – הנסיגה הראשונה במכתב לד"ר רופין והשנייה בשיחה איתי – הסיר הנציב מעל הפרק את האפשרות של שיפור המצב בארץ על-ידי הפסקת העלייה. אך עד כמה שידוע לנו ממקורות ערביים, אין לממשלה כל ביטחון שהשביתה תיפסק עם הפסקת העלייה, כי הדרישות של הערבים הולכות וגדלות, ונוח לה יותר לעמוד בכל תוקף על עמדתה ולא לזוז ממנה מאשר לעמוד בפני הפתעה של ויתור לחינם, אשר לא יביא לידי פיתרון. כמובן, יש להצטער שהממשלה קבעה את העמדה הזאת רק לאחר הרבה תנודות.

אתמול שלחתי מכתב לנציב העליון בו ציינתי, שלפי ידיעות שקיבלתי ממשיך הוועד הערבי לקבל עידוד מהחוגים הממשלתיים, והצעתי לו שוב לתת הוראה שהפקידות תחדל לקבל לראיונות את חברי הוועד הערבי. באותו מכתב נגעתי בשביתת העיריות והצעתי לאחוז באמצעים נמרצים – לפטר את ראשי העיריות השובתים – ובזה למנוע אחרים מהצטרפות לשביתה. עוד דרשתי פעולות נמרצות למתן תוקף לחוק על פתיחת חנויות, לבל יישאר רק על הנייר.

בימים האחרונים ניהלנו משא-ומתן רציני על הגדלת כוחנו במשטרה למשך זמן המאורעות. [---] התוכנית מכוונת לגיוס 3,000 איש ומעלה. מהם כ-2,000 ברובים צבאיים. זהו כבר היקף של הגנה ארצית לגלית. מר ספייסר טען אומנם שאין לו די רובים, אולם באי-כוחנו תבעו להביא מייד רובים ממצרים או מאנגליה באווירונים. הוא הבטיח לטפל בזה מייד. הוא גם הסכים לתת 500 רישיונות נוספים להחזקת רובי-ציד. אנשינו בדרך כלל שבעים רצון מהשיחה, אולם לא ידוע אם הממשלה המרכזית תסכים להגדלת תקציב המשטרה כדרוש.

[---]

 

הערות


[1]  דניאל אוסטר (1893–1963) –  עלה לארץ בשנת 1914 והתיישב בירושלים, ב-1934 נבחר למועצת עיריית ירושלים. ב-1935 נתמנה על-ידי הנציב לסגן ראש העיר. עם פטירת ראש העיר הערבי ב-1944 נתמנה ממלא מקום קבוע וכיהן כראש העיר עד יולי 1945, אז מונתה ועדה של 5 פקידים בריטים לניהול ענייני העיר.

 

העתקת קישור