דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                         ירושלים, 3.5.1936

[---]

עד עתה אין לציין אף התנפלות אחת על מקום יישוב יהודי בארץ. היו הפרעות סדרים על-ידי:

א. הפגנות, שהביאו לידי התנגשות עם המשטרה ופגיעה ביהודים אגב ההפגנות;

ב. פשעים חקלאיים, כגון עקירת עצים והבערת תבואה.

נראה שהמצב עתה הולך וטוב. המשטרה ממלאה את רוב דרישותינו, אם כי באיחור זמן כלשהו. היא הגבירה את משמרות השוטרים ביישובים הכפריים, הרשתה לאנשים שלנו לצאת למשמר עם נשק ביד, פתחה את ארגזי הנשק לשם שימוש, ונתנה גם ארגזי נשק חדשים לאותן הנקודות, שטרם ניתן להן נשק עד עתה. היא גם אפשרה לאנשינו לצאת לשדות יחד עם המשטרה מזוינים ברובי ציד. המשטרה השתמשה בכלבי חיפוש ועל-ידיהם נמצאו הפושעים שהציתו את יער בלפור (בגניגר), שעקרו את העצים בתל-יוסף, ושהבעירו את התבואה בתל-עדשים. גם המציתים את מחסן "חברת פירות ארץ-ישראל" בחדרה נאסרו. במכתבו האחרון הודיעני הנציב, שהוחלט בממשלה להטיל עונשים קיבוציים על הפושעים החקלאיים בעמק. אולם למרות כל זאת אין השקט שורר עדיין בלילות בעמק, ונשמעות יריות במקומות שונים בארץ.

מלבד הסידורים הנ"ל דרשנו מהממשלה להגביר בדחיפות את כוחות היהודים במשטרה על-ידי גיוס שוטרים רגילים נוספים וגיוס שוטרים מיוחדים. הנציב וגם ספייסר הודיעו שהם מוכנים לקבל עוד 100 שוטרים יהודים, ואומנם ביום ו' (1.5.1936) שלחנו לממשלה 17 מועמדים. יש קושי גדול בגיוס שוטרים מיוחדים, כי הממשלה מוכנה לקבל רק כאלה שכבר עבדו במשטרה בארץ-ישראל. הפעולה בעניין זה נמשכת. כנראה שיגייסו 150 שוטרים חדשים, מהם 50 ערבים ו-100 יהודים.

המאפיין את המצב בארץ הוא השביתה הערבית והניסיונות להפגנות במקומות שונים. למעשה, אפשר לכנות את השביתה "שביתת סוחרים", שמשתתפים בה באופן חלקי גם חוגים מסוימים מבין הפועלים. הכפר הערבי אינו שובת כלל.

אתמול שמענו, שיש חשש שבית החרושת "נשר" יפסיק את עבודתו מחוסר חומר גלם, משום שהערבים העובדים במחצבת "נשר" הצטרפו לשביתה. אם דבר זה יקרה, יוכלו המנהיגים הערבים להתפאר שהפסיקו את העבודה בבית החרושת היהודי הגדול ביותר בארץ, ועל-ידי כך יחזקו בהרבה את עמדתם בציבור הערבי. בן-גוריון דיבר בעניין זה עם מר פולאק,[1] אבל אין לבטוח שלא תחול הפסקת העבודה בבית החרושת. יש גם לחץ רב על פועלי הרכבת ופועלי הנמל בחיפה שיצטרפו לשביתה.

"הוועד הערבי העליון"[2] החליט להעביר את ההצעה להכריז מרי אזרחי ולא לשלם מיסים למשאל בין "ועדי הפעולה" המקומיים. מעניין לציין, שרוב ההצעות הקיצוניות באות דווקא מאת המנהיגים המתונים, כגון חסן צידקי דג'אני[3] וראע'ב נשאשיבי, כנראה כדי להכות את סיעת המופתי, ואולי גם כדי להרחיב את השביתה כל-כך, שהממשלה תהיה נאלצת לאחוז באמצעים על-מנת לשבור אותה.

"הוועד הערבי העליון" נתקבל לראיון אצל האמיר עבדאללה. עוד לפני הראיון כתבתי לאמיר והסברתי לו את נזק השביתה למשק הערבי בארץ. הסברתי גם שהמנהיגים הערבים נתונים בידי כנופיית צעירים שאין להם ניסיון בחיים הפוליטיים והכלכליים. הוכחתי לו, שלא ייתכן שום הסכם ערבי עם הבריטים בלי היהודים. נראה, שהממשלה הורתה לאמיר לעוץ למנהיגים להפסיק את השביתה ולשלוח את המשלחת ללונדון. ואומנם, בשוב נשאשיבי מעבר-הירדן מסר, כי דעת האמיר היא שהשביתה גורמת נזק לערבים ויש להפסיקה. קיבלתי גם ידיעה טלפונית שהאמיר פעל לפי הצעותי, וכי יכתוב לי על כך. יש לציין, שמתגלים עתה סימנים של החלשת השביתה, אם כי מוקדם עדיין להתייחס באופטימיות למצב. הדרישה המינימלית של הערבים היא עתה: הפסקה זמנית של העלייה היהודית.

בשיחה שהייתה לנו עם הנציב הפנינו את תשומת-לבו לזה, שגם בין הערבים משתררת דעה שאין הממשלה רוצה כלל לשבור את השביתה, כי הערבים בטוחים שהממשלה כל-יכולה, ואם אינה מפסיקה את השביתה סימן שהיא רוצה בה, ודבר זה עלול לסכן את הביטחון בארץ.

בשיחה שהייתה לבן-גוריון ולי עם הנציב, דרשנו להכריז שהשביתה בלתי-חוקית. הנציב ענה, שיועציו סבורים שהשביתה חוקית, וכי צריך להימנע מאמצעים נמרצים היכולים להביא לידי התפרצות מסוכנת. לדעת הנציב יש לתת לשביתה להתפורר מאליה. כמו כן טוען הנציב, שבנידון זה הוטב המצב בימים האחרונים.

לוועד השביתה יש כנראה כספים רבים. הם משלמים משכורת לספנים ולנהגים השובתים, ומחלקים מזון לפועלים. חלק מהכספים נאסף מערבים, אולם ייתכן שיש לכסף עוד מקור, המעוניין להכביד על אנגליה את החיים במזרח ולהנחיל לה כאן מפלות.[4] כבר לפני חודשים מספר הודתה הממשלה שמקור זה מוציא כסף רב במזרח לתעמולה אנטי-בריטית. גם הערבים הקומוניסטים פעילים מאוד במאורעות האלה, יותר בתור ערבים מאשר בתור קומוניסטים.

דבריו של ד"ר וייצמן בשיחה עם הנציב אתמול היו חריפים. ד"ר וייצמן הודיע לנציב שזה ביקורו האחרון אצלו לפני צאתו לאנגליה, והוא רוצה לדבר איתו גלויות. אנו עומדים, אמר, בגמר תקופה של 20 שנות אדמיניסטרציה בריטית בארץ, וחוץ מיוצאים מן הכלל, שביניהם גם הנציב, לא עשתה אדמיניסטרציה זו שום דבר חיובי למען הבית הלאומי. הוא שאל את הנציב מה הוא חושב לעשות כדי להחזיר את הארץ לתנאים הנורמליים. הוא אינו רוצה להתערב בשאלות הביטחון, כי הנציב אחראי לכך, אולם בתור נשיא ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית, מחובתו לשמור על ענייני הבית הלאומי. הוא מבקש על כן לדעת איך סובל הנציב את העובדה, שהמופתי, שהוא למעשה פקיד ממשלתי, הינו ראש ועדת השביתה, ושראש עיריית ירושלים הבירה הוא חבר באותה ועדה. יש בארץ קבוצת אנשים שנשקם הפוליטי הוא רצח והצתה, ואותם מעמידים מול עם שנשקו הוא בניין ועבודה. הנציב אמר, שיש לו מושג ברור על טיבם של אנשים אלה. וייצמן המשיך ואמר, שלפני הנציב הברירה: אם לעשות ויתורים על חשבוננו למנהיגים הערבים, או לעמוד בכל תוקף על עמדתו ולשבור את השביתה. אם הוא ילך בדרך הראשונה, נילחם בו מלחמה שעדיין לא לחמנו כמוה, כמובן לא על-ידי עקירת עצים או על-ידי רצח אנשים חפים מפשע, אבל נזעזע שמים וארץ. הוא הזכיר לנציב את שנת 1929, את ועדת החקירה ואת הודעת הממשלה על הפוליטיקה החדשה, שהממשלה הייתה נאלצת לסגת ממנה תחת לחץ דעת הקהל, ושלחה את המכתב הידוע אליו, בחתימת ראש המיניסטרים [רמזי מקדונלד], שגם הוא נשאר רק על הנייר. מצב אחר היה שורר בארץ אילו נקטה הממשלה בשיטת עזרה אקטיבית להקמת הבית הלאומי, שכן אז אי-אפשר היה גם להעלות על הדעת שביתת הנמל ביפו וכדומה.

ד"ר וייצמן העיר, שבריטניה מצליחה כנראה לשלוט על ארצות שתושביהן "נייטיבס", אולם לא תמיד מצליחה היא בשליטה על ארץ שאזרחיה חופשים. הוא ציין כדוגמה את אמריקה הצפונית ואת אירלנד, והביע את החשש שהממשלה הבריטית תיכָשל גם פה אם לא תשנה את הפוליטיקה שלה. הוא הוסיף שהוא אולי "חולם", אבל הוא גם כימאי...

[---]

הנציב ענה לד"ר וייצמן, כי הוא מאמין בבית הלאומי, חושב את הקמתו לדבר צודק ואינו רואה כל הגבלות ביחס אליו. לולא חשב כך היה רואה את חמש השנים שבילה בארץ הזאת כאילו הוצאו לבטלה. נכון שהוא מבכר התקדמות איטית ורצונו להשכין שלום, אבל הוא הוכיח כבר לא פעם שהתפרצויות ופרעות אינן משפיעות עליו. כאן העיר הנציב, שחברי ההנהלה ביקשו 10,000 רישיונות במכסת העלייה העובדת, והוא חושב שיוכל לאשר מחצית או קצת יותר מזה.

ד"ר וייצמן ענה, שאינו יודע מה המספר שביקשו חברי ההנהלה, אבל הוא סומך עליהם. יחד עם זאת העיר, שאם הנציב רואה לנכון לאשר עכשיו 6,000 רישיונות, הרי בגלל 4,000 החסרים לא יכריז מלחמה עליו. העיקר הוא העיקרון של עזרה אקטיבית לעבודתנו.

הנציב הוסיף שאין להשוות את שנת 1936 ל-1929. מאז התקדם הבית הלאומי התקדמות ניכרת, ושום ועדה לא תוכל להתעלם מעובדה זו. הוא העיר, שאומנם נשמעה ונדונה הצעה של ועדה מלכותית שתבוא לארץ, אולם הוא אינו יודע מה תהיה דעת מיניסטר המושבות על ההצעה הזאת. ד"ר וייצמן השיב, שאילו הוא במקום הנציב, לא היה מייעץ למיניסטר המושבות להסכים לוועדה כזאת.

הנציב שאל אם נהיה מוכנים להסכים לוועדת חקירה, וייצמן ענה, שהסוכנות היהודית תהיה מוכנה לשתף פעולה עם הממשלה הבריטית, אם שיתוף פעולה זה פירושו נטיעת עצים, בניין הארץ, יצירת משקים חקלאיים וכדומה. אולם היהודים יילחמו נגד כל ועדת חקירה אשר מגמתה תהיה להעמיד מחדש בסימן שאלה את המנדט והבית הלאומי. הוא סיפר שהזמין את ידידיו מאמריקה ומאפריקה הדרומית לבוא ללונדון ולעזור לו במלחמתו נגד כל ניסיון למעט את דמות הבית הלאומי בארץ-ישראל.

הנציב שאל לבסוף את ד"ר וייצמן אם עוד יבוא לראות אותו לפני נסיעתו. תשובת ד"ר וייצמן הייתה שאם הנציב ירצה עוד לראותו הוא יהא מוכן לבוא אליו.

 

הערות