דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י - תל אביב, 25.4.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י - תל אביב, 25.4.1936

 

 

דברים בוועדה הפוליטית של מפא"י                                                תל אביב, 25.4.1936

 

אתמול אחר הצהריים הייתה הרגשה כי באה שעת משבר במהלך המאורעות. היום עבר בשביל רבים לא כפי שחששו. נדמה, כי עתה באה התפרקות, ואפשר כבר לראות כמה דרגות במאורעות:

דרגה א' – המאורעות ביפו;

דרגה ב' – המתיחות הקיפה את כל הארץ ובייחוד את ירושלים;

דרגה ג' – ה ש ב י ת ה.[1]

מה הייתה הסיבה להתפרקות? יש גרסאות שונות על כך. אחת: הממשלה כאילו הסכימה להפגנה בירושלים בתנאי של שמירה על הסדר, ומאידך גיסא – גייסה צבא והניעה אותו למען עשות רושם, הזהירה בכפרים מסביב ואסרה כניסת אוטומובילים לעיר. זה היה מעשה אפקטיבי. יכלו אפוא לבוא לעיר רק מהכפרים הסמוכים. מוסרים, כי בכמה כפרים על-יד ירושלים הייתה דעת הרוב שלא ללכת העירה. כך, למשל, בליפתא. בסיס ההסברה "מרקסיסטי": ליפתא שָמנה, בנתה בתים בתחום העיר ומשכירה אותם ליהודים. על כל פנים, העובדה היא שבאו אך מתי-מעט. בכניסה לעיר מצד יפו, בשעות הבוקר, היה רושם שאנשים נכנסים כרגיל, אך לפי האומדנות מספר הבאים היה פחות מאשר בכל יום שישי. לא הייתה כל התקהלות בלתי-רגילה. כתום התפילה במסגד ולפני התחלת הדרשה נזדרזו אנשי הכפרים והיו ראשונים להתפזר. הדרשה הייתה בנוסח רגיל כבכל הימים. על זה אין אומנם לסמוך, כי הן אפשר לדבר אל אוזני המשטרה בלשון אחת ואל העם, לאחר שיוצאים, בלשון אחרת. לדרשה לא היה צביון פוליטי. היציאה מהמסגד לא הייתה בסך.

[---]

היו התייעצויות אצל הערבים בעניין השביתה. הוויכוח עודנו נמשך. ראע'ב נשאשיבי מתנגד בכלל לשביתה, אולם מאחר וכבר הוחל בה, הריהו מציע לקבוע מועד לסיומה, נאמר, שבוע ימים, ולהתאמץ לסיימה בכבוד. שביתה בנוסח סוריה[2] כרוכה, לדעתו, בהתפוררות. לא הרי סוריה כהרי ארץ-ישראל. ביום הראשון לשביתה כבר באו סוחרים ל"בנק הערבי" ודרשו מימון. בסוריה אין יהודים, בעוד שבארץ-ישראל מהווים היהודים רוב בערים המעורבות.

[---]

גם אם ייקבע מועד קצוב לשביתה, יש להניח כי ירצו לסיימה באיזה אקט, בהפגנה ארצית, למשל, וכתוצאה מזה יכול להתחולל משהו... ייתכן שמעשה טול-כרם (ההפגנה) מוגזם, אך זהו סימן שהדברים מתפתחים בכיוון של מאורעות 1933 – כהתנגשות עם המשטרה. יכול להיות נוסח אחר: צירוף הכיוונים של מאורעות 1929–[3].1933 אצל הממשלה שוררת הרגשה, כי המתיחות טרם עברה. אומנם את הצבא החזירו (לא מטול-כרם ולא מצפת) לבסיסיו, אך "מצב הכן" קיים ועומד. כשהצעתי בקשר עם המצב בגוש חרוד לשלוח לשם תגבורת שוטרים, אמרו שאין לדבר על הזזת שוטר.

פעולתנו בירושלים התרכזה בתחילה אך ורק בשטח הביטחון. בימים האחרונים טיפלנו גם בצד הפוליטי של המאורעות. בענייני הביטחון הייתה מצדנו פעולה מתמדת וקשר רצוף עם האורגנים המתאימים של הממשלה. הקשר לא היה מתוך ניגוד. הדרישות שלנו לא הוצגו מתוך התמרמרות. בדרך זו נקטנו בשאלת משלוח תגבורת של משטרה וצבא למקומות שונים. היו כמה מקרים שהמשטרה הקדימה אותנו. כך היה במשלוח הצבא ליפו. ברגע שנתעוררה שאלה, סידר ספייסר את הדבר. יש שמועה, שהנציב רצה לשלוח צבא ליפו עוד ביום הראשון, אולם ספייסר חשב שהנחשול הראשון כבר רוסן. היה קשה מאוד לעורר את השאלה החמורה של כמות הכוחות בארץ, וכשעוררנו אותה הייתה התשובה כי שאלה זו צריך להניח לממשלה. אחר-כך נתברר כי הגיע טרנספורט צבא ממצרים. הממשלה הניחה, שיש אוניות ואפשר להוריד מלחים, אך טרם הגיע הזמן לכך. [---]

נקודות של ניגוד חריף בינינו ובין הממשלה נתגלו לא בשטח האמצעים להחזרת הסדר, אלא בשטח הצביון הפוליטי של המאורעות גם בארץ ובייחוד בלונדון. דאגנו לקומוניקט של הנציב, כי ידענו מה משקלו ביצירת ה"טון" כמסמך ראשון וכבסיס לדעת הקהל, ועלה בידנו למנוע תקלה חמורה. הייתה כוונה לטשטש את נסיבות התהוות המאורע ביום א' בבוקר, אך הדבר שונה מן הקצה אל הקצה. הודגש שהייתה התנפלות על יהודים, שהיו רציחות ביפו, שהתנפלו על המשטרה, וזה נתפרסם בגושפנקה של הממשלה. אנו טלגרפנו את ההודעה הזאת ללונדון וחשבנו כי זה קובע את הקו בהארת המאורעות, אך נתברר כי לכיוון שעלול היה להתבטא בקומוניקט הראשון, אלמלא עיכבנו את הנציב, יש תומכים גם בלונדון.

[---]

הטיית היבוא שלנו לחיפה והקמת נמל בתל אביב – אלו דרישותינו. איך להגיע לביצוען לא ידוע עדיין. זה עניין למאבק. אינני פוחד מפני שביתת נמל חיפה. אם ישבתו מחר שני הנמלים תיאלץ הממשלה לפנות אלינו, ונבטיח עבודה עברית. אין דרך יותר נוחה לכבוש מקומנו בנמל. מטעמים משקיים ופוליטיים אין הממשלה רוצה בשני נמלים. היא חשבה על נמל אחד בארץ – חיפה. עכשיו היא נאלצת לתקן גם את נמל יפו. נמל בתל אביב זה עניין מסובך. תבוא אוניה עם סחורה ליפו ולתל אביב – איפה יפרקו אותה? בשני הנמלים? הממשלה דורשת מאיתנו כל הזמן להטות את העלייה לחיפה. לו היה נמל חיפה גדול, לא הייתה זזה מעמדתה והייתה מקילה עכשיו על השימוש בחיפה במקום יפו. אבל הנמל בחיפה איננו מספיק. הממשלה עומדת להשקיע עוד מיליון פונט להרחבת הנמל בחיפה. איך יתואם עם זה עניין המזח בתל אביב – לא ברור לי עדיין. אולם עלינו לדרוש זאת בכל תוקף.

 

הערות

[1]  השביתה הערבית הייתה פעולתה הציבורית המרכזית של התנועה הערבית בקיץ 1936. היא נמשכה 175 ימים (עד 12.10.1936) והשביתה בעיקר את המסחר הערבי. בכפר הערבי לא הושבתה העבודה.

[2]  הכוונה לשביתה שנמשכת עד להשגת התביעות, דוגמת השביתה בסוריה שנמשכה 50 יום (1.1.1936–1.3.1936) עד שצרפת הסכימה לנהל משא-ומתן עם משלחת סורית על מתן עצמאות לסוריה.

[3]  בניגוד למאורעות 1929, שהיו מכוונים נגד היהודים והחלו על רקע הסתה דתית, היו מהומות 1933 בירושלים וביפו מכוונות בעיקר נגד השלטון הבריטי.

 

העתקת קישור