דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 19.4.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  דברים בישיבת הנהלת הסוכנות - ירושלים, 19.4.1936

 

 

דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                                      ירושלים, 19.4.1936

 

המפלגות הערביות מחולקות ביניהן בעניין המשלחת ללונדון בשתי שאלות:

א. עמדת המשלחת בלונדון;

ב. הרכבה. קיימות חמש מפלגות ערביות, שאחת מהן – מפלגת המופתי – שקולה בכוחה כנגד ארבע האחרות.

המחלוקת בשאלת עמדת המשלחת נדחתה לכאורה לקרן זווית בגלל הריב על הרכב המשלחת. מפלגת המופתי מתנגדת להרכב המוצע, לפיו תקבל כל אחת מהמפלגות בא-כוח אחד במשלחת (נוסף לבא-כוח הנוצרים). ג'מאל אל-חוסייני הציע, שהמשלחת תהיה מורכבת כדוגמת הרכב המשלחת ב-1930, דהיינו: המופתי, ג'מאל אל-חוסייני, ראע'ב נשאשיבי, אלפרד רוק,[1] ובמקום מוסא כאזם פחה[2] המנוח – ח'אלדי.

ג'מאל אל-חוסייני וראע'ב נשאשיבי היו אצל הנציב העליון והביאו לפניו את הדעות המתנגדות. נראה, שהנציב הכריע לטובת דעת נשאשיבי, שיש לתת ביאות-כוח במשלחת לכל המפלגות. ג'מאל אל-חוסייני הודיע, שאם כך תצטרך מפלגתו לחשוב על משלחת מיוחדת משלה. בהתייעצות האחרונה שהתקיימה אתמול הייתה ביניהם מחלוקת חריפה ולא באו לכלל דעה מוסכמת. ארבע המפלגות עומדות בשלהן, ומפלגת המופתי אף היא אינה רוצה לוותר.

למחלקה המדינית הייתה התייעצות עם ד"ר וייצמן. לדעתו, יש להימנע מכל פעולה חיצונית העלולה ליצור רושם שהיהודים חרדים מהופעת משלחת ערבית בלונדון. דבר כזה יעשה, לדעתו, רושם רע על דעת-הקהל באנגליה.

[---]

רצח שני הערבים על-יד רעננה נחשב במשטרה כנקמה יהודית. אחד מהם הספיק להודיע לפני מותו שהרוצחים היו יהודים. המפלגות הערביות החליטו להגיש תזכיר לממשלה ובו יוגד שלמעשי השוד בדרכים אין כל קשר עם הפוליטיקה הערבית, וכי היהודים מנצלים את המעשים האלה לטובתם, הוכחה לכך – רצח שני הערבים וההפגנה הפרובוקטיבית של היהודים בתל אביב. הם ידרשו לשים קץ לדברים האלה.

[---]

המשטרה שרויה בדאגה רבה בקשר למצב בתל-אביב. להפגנה ביום ו' היו שני גורמים:

א. הנרצח היה סלוניקאי, וחבריו מצאו לנכון להראות את תגובתם;

ב. יד הרוויזיוניסטים. חוץ מרוקח,[3] שנאם נאום מתון וזהיר, נאמו שני רוויזיוניסטים ששילהבו את הקהל. ברור, שאם עורכים הפגנה בזמן כזה יש להביא בחשבון התנגשות עם המשטרה. לפי עדות אנשים שלנו הראתה המשטרה התאפקות רבה. אבל קבוצת מפגינים נתקלה באוטו של שוטרים והתחילה לרגום אותם באבנים. התוצאה הייתה כ-15 פצועים, מהם 4 הובאו לבית החולים. רגמו את המשטרה באבנים גדולות מגג אחד הבתים, והמשטרה מודאגת. ראש הבולשת הודיע, שהרוויזיוניסטים מתכוננים להפגנה שנייה במקרה שגם הפצוע השני, דננברג, ימות. עמדתי אתמול בקשר עם כל העיתונים בארץ, מחוץ ל"הבוקר" שאי-אפשר להתקשר איתו טלפונית (אין לו טלפון). דרשתי ממר רוקח, שהעירייה תפרסם כרוז לתושבים להימנע ממעשים בלתי-אחראיים, כי בינתיים קרו מקרי פגיעה בעגלונים ומצחצחי נעליים ערבים, שגורשו מחוצות תל-אביב.

[---]

ברגע זה קיבלתי ידיעות שביפו מתקיימת הפגנה ערבית. יהודים אחדים נדקרו, החנויות נסגרות והיהודים בורחים לתל-אביב.

[---]

 

הערות


[1]  אלפרד רוק (1882–1941) –  בן משפחה ערבית-נוצרית ביפו. נטה לחוסיינים. חבר "הוועד הערבי העליון".

[2]  מוסא כּאזם פחה (1850–1934) – ראש המשפחה החוסיינית. נחשב בזמנו כנכבד העדה הערבית בארץ. בשנות ה-20 היה יושב-ראש "הוועד הפועל הערבי". מת ב-1934.

[3]  ישראל רוקח (1889–1959). נולד ביפו. משנת 1927 סגן ראש העיר תל אביב מטעם החוגים האזרחיים. ראש עיריית תל-אביב 1936–1953. חבר כנסת מהראשונה עד השלישית מטעם "הציונים הכלליים". שר הפנים 1953–1955.

 

העתקת קישור