דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                               תל אביב, 7.4.1936

 

הממשלה עשתה צעד חדש והזמינה משלחת ערבית ללונדון.[1] ונדמה לי כי עלינו להתייעץ בשני דברים:

א. מה צריכה להיות עמדת הסוכנות נוכח הצעד החדש של הממשלה? הסוכנות עדיין לא קבעה את עמדתה ולא הודיעה עליה לא לממשלה ולא לציבור. לדעתי, על-כל-פנים, יש מקום להודעה כזאת, משום שההודעה על דבר המשלחת נמסרה לסוכנות לפני שנתפרסמה רשמית על-ידי הממשלה. דבר זה מחייב תשובה, והתשובה איננה יכולה להיות רק אישור קבלת ההודעה. על הסוכנות גם לחוות דעתה.

היה דיון בעניין זה בסוכנות, אך עדיין לא נתקבלה החלטה, והישיבה השנייה שצריכה הייתה להכריע בדבר נדחתה עד בוא וייצמן. מחר נהיה אצל וייצמן ונתייעץ אתו.

ב. מה צריכות להיות הפעולות שלנו לקראת המערכה שתהיה בלונדון בחודש הבא?

הוויכוח בבית הנבחרים בלונדון עשה כנראה רושם כביר על הממשלה הבריטית, ובראש וראשונה על תומס. מקריאת הדוח המלא של הויכוח מתקבלת תמונה, שכל הבית מקצה עד קצה היה נגד [הקמת] המועצה המחוקקת. לא רק אלה שהשתתפו בויכוח הביעו התנגדות למועצה המחוקקת, אלא יחס זה נקבע בכמה קריאות-ביניים מצד אנשים שלא השתתפו בוויכוח (ביניהם צ'מברליין,[2] שאמר: "התחייבנו, אומנם, על עניין המועצה המחוקקת, אך לא אמרנו מתי היא צריכה לקום"). ולא רק הבית כולו היה נגד הממשלה בעניין זה; בעצם, אף הממשלה לא הייתה בעד המועצה המחוקקת. נאומו של תומס היה כולו הצטדקות וניסיון להטיל את האחריות לעניין המועצה על הממשלות הקודמות. הוא הסכים שהמועצה היא דבר רע, אבל העמיד את הבית בפני עובדות: הסתבכנו, הנציב נתן הבטחה על-פי הסכמת הממשלה הקודמת ואי-אפשר עכשיו לבטל אותה. היה בנאומו ניסיון להסביר שאין המועצה עניין רע כל-כך, אבל לא היה בו שום ניסיון להוכיח שהדבר באמת נחוץ עכשיו בארץ-ישראל. הרושם המתקבל מן הויכוח הוא, כי תומס הגיע, כנראה, למסקנה שיש לחשוב על נסיגה מפוליטיקה זו.

בוויכוח בבית הנבחרים נשמעו שתי הצעות: ההצעה הראשונה – קביעת ועדה מלכותית, שתבחן מחדש את עניין המועצה המחוקקת. הלורד לייטון (ראש חברת האשלג). הסביר לנו, כי עם כל הסכמתם של ידידינו לעמדתנו, אין הם יכולים לבגוד בממשלתם והם מוכרחים לחפש מוצא בשבילה, ולא יפילו אותה בגלל עניין המועצה המחוקקת. הצעת ועדה מלכותית פותחת פתח למוצא כזה. ההצעה השנייה הייתה [כינוס שיחות] "שולחן עגול". יש סברה שהנציב נשאל על הצעות אלה ונתבקש לחוות דעתו, והוא שהציע את ההצעה על-דבר [שיגור] משלחת ערבית, [ללונדון] שנתקבלה על-ידי הממשלה בלונדון.

איך להסביר את עניין המשלחת? עדיין לא שוחחנו על עניין זה בשום מסיבה, ואני מביע את חוות-דעתי אני. בהצעת הנציב להזמין משלחת אני רואה צעד מחוכם מאוד מבחינתו הוא. בצעד זה כרוכים יחד גם התקפה חדשה וגם הכנה לנסיגה. ברור שהנציב הבין, כי הפוליטיקה של המועצה המחוקקת, ואולי גם של חוק הקרקעות, נמצאת בסכנה, ושבלונדון מעיינים באפשרות של נסיגה. לכן הגיע לשתי מסקנות: קודם-כל, צריך להציל מה שאפשר להציל, ולשם כך יש להעביר ללונדון את הלחץ הערבי שעד עתה נשא בו יחידי. כלומר, תעמוד גם הממשלה בלונדון פנים אל פנים מול הלחץ הזה, ולא תימצא רק תחת לחץ יהודי; תיקח היא על עצמה את האחריות להחזיר משלחת כזאת לארץ-ישראל בידיים ריקות. מצד שני, יש להניח שהנציב סבור כי אם באמת נגזר לבטל את המועצה המחוקקת, אזי עליו לערוך את חשבונו כך שיצא נקי כלפי הערבים. וכדי שלא יצטרך להתפטר, עליו להיות מוכן לומר לערבים: אני הייתי נאמן לכם עד הסוף, עשיתי כל מה שיכולתי, אבל יש משרד מושבות הקובע את העניינים. אפשרתי לכם להרצות לפניו את דעתכם, אני נקי, ואם לא השפעתם על הממשלה בלונדון, מה טענתכם אלי ?

במאמר מוסגר: ג'יימס רוטשילד[3] ואשתו התארחו בבית הנציב. רוטשילד סיפר אחר-כך, שהנציב השתמט בדרך-כלל מלדבר אתו על עניינים אלה. אולם אשתו שאלה את הנציב אם הוא אומר להיות הקיץ בלונדון. הנציב השיב, כי אינו חושב להיות הקיץ בלונדון, אם סוריה תגיע לידי חוזה עם צרפת ואם במצרים יקום פרלמנט חדש. כלומר, חושב הוא שבמקרה זה יהיה המצב בארץ-ישראל חמור, והוא לא יוכל לנסוע.

אני מניח כי הממשלה הבריטית אינה מוציאה מכלל אפשרות, שאחרי המשלחת ייתכן שיבוא עוד שלב בהתפתחות העניינים. אין לקבוע שהזמנת המשלחת פירושה הסתלקות הממשלה מעניין "הוועדה המלכותית" או "השולחן העגול".

כיצד קיבלו הערבים את ההזמנה הזאת? ידוע שהם הציגו מייד את שאלת הקרקעות והעלייה, והנציב אמר להם כי יוכלו לדבר בלונדון גם על עניינים אלה. מכאן, ששאלת המועצה המחוקקת איננה השאלה העיקרית אצלם. כי אם יחזרו מלונדון רק עם אישור המועצה המחוקקת, לא יראה בזה הציבור הערבי שום ניצחון. הם חושבים להשיג משהו בענייני קרקע ועלייה, ובעיקר – להדוף את ההתקפה שהייתה בבית-הנבחרים.

יש להניח, כי ההצעה על-דבר המשלחת באה לערבים כהפתעה, והם קיבלו אותה מייד. אולם בימים האחרונים חל שינוי בהלך-רוחם. קודם כתבה העיתונות באופן נלהב על עניין המשלחת, אחר-כך נסוגה, כנראה מתוך הנחה שהתלהבות יתרה עלולה להזיק. עכשיו מתחילה ביקורת על עצם עניין המשלחת, וגם ביחס להרכבה יש כל מיני סיבוכים. היום נועדה אסיפה של ראשי המפלגות, שצריכה הייתה להחליט על הרכב המשלחת. הישיבה נתקיימה, אך לא באה לידי מסקנה, והוחלט להתאסף ביום ד' של השבוע הבא. קדמה לפגישה זו ישיבה של מפלגת ג'מאל אל-חוסייני, בה מתחו ביקורת על ג'מאל שמיהר להסכים למשלחת, ואמרו שצריך לדון בדבר בפורום מורחב של המפלגה. כן אמרו, כי אינם יכולים להסכים שלמפלגתם יהיה רק בא-כוח אחד במשלחת. נשמעו דעות שהמופתי צריך להשתתף במשלחת, וכן צריך להשתתף עלמי.[4] אם כך, צריכה המשלחת להיות מורכבת לא משישה אנשים אלא מיותר. אולם אם הממשלה תעמוד על שישה דווקא, אזי מישהו מראשי המפלגות צריך לצאת מהמשלחת. ייתכן שאנו עומדים בפני חילוקי-דעות פנימיים אצל הערבים בשטח זה.

זה עתה מסרו לי מירושלים, כי יש עוד גורם למחלוקת בקרב הערבים: באסיפת ראשי המפלגות דנו גם על מצע המשלחת. הייתה הצעה שהתזכיר שלהם, הכולל כידוע את הדרישות בדבר המשטר הקונסטיטוציוני, ענייני קרקע ועלייה, ישמש להם מצע במשא-ומתן עם הממשלה. אחד מראשי המפלגות, עבד צאלח משכם, דרש להודיע לממשלה שהמשלחת נוסעת ללונדון כדי לתבוע את ביטול הצהרת בלפור. ראע'ב נשאשיבי אמר שזאת שטות, והשכמי עזב את הישיבה.

אם הדברים יסתבכו מסיבה כלשהי, לא תספיק המשלחת להגיע ללונדון ב-4 במאי. אגב, בפגישת המפלגות הערביות היום הופיעה גם דרישה לערוך בחירות של המשלחת, ואם תקום תנועה בקרב הערבים אשר תדרוש לסדר בחירות, יכול הדבר להידחות מי יודע לכמה זמן. אבל אם הדברים יסתדרו והמפלגות יגיעו לידי פשרה בינן לבין עצמן, כי אז אפשר שבסוף החודש הזה נעמוד בהתחלת המערכה.

אשר לתגובתנו-אנו כלפי הממשלה, אי-אפשר לומר שמכיוון שהמיניסטר קיבל משלחת של יהודים הוא צריך לקבל גם משלחת של ערבים. האנשים שהתייצבו בפני תומס לא היו המשלחת של היהודים ולא היה משא-ומתן אתם. הם רק מסרו מכתב או הודעה, בעוד שהזמנת המשלחת הערבית פירושה משא-ומתן. מתוך כך מתעוררת הצעה לדרוש גם משלחת יהודית. אבל דרישה פורמלית כזאת מתעלמת מכך, שמשלחת יהודית רשמית מתייצבת בפני הממשלה גם כאן וגם בלונדון כמעט כל שבוע. זאת היא האקזקוטיבה של הסוכנות. ועל דרישת משלחת יהודית יכולה הממשלה לענות, כי אנחנו יכולים לבוא אליה בכל פעם שנרצה, שאיתנו היא נמצאת במשא-ומתן תמידי. אינני מסתלק מן הדעה כי יש לדרוש איזו הזמנה גם ליהודים לשם שיווי משקל, אבל אני מציין את הטיעון שהממשלה יכולה להשתמש בו, לא בלי הצלחה. מה שנוגע ל"שולחן עגול", הרי מוקדם, לדעתי, להציג דרישה כזאת מצידנו. אם הצעה כזאת תופיע מתוך מהלך הדברים, נצטרך אולי לקבל אותה, אך לא אנחנו צריכים לעודד אותה.

 

הערות