מתוך יומן העבודה                                                                      ירושלים, 14.2.1936

 

ב.[ר] כ.[וכבא] מאירוביץ[1] מסר לי על שיחתו עם ממלא-מקום מנהל העבודות הציבוריות רולנדס. נראה, שבישיבת הוועדה הממשלתית המטפלת בקביעת שיטת העבודות נתקלו בשני קשיים.

ראשית, כיצד אפשר לקבוע רשימה של קבלנים יהודים בלבד? הקבלנים הלא-יהודים ימחו נגד ההפליה.

שנית, הסתדרות העובדים מופיעה הן בתור קבלן והן בתור ארגון המספק פועלים; הרי שהיא תוכל להילחם נגד הקבלנים המתחרים בה על-ידי מניעת פועלים מהם.

מאירוביץ הסביר ביחס לשאלה הראשונה, כי הכוונה היא לא לקבלנים יהודים אלא לקבלנים המתכוונים להעסיק פועלים יהודים בעבודות הציבוריות. כאלה יכולים להיות גם ערבים ואנגלים. ביחס לשאלה השנייה – הסתדרות העובדים היא לחוד והמשרדים הקבלניים שלה לחוד. הקבלן האנגלי מיטשל, הבונה את בנק ברקליס בתל-אביב, זכה בעבודה זו בתחרות עם המשרד הקבלני, אולם זה לא מנע בעד ההסתדרות לספק לו פועלים והוא מקים את הבניין בעבודה עברית מאורגנת.

נקבע לי ראיון עם המזכיר הראשי ליום ג' בשאלת העבודות הציבוריות וההקצבה לחינוך.

יהושע גורדון מסר דוח על ביקורו בעין-עירון וכפר פינס. מתברר, שעניין גזל הקרקע ייתכן שיש בו נקודת תורפה משפטית. לפי ידיעות אנשי המקום המעשה הוא כך: משפחת עבד אל-האדי, שמכרה את הקרקע ליהודים, הסיגה עוד לפני המלחמה את גבולו של שכן ערבי אחד ומכרה ל"חברת הכשרת היישוב" חלקה שלא הייתה כלולה בקושאן התורכי שלה. כאשר פרצה המריבה במשפחה, יעץ עוני עבד אל-האדי[2] לאחד מאחיו לתפוס את החלקה הזאת בחוזק-יד, בתקווה שבבית-המשפט לא תוכל "חברת הכשרת היישוב" להוכיח את בעלותה עליה. ממלא-מקום מושל הצפון ביילי צריך לבקר היום במקום הסכסוך. אם ייגש לשאלה בלי משוא-פנים, הרי גם לפי חוק סכסוכי הקרקעות הוא חייב להוריד את הערבים מהקרקע ולקיים את הקרקע בחזקת היהודים, על-מנת שהערבים יגישו תביעה לדין אם רצונם בכך. ניתוק הקשר הטלפוני עם רחביה שלל ממני את האפשרות להתקשר עם ביילי כדי לברר את המצב.

הזקן רוזנפלד ממנחמיה בא לברר אפשרות של הלוואה התיישבותית למשפחת בנו הנרצח. גורדון בירר במשטרה, כי הוצע לשלם לאלמנה משכורת שנה אחת ולא שנתיים, כאשר חשבו בראשונה.

 

הערות