מתוך יומן העבודה - ירושלים, 11.2.1936
שם הספר  יומן מדיני 1936
שם הפרק  מתוך יומן העבודה - ירושלים, 11.2.1936

 

 

מתוך יומן העבודה                                                                      ירושלים, 11.2.1936

 

תשבי[1] מסר על תוכנית תעשיית שיש בעבר-הירדן.

וולפסון[2] מפיק"א בא לשמוע אינפורמציה בעניינים שונים.

באת-כוח העיתון "ישראל" מקהיר באה לבקש מאמר בשביל גיליון "יריד המזרח" של העיתון.

א.[הרון] ח.[יים] כהן[3] בא למסור כי מֽתְקאל פחה אל-פאיז[4] הופיע בירושלים ומבקש כסף. לדבריו מאיימת על עבר-הירדן שנת-בצורת שכמוה לא הייתה זה כמה שנים. יש מקומות שבהם הזרע גם לא נבט. הוא עצמו בא שוב במצוק ומבקש "הלוואה" של 100 לא"י מאיזה בנק שהוא בערבותנו. מסרתי לא.ח.כ. לענות, כי ההנהלה החליטה להפסיק כל הוצאת כסף לענייני עבר-הירדן כיוון שאיננה רואה שום התקדמות בפעולה, ועם כל רצוני הטוב אין ביכולתי לעזור לו כרגע. מתקאל פחה הלך נרגז ומיואש.

[---]

השתתפתי במסיבת מוזמנים אצל הקונסול הצרפתי הכללי. שוחחתי עם ראע'בּ נשאשיבי,[5] ששפך עלי שוב את חמתו בעד תמיכתנו בח'אלדי[6]. פח'רי נשאשיבי[7] הודיע לי כי אין הוא שייך כיום לשום מפלגה פוליטית וכל מעייניו בארגון פועלים.

התקשרתי עם כל העיתונים והצעתי להם לא לתת פרסום לידיעה אחת של סט"א [סוכנות טלגרפית ארצישראלית] מלונדון, שנשלחה בדואר אוויר אולם מכוונת להתפרסם כטלגרמה. סט"א מבשרת גזירות חדשות בענייני עלייה וקרקעות. הכוונה לדברים הידועים כבר, אולם הידיעה מנוסחת כך שהקורא מוכרח לקבל את הרושם כאילו המדובר על גזירות נוספות. בַּקשתי נתמלאה על-ידי כל העיתונים, לרבות "הבוקר", חוץ מ"דואר היום".[8]

מזכיר האוניברסיטה טילפן להודיעני, כי לאחר החלטת הפשרה שנתקבלה אצל הסטודנטים להתאפק ממחיאות כפיים כלפי הנציב ותו לא, יש לחשוש למעשי התפרצות. שאל אם אהיה נוכח בטקס כדי להתערב בשעת הצורך ועניתי בחיוב.

 

הערות


[1]  נחום תשבי – מנהל המחלקה למסחר ותעשייה של הסוכנות היהודית.

[2]  וולפסון – ממנהלי פיק"א בארץ ובפריס עד סוף שנות השלושים.

[3]  אהרון חיים כהן – עבד במחלקה המדינית כמומחה לענייני ערבים.

[4]  מתקאל אל-פאיז – שיח' נודע בעבר הירדן, ראש שבט בני-צחר בעבר-הירדן. תחומו של השבט – דרומה-מזרחה מרבת-עמון עד ואדי סירחן. נפטר ב-1967.

[5]  ראע'ב נשאשיבי (1880–1951). מראשי מנהיגי ערביי א"י. לפני מלחמת-העולם הראשונה ציר ירושלים בפרלמנט איסטנבול. קצין בצבא העותמאני. ראש עיריית ירושלים 1920–1934. מראשי האופוזיציה לחוסיינים. ב-1934 הקים את מפלגת ההגנה הלאומית. תמך באמיר עבדאללה נגד המופתי. ב-1936 ממקימי הוועד הערבי העליון, שממנו פרש ב-1937 בגלל הטרור החוסייני. חבר המשלחות הפלסטינית לוועידת השולחן העגול 1939. אחרי סיפוח הגדה המערבית לירדן מונה למושלה הכללי. שר בממשלות ירדן 1950–1951. היה מתון ביחסו לבריטים ונכון לקבל את הספר הלבן 1939 בניגוד לרוב מנהיגי ערביי א"י. קיים קשרים טובים עם אישים יהודים וקולות היהודים סייעו לבחירתו לראש עיריית ירושלים. רעייתו השנייה הייתה יהודיה.

[6]   ד"ר חוסיין פח'רי אל-ח'אלדי (1894–1961). רופא ועסקן פוליטי. בן משפחה ירושלמית נכבדה. שירת כרופא בצבא העותמאני. עובד מחלקת הבריאות של ממשלת המנדט 1921–1934. נבחר לראש עיריית ירושלים 1934 בהביסו את יריבו ראע'ב נשאשיבי. ב-1935 הקים את מפלגת "הרפורמה" ומכוח זה צורף לוועד הערבי העליון. באוקט' 1937 נעצר והוגלה לסיישל. שוחרר ב-1938 והשתתף במשלחת הוועד הערבי העליון לוועידת לונדון 1939. ב-1945 חבר הוועד הערבי העליון המחודש. בספט' 1948 מונה שר הבריאות ב"ממשלת כל פלסטין" בעזה. מראשית שנות ה-50 מילא תפקידים שונים במינהל הירדני– היה פעמיים שר ועשרה ימים ראש ממשלה. תמך במופתי אך לא היה קיצוני כמוהו. ראו על בחירתו לראש עיריית ירושלים במסמך 1, הערה 6.

[7]  פח'רי נשאשיבי – יד ימינו של ראע'ב נשאשיבי. מראשי הפעילים בארגון מאורעות 1936. בקיץ 1937 ניסו החוסיינים להתנקש בחייו. ב- 1938 ארגן את "כנופיות השלום". נרצח ב-1941 בבגדאד.

[8]  "דואר היום" – עיתון יומי בעריכת איתמר בן אב"י. נרכש בשנת 1928 על-ידי זאב ז'בוטינסקי ושימש מאז שופר לתנועה הרוויזיוניסטית.

 

העתקת קישור