מוצאי הצום,  יום ד',  17.7.1946

פואה חבּיבּתי,

הנה גם הצום חלף עבר, ושוב לילה, ואני ליד השולחן בפינת חדרי ומסיים את פרשת הכתיבה באיגרת זו אליך.

שלשום עשו לי זריקה נגד טיפוס והזרוע התנפחה ובערב תקפני חום שהלך ועלה בלילה וריסק את שנתי. תמול הייתי עוד חלוש במקצת והחמימות עדיין חילחלה בגופי, אך הלילה שעבר ישנתי כהלכה. בינתיים הוחל בצום. סיימנו את הארוחה המפסקת אמש ב-8. היום ב-2.30 שתיתי בפעם הראשונה - סודה עם מיץ אשכוליות. לפנות ערב שתינו תה ועכשיו, קרוב לחצות, שוב תה עם עוגות ותפוח. היום עבר ללא כל סבל. חששתי להתעוררות המיחוש[1] אך הכל היה כשורה.

אני מצפה למשלוח הלבנים, ושאר דברים שביקשתי, שיגיע מחר. אבקש עוד: 1) אם שלחת מכנסיים - עוד מגוד אחד; 2) קצת עוגות קטנות, אפויות בית, אך ממין משובח מאוד - סתם עוגות אין כדאי לשלוח; 3) קופסת splendid;[2] 4) ענבים ותפוחים; 5) אל תוסיפי שְלוֹח שקדים וצימוקים, כי המלאי מספיק לע"ע; 6) נייר!

הכתבת לראובן [שילוח] בעניין רחל מ' כאשר ביקשתיך?

קיבלתי מכתב חמוד להפליא מלליק, ממנו נמצאתי למד כי מַמַה[3] עודנה חיה באי-ידיעה. מה השכל?

קלטה אוזני, כאילו מסדרים אפשרות של ביקור לגולדי, בתואנה שעליה להורות לטבחים שלנו מה לבשל בשביל בעלי קיבות עדינות כפלוני-אלמוני; אם כן הדבר - הניחי לה לבקר ואל תעוררי שאלות; אבל אם יסתדר ביקורך מאליו, הישמרי מלבוא בלי גב' ג-ם - תעמדי בכל תוקף על כך שתיסע אתך.

הביקר קובי ביגור ובכנרת? מיסרי-נא השתתפות ליוכבד ולמיכאלי אחיה.[4]

שלום ונשיקות,

מ.