מתוך יומן העבודה                                                                  לונדון, 19.3.1939

כבר איני במיטה, אך נשארתי בחדר כל היום.

אתמול הבעתי סברה, בשיחה עם גולדמן, כי ייתכן שהחלטתה הסופית של הממשלה תהיה שונה מהצעותיה האחרונות בזה ששני הווטו - שלנו ושל הערבים - ייעלמו. הן סוף-סוף היא צריכה להעניש גם אותנו וגם את הערבים בעד דחיית ההצעות. במה? הווה אומר, בשלילת אותו הפרס שאמרה להעניק לכל צד. ברור שמשינוי כזה נרוויח אנחנו.

היום יש מעין רמזים לאפשרות כזו בעיתוני יום א'. "סאנדיי טיימס" כותב: "יש לשער שהוויתורים שהיו מכוונים להביא לידי שיתוף-פעולה יהודי-ערבי יילקחו חזרה". וב"אובסרבר": "הצורך בערובות להגנת המיעוטים [---] פוחת בהיעדר משהו הדומה לשלטון עצמי".

"סאנדיי טיימס" מכריז על משא-ומתן המתקיים עכשיו כאילו בין היהודים והערבים המתונים !

מהארץ נתקבל מברק כי השביתה שנקבעה ליום ב' נדחתה - לא ברור אם רק בהשפעת מברק וייצמן, או מתוך תקווה לדחיית החלטת הממשלה או משום שהחלו שביתות ערביות.

שוחחתי טלפונית עם בפי והסברתי לה את שתי הנקודות שיש לדאוג להן בשאלת העלייה. הבטיחה לדבר עם מי שצריך.

ביקרני לבייטוב[1] מקריית-ענבים העוסק פה בענייני "תנובה" - דרש לעורר מחדש אצל הממשלה את ענייני מכס האשכוליות ולברר אם אפשר לנצל את המשא-ומתן האנגלי-רוסי לשם השגת מכסה לשיווק פירות הדר ארץ-ישראליים לרוסיה. הפניתי אותו אל דוד הורוביץ לבירור אפשרויות הפעולה וניסוח הצעות מסוימות.

[---]

הערות