מתוך יומן העבודה                                                                  לונדון, 3.3.1939

 

יצאתי לאוויר העולם.

נקבעה שוב פגישה "בלתי-רשמית" עם האנגלים להיום אחר-הצהרים. ה"טיימס" מוסר, כי בשיחה עם ראש הממשלה אתמול הסביר וייצמן מדוע הוא וחבריו סבורים, כי הצעות הממשלה אינן מהוות בסיס למשא-ומתן.

נתפרסם ספר לבן המכיל את חליפת האיגרות בין חוסיין ומק-מהון. החומר באנגלית ובערבית ונמסר לנו על-ידי משרד-המושבות לפני כמה ימים. הדיון עם הערבים הביא לידי הכנסת כמה תיקונים בתרגום האנגלי שאינם משנים את העובדות העיקריות.

[---] בטלר טילפן לפרלצווייג: היהודים נחפזו יותר מדי לדחות את הצעות הממשלה באופן כה חריף. אחרי הכול אין אלו אלא הצעות. לדעת הממשלה על היהודים לבוא עכשיו בהצעות. בישיבת ההנהלה לא הגענו למסקנה ברורה אם להגיש הצעות מצדנו ומה תהיינה. בן-גוריון רק ציין, שיש לנו בנידון זה סמכות מסוימת מצד הקונגרס - בניגוד לדעת סולד, שדרש לא להציע שום הצעות. נקבע רק שאנו עומדים בהתנגדותנו לבסיס שהציעה הממשלה והוחלט שלישיבה הבלתי-רשמית היום ילכו כל חברי המחלקה המדינית. אחר-כך התברר, כי וייצמן הזמין גם את בירסטד וניימיר. המחלקה המדינית הזמינה את שטיין.

בצהרים ישיבת החברים הציונים של הפאנל. שוב נמסר דין-וחשבון על השיחה עם צ'מברליין. בן-גוריון הודיע כי ייתכן שההנהלה תציע, כאלטרנטיבה למנדט, הקמת מדינה יהודית. הרב ברלין חלק עליו - לדעתו אין לנו סמכות מהקונגרס להציע מדינה - רשאים אנו רק להיענות להצעת הממשלה בעניין זה. באמצע הוויכוח בשאלה זו שאל גולדבלום[1] אם נתקבלה תשובה מאמריקה - זו שהחברים האמריקאים הודיעו בישיבה הקודמת, שהם מחכים לה. וייז לא הבין את השאלה ובמקום לענות עליה קם ונשא נאום, שדיכא ואיכזב את הנאספים - הודיע שהוא מוכרח לחזור לאמריקה מטעמים פרטיים (מת מישהו מעמודי-התווך של עדתו) ועליו להזהיר מראש, שלא יצפו ממנו ומחבריו למלחמה חריפה נגד הממשלה הבריטית - כל השנים האחרונות הם דרשו מממשלתם לעמוד לימין בריטניה בריב העולמי בין הדמוקרטיה והנאציזם, וכל עוד היטלר קיים לא יוכלו לשנות את עמדתם. להילחם בעד בריטניה ונגדה בנשימה אחת - לא יוכלו. הוויכוח נסתכסך על-ידי אנליזה זו של וייז - היו שענו לו והטיפו לו מוסר והיו שטיפלו בגוף השאלה והדברים נתערבבו. היו שדרשו הפסקת המשא-ומתן, היו שהסתפקו בפירוק הפאנל ומסירת המשך המשא-ומתן להנהלה. סולד מסר את ה"הוראה" שקיבל מאמריקה: [במצב שנוצר] - השופט שהתפטר והשופט שנתמנה[2] - אם הליפאכס חלה יש לחכות עד שיבריא, אך אם לא יחול שינוי בעמדת הממשלה אין טעם שהמשלחת תישאר בלונדון. ברל קבל על המשך קיומה של המשלחת בתנאים אלה - ישיבה זו מעידה על חוסר אחדות, על התפוררות פנימית, ומוטב לפרקה. דיבר משפטים עם וייז, התנגד להצעת המדינה - לא משום דקדוקי סמכות, אלא מפני שאין להצעה שום סיכויים - וסיים בהצעה להודיע לממשלה, שאם אין לה הצעות אחרות הרינו מפסיקים את המשא-ומתן. הישיבה נסרחה עוד זמן-מה. המתווכחים דיברו לפני כיסאות מתרוקנים והולכים, וסוף-סוף נגמרה פרשה יגעה זו בלי מסקנות [---].

ב-4 שוב בסנט ג'יימס. מועקה יורדת עליך והלב נצבט כמו במלחצים בכניסתך לבית זה. לקיים מה שנאמר, כי זוהי פגישה "בלתי-רשמית" נתכנסנו לא באולם-הישיבות, סביב השולחן המרובע הגדול, כשאנו עטורים תמונות מלכים ומלכות מארבע רוחות - שולחן זה עומד עכשיו ריק ונכלם והמלכים מביטים איש על רעהו ולא עלינו - אלא בחדר-עבודתו של מקדונלד שבתוך הארמון, מיושבים על דרגשים וכורסאות "ישיבה חופשית". האנגלים רק ארבעה - מקדונלד, בטלר, שאקבורו ובאקסטר. אנו-עשרה.

הייתה זו ישיבה מענה ומיגעת, עקרה לחלוטין לגופו של עניין, אך מלאה חתחתים ופחתים מבחינה תכסיסית. התחילה ב"משחק כדור" בין וייצמן ומקדונלד - כל אחד הזמין את משנהו לפתוח בהצעות. עד מהרה התברר, כי מלקולם לא זז מהבסיס הקודם והמשך הבירור מצדנו - תוך שאלות, השגות והערות לדבריו - גורר אותנו לתוך המעגל. בן-גוריון התריס פעם ופעמים ושלוש נגד המשך הדיון על יסוד התוכנית שדחינו לחלוטין, אך דבריו נשמעו למעשה כהסתייגות אישית ולא השפיעו על מהלך הישיבה. מקדונלד ציין את האפשרויות השונות לשינוי המשטר בארץ:

1. סידור פדראלי - מחוזות או קנטונים יהודיים וערביים עם שלטון עצמי ושלטון ארצי כולל השומר לעצמו סמכויות מסוימות;

2. מדינה אחידה עם מוסד מחוקק חד-ביתי על יסוד פאריטי, אבל לאו דווקא פאריטי בכל - ייתכן שוויון במוסד המחוקק, אך לא במוסד המוציא לפועל;

3. מדינה אחידה עם מוסד מחוקק דו-ביתי - הבית התחתון לפי האוכלוסים והעליון פאריטטי, עם קביעת עניינים שההכרעה בהם תלויה באישור הבית העליון;

4. סידור חד-ביתי בלי פאריטי עם תקנה שבעניינים ה"שמורים" דרוש רוב של נציגי שני העמים;

5. מסירת ההחלטה בעניינים ה"שמורים" לנציב העליון;

6. צורת-ביניים בין הרכב לפי האוכלוסים לבין פאריטי - מתן משקל נוסף למיעוט מבלי להביאו לידי שוויון עם הרוב.

שטין הקשה - האם כל אלו הן צורות שונות של עצמאות או הצעות המכוונות לבוא במקום עצמאות? לא הרי קנטוניזציה או פדרציה תחת שלטון מנדט בריטי כהרי הצעה בתנאי מדינה עצמאית.

מקדונלד ענה כי מלבד הצעה 5 הכוונה היא למדינה עצמאית. מתשובותיו לשאלות נוספות נתברר, כי הצעת ועידת שולחן עגול לעיבוד החוקה עלולה לרדת מהפרק אם לא יושג הסכם עם הערבים על התוכנית כולה. נשמעה גם הודעה, כי הגשמת תוכנית המדינה העצמאית תהא תלויה בשיתוף ממשי בין היהודים והערבים. אבל כל הבירורים האלה לא העלו ולא הורידו - הדיון נחנק בתוך המצר שהוכנס לתוכו, בין סירובנו לדון על הבסיס שהציעה הממשלה מזה ובין חוסר בסיס אחר מזה. לאחר הודעתו השלישית של בן-גוריון שהבסיס של הממשלה אינו בא בחשבון באה קריאת-תגר מפורשת מצד מלקולם: אם היהודים דוחים את הצעתנו - חובתם להציע בסיס אחר. או שמא סבורים הם, שהמנדט צריך להישאר לעד? לורד בירסטד, הנוהג בכלל שתקנות מופתית, בילבל כאן היוצרות ובלי משים הצטרף אל המשלחת הממשלתית והחל מתקיף את בן-גוריון - אדרבא, תציע הצעה אחרת, עמדתך אינה לעזר - ועוד תוכחות מסוג זה, להנאתם הברורה של האנגלים. לבסוף הציע וייצמן שלישיבה הבאה ינסו שני הצדדים להביא הצעות בכתב ובזה נסתיימה הישיבה. נטלנו עלינו התחייבות שלא קל יהיה לנו לעמוד בה.

מסנט ג'יימס נסענו למלון פארק ליין להיפרד מוייז. הייתה שיחה על הצרכים הכספיים ועל הוועידה. הרגשתי את עצמי ברע ועזבתי את המסיבה באמצע הדיון על העניין השני, שנשאר כמדומה מעורפל כשהיה. וייצמן מסופק אם מותר לו להשתתף בכינוס, שיראה כמכוון לגיוס דעת-הקהל האמריקאית נגד הממשלה הבריטית. אך בלי וייצמן ספק אם יש טעם לכינוס. בשיחה אצל וייז נודע לנו, כי ברנדייס עומד להיפגש עם רוזבלט במוצאי השבוע. הצענו לשלוח מייד מברק עם הוראות לכיוון השיחה. סולד טען שלא ייתכן לתת עצות לברנדייס - הוא יודע הכול בעצמו. אמרתי לבן גוריון, שלא יתווכח איתו, אלא ישלח בעצמו מברק. שלחנו מברק בעברית לגולדמן על-מנת שימסרנו לברנדייס. כשחזרתי למלון טילפנו לי מהמשרד את תוכן המברק שנתקבל מירושלים: אפשרות של עלייה לחמש נקודות חדשות, מהן שלוש בצפון החולה, השטח הכולל 17,000 דונם, הסכום הדרוש 100,000 לא"י, נוסף על התקציב. אחרי חמש אלו תבואנה עוד חמש. הנוכל להשיג כסף? מה לעשות אם הממשלה תתנגד? טילפנתי מייד את תוכן המברק לווייז, כברכה אחרונה לדרכו, וגם לוויצמן.

[---]

 

הערות