דברים במסיבת פעילים בקרן היסוד                                                ירושלים, 21.12.1937

 

[---]

[---] דומני שהציבור שואל את עצמו בעיקר מה יהיה אחרי תקופת בין-הזמנים שאנו נתונים בה, אך השאלה העיקרית שצריכה להעסיקנו עכשיו היא מה עלינו לעשות בתקופה זו של בין-הזמנים, ולא להשתקע בהשערות וניחושים על מה שעתיד להיות לאחר שתקופה זו תחלוף.

המחלוקת המנסרת בעולמנו בשאלת החלוקה והמדינה אינה אקטואלית לפי דעתי כרגע, והיא בולעת לחינם את מרצנו ומסיחה את דעתנו מתפקידים אחרים חשובים יותר ונחוצים יותר ברגע זה. [---] אל לנו להרחיב את המחלוקת על-ידי דיון בעניינים שטרם בשלו; עלינו להסתפק בשלב זה בהלכה שפסק הקונגרס בנידון, ולו רק משום שהיא לא נשתנתה ואי-אפשר לשנותה עד לקונגרס הבא. [---]

השאלה שהקונגרס דן בה הייתה: האם לדחות כל תוכנית של חלוקה? אך הוא לא קיבל עמדה כזו. הקונגרס לא החליט לקבל את תוכנית המדינה,מפני ששאלה כזו כלל לא עמדה בפניו. אי-פשר להחליט החלטה פרינציפיונית בעד חלוקה; החלטה כזו יכולה להיות רק מעשית ולא עקרונית, מפני שעקרונית אין איש מאינו בעד זה שהארץ תחולק.

לחיוב או לשלילה אפשר להחליט רק על תוכנית ממשית של חלוקה. תוכנית כזאת לא הובאה בפני הקונגרס וגם עכשיו עדיין איננה, ועל כן אין מה לדבר לא על הסכמה ולא על דחייה. לאמיתו של דבר, אם מתנהלת עתה תעמולה כלשהי הריהי נגד החלוקה והקמת מדינה יהודית, כי מי שמוכן לדון בהקמת מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל יוכל לנהל תעמולה רק בעד תוכנית מסויימת. תוכנית כזו אם תובא ואם תהיה טובה – תדבר בעד עצמה.[---]

שום תעמולה פרינציפיונית נגד חלוקה לא תשנה את המצב הקונסטיטוציוני שנוצר על-ידי הקונגרס,ושאפשר יהיה להביא בו שינוי רק לאחר שתובא בפני הקונגרס הבא תוכנית מסויימת שהקונגרס יוכל לדחותה או לקבלה. הרי שתעמולה זו, שמתנהלת בינתיים, אינה מעלה ואינה מורידה מבחינה פנימית. [---] אבל מבחינה חיצונית יש בה נזק מפני שהיא מתנהלת בסיסמה של התנגדות מוחלטת אפריורי לכל חלוקה שהיא. התנגדות זו מיוסדת, כנראה, על ההנחה שזוהי האפשרות הגרועה מכל האפשרויות, שלא יכול להיות אסון גדול יותר מחלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל. [---] אני שולל הנחה זו.

סטיפן וייז מכריז בקול תרועה, שנודע לו ממקור נאמן כי תוכנית החלוקה עברה ובטלה מן העולם; כאילו יהיה זה ניצחון גדול לציונות אם עניין החלוקה באמת יורד מעל הפרק. כתוצאה ממה יכול דבר כזה לקרות כיום הזה? מהם הכוחות שהביאו לכך? האם כוחות אלה רוצים לתת לנו דבר יותר טוב מהחלוקה, או שאלה הם הכוחות הצוררים לבית הלאומי והרואים במדינה היהודית את המבצר הגדול ביותר שעשוי להיות לנו?

הורדת תוכנית המדינה היהודית מעל הפרק תהא תוצאה מהצלחתם של כוחות צוררים, והשאלה היא: אם תיפול החלוקה, מה יישאר במקומה?

ממשלת בריטניה הודיעה שני דברים:

א. שהגיעה למסקנה כי המנדט אינו ניתן להגשמה; [---];

ב. שהיא מחפשת דרך למלא את התחייבויותיה לעם היהודי, אומנם במסגרת מצומצמת מאשר חשבה קודם, על-ידי הקמת מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל.

אילו יכול היה סטיפן וייז לבשר, שהממשלה הבריטית שינתה את שני חלקי הודעתה – שהיא חזרה בה מהצעתה להקים מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל, אך גם מהמסקנה שהמנדט איננו ניתן להגשמה – והיא מחזירה את הדברים לסטטוס-קוו אנטה, היינו יכולים אולי לקבל בשורה כזו בשמחה. גם אז היו נמצאים כאלה החושבים שמדינה, ואפילו בחלק של ארץ-ישראל, יותר טובה ממנדט, אבל היו גם כאלה החושבים שהמצב הקודם טוב יותר.

אולם סטיפן וייז אינו יכול לבשר לנו בשורה כזו. [---] אם אומרים שהשינוי היחיד שחל הוא שעניין מדינת היהודים ירד מעל הפרק, פירושו של דבר שנשארה רק המסקנה שהגשמת המנדט היא בלתי-אפשרית [---] זאת אומרת סתימת הגולל על עבודתנו. דברים כאלה אין להשמיע בקול-תרועה. [---] אין לעשות מזה ניצחון לזרם זה או אחר בציונות. גם אלה בתוכנו החושבים את עניין החלוקה לדבר גרוע מאוד, והמוכנים להסכים לכל מיני הגבלות בארץ-ישראל שלמה, אינם יכולים להתעלם מן הערך הפוליטי העצום שיש לעובדה, שבשנת 1937 הודיעה הממשלה הבריטית כי היא מוכנה לגשת להקמת מדינה יהודית בחלק של ארץ-ישראל.

הודעה זו, כשלעצמה, היא נכס פוליטי גדול לציונות [---] המעוניינים אנו לשחרר את בריטניה מהתחייבות זו לאחר שהיא מנסה להשתחרר מהתחייבותה הקודמת?

לו אמרנו ב-1917 לבריטניה: מה שאתם מבטיחים לנו אינו מספיק בשבילנו, בית לאומי זה דבר מעורפל, בלתי-מפורש, [---] אנחנו רוצים מדינה, לא בית לאומי – היינו משחררים אותה על-ידי כך מהתחייבות שקיבלה על עצמה, וספק גדול אם היינו משיגים דבר גדול יותר. [---] עד שלא יתברר לנו מהן האפשרויות האחרות שישנן, אין אנו צריכים לשחרר את בריטניה מכל התחייבות שהיא.

אנחנו מנהלים את מלחמתנו על בסיס המנדט. וכשם שה"מחייבים" אינם מוכנים לשחרר את בריטניה מהתחייבותה על המנדט, כן ה"שוללים" כציונים בשום אופן אינם צריכים לשחרר את בריטניה מהתחייבותה להקמת מדינה יהודית.

אומנם לא התנגדות יהודית תפיל את תוכנית פיל, אבל היא יכולה להקל על הפלתה. יש די כוחות צוררים שנשקפת מהם סכנה לתוכנית המדינה היהודית, אבל לבריטניה יהיה הרבה יותר נוח להסתלק מהתחייבות זו אם תוכל לומר שגם בעולם היהודי רבים המתנגדים לכך, וביניהם אף אישים כנשיא "הקרן הקיימת" [מ.מ. אוסישקין] ונשיא ההסתדרות הציונית באמריקה [ס. וייז] [---] בין שאנחנו עתידים לקבל את התוכנית הממשית אם תוצע לנו, ובין שאנחנו עתידים לדחות אותה, למען עתיד מלחמתנו הפוליטית אסור לנו לשחרר את בריטניה מהתחייבויותיה. [---]

רוב מותחי הביקורת על תוכנית ה"חלוקה", המנסים להתווכח באופן ענייני, טוענים בעצם כלפי ארץ-ישראל. למעשה, הם אינם מבקרים תוכנית מסויימת לסידור ענייני ארץ-ישראל; כל ביקורתם מבוססת על זה שיש ערבים בארץ-ישראל. אך ערבים ישנם בין כה וכה גם בארץ-ישראל בלתי-מחולקת. יש ערבים, ויש "עבודה זולה", ויש חוסר ביטחון, ואין הגנה על תוצרת יהודית וכו' וכו – כזה הוא המצב.

בוודאי שערבים שונאים יוכלו לקיים חרם כנגד יהודים כשתהיה מדינה ערבית – אבל הרי הם מנסים לעשות זאת גם בלי חלוקה. [---] כאשר דנים על תוכנית ה"חלוקה" אי-אפשר להקשות קושיות: מדוע אי-אפשר לקנות קרקע בארץ-ישראל? מדוע קשה להעביר ערבים ממקומותיהם?וכיו"ב. אם כך, הבה נתווכח לא על ה"חלוקה" אלא על הציונות – אם כדאי או לא כדאי בכלל לבנות בארץ-ישראל. תוך כדי ויכוח על תוכנית ה"חלוקה" אי-אפשר להתווכח על כל עניין הציונות. [---] כל הצרות שמניתי היו וישנן בארץ-ישראל מיום שהתחילה הציונות את עבודתה פה. [---] צריך לשאול לא באיזו מידה תביא ה"חלוקה" לידי פתרון אידיאלי, אלא אם מגבירה היא את כוחנו להיאבק בכל אותן הבעיות או לא.

שיהיה שייך למדינה הערבית? מדוע עכשיו, כשאין כל מכס מגן בין תל-אביב ושכם, אין הון יהודי עובר לשכם ולג'נין כדי ליצור שם חרושת ולהציף את השוק היהודי בתוצרתה? [---]

נאמר שמכס המגן [שתטיל המדינה] לא יהיה גבוה כל-כך ולא ימנע לגמרי כניסת תוצרת ערבית למדינה היהודית, אבל משהו הרי יוכל למנוע. מצד שני אומרים, שאנחנו תלויים בשוק הערבי ואם יילקח מאיתנו החלק הערבי, יצומצם השוק לתעשייה היהודית ב-60%–80%. אם אינני טועה, הרי לפני המאורעות מכרנו כ-80%–90% מתוצרת התעשייה שלנו בשוק היהודי הפנימי, ורק כ-10–15% נקנו בשוק הערבי בארץ-ישראל ובארצות השכנות. מאז המאורעות ירד חלק זה ל-5%. [---] זה לא טוב, אבל כזה הוא המצב עכשיו בלי "חלוקה". [---]

נדמה לי, שאם תהיה לנו מדינה יהיו לנו יותר סיכויים לפתור את השאלה הזאת, גם אם לא מייד. לא יהיה זה קל לערבים להכריז חרם על תוצרתנו, כי פירושו של דבר החרמת מדינה, והיא תוכל לאחוז באמצעים. [---]

יש הטוענים שמחירי הקרקע יעלו. איפה קונים אנו עכשיו קרקע – האם בעמק הירדן הדרומי? בכל השטח כחברון עד ג'נין? בעבר-הירדן? אנחנו קונים קרקע רק באזורים מסויימים. הלחץ שלנו [---] מעלה את מחירי הקרקע; אין בידינו כל אמצעים רגולטיבים למנוע זאת. [---] אומנם, לאחר הקמת המדינה היהודית לא ישתנה הלחץ, אבל אולי אפשר יהיה אז להשתמש בסמכות המדינה, שעד עכשיו אי-אפשר היה להשתמש בה.

[---] העברת האוכלוסין הערבים או שתהיה בלתי-אפשרית בהחלט, ואם תהיה אפשרית, הרי רק מתוך הסכם. בלי שום הסכם זה לגמרי בלתי-אפשרי. אין זה מוכרח להיות הסכם עם כל ערבי וערבי, אבל צריך להיות הסכם עם ממשלה אחרת. מכל מקום, לא תהיה זו זריקת אנשים החוצה תוך שלילת רכושם, ללא פיצוי ובלי דאגה למצבם במקום החדש. [---]

אם שוללים את ה"חלוקה" מטעם פרינציפיוני – למשל, שמטעמים היסטוריים אי-אפשר לחלק את הארץ, אי-אפשר לוותר על אף שעל אדמה, או, למשל, מטעם פרינציפיוני אנטי-ציוני – שאסור שלעם היהודי תהיה מדינה, שזה יזיק לענייני היהודים בכל העולם – אפשר להסכים לכך או לא להסכים, אבל אפשר להבין זאת.

אולם אם שוללים את ה"חלוקה" מבחינה עניינית, מוכרחים להיות עניינים עד הסוף. [---] לגבי התביעות שארץ-ישראל על סלעיה וטרשיה וצרותיה אינה עונה עליהן, יכולה המדינה לשנות רק לטובה.

[---] אם יש עכשיו איזה כוח הלוחץ על ערבים מסויימים לוותר במשהו, ויש מהם המוכנים להסכים שהיהודים יגיעו ל-40% בארץ, כאלה שמסכימים ל-45%, ואפילו עד - 49% - הרי זה רק מחשש ה"חלוקה" והמדינה היהודית. הם לא שינו את עמדתם היסודית – ארץ-ישראל, לדעתם, היא ארץ ערבית, צריך להבטיח שיישאר בה רוב ערבי ועל היהודים להסכים שיישארו מיעוט לצמיתות. תכסיסם עכשיו הוא למשוך יהודים לפח זה של משא-ומתן כדי שיוכלו לומר לבריטים: יש משא-ומתן בין יהודים ובין ערבים – סימן שאין צורך בחלוקה ובמדינה יהודית. בטלו אפוא את תוכנית החלוקה!

יתר על-כן, הרי יודעים אתם שאנחנו [הערבים] לא נוותר על היותנו רוב. אם היהודים מנהלים אתנו משא-ומתן, סימן שהם מוותרים בנקודה זו, וכל הצעקה על עלייה לפי יכולת הקליטה הכלכלית של הארץ היא רק מן השפה ולחוץ, בעצם הם כבר ויתרו על היותם רוב בארץ!

יש בין ה"שוללים" האומרים: כל אמצעי המכשיל את עניין החלוקה כשר, כי אין רע ממנה; ואם הרושם שמתנהל משא-ומתן בין יהודים וערבים יביא להכשלת תוכנית ה"חלוקה" והמדינה – תבוא עליו ברכה.

אני חושב את זה לאסון. התוצאה תהיה לא רק הכשלת המדינה היהודית, אלא גם כישלון מלחמתנו הפוליטית למחרת נפילת תוכנית המדינה היהודית. הרי גם ה"שוללים" לא ירצו להפיל את הצעת ה"חלוקה" על-מנת שנסכים למחרת להיות מיעוט לעולמים. [---]

הערבים אינם צריכים ליצור אידיאולוגיה כדי להוכיח שהם חושבים את עצמם לבעלי-בית בארץ. עצם היותם רוב בארץ משכנע. מה יכולים היהודים לעשות? הם אינם יכולים להכריע את הכף בבת-אחת – להביא הנה בבת-אחת עוד 600,000 יהודים. אבל הם יכולים להוכיח שגם עתה הם עובדים במרץ ומתקדמים לקראת מטרתם. דווקא בתקופה זו עלינו ליצור עובדות חדשות, להוכיח שאנו משנים – אומנם לא את הסטטוס הפוליטי של הארץ, שכן אין בידינו לשנותו מניה ובה, אלא את עובדות היסוד של חיי הארץ: שאנו יוצרים יישובים חדשים, סוללים כבישים חדשים, נוטעים יערות חדשים, מקימים תעשיות חדשות, שאנו "הופכים כאן את העולם" ועושים זאת גם בשעה זו.

זו הוכחה שאנו באמת בעלי הארץ – בעלי הארץ לעתיד לבוא.

[---]