דברים בישיבת הנהלת הסוכנות ירושלים, 19.12.1937
היו לי פגישות עם הנציב העליון, מפקד הצבא בארץ והמזכיר הראשי. השיחה עם הנציב העליון הייתה על מצב הביטחון. נוכח התגברות הטרור בארץ דרשתי:
1. לאחוז באמצעים להגנת הדרכים על-ידי הקמת תחנות משטרה קבועות בדרכים במקומות המסוכנים. בתחנות-משטרה אלו יש להציב שוטרים מוספים;
2. להנהיג משמרות נודדים של שוטרים מוספים בדרכים;
3. לתת נשק לנהגים, ולקבוע בכל אוטובוס שוטר מוסף מזויין ברובה;
4. לשתף את היהודים במלחמה עם הכנופיות.
הנציב העליון העיר, שעניינים אלה מסורים בידי הגנרל ווייוול והוא ישוחח איתו. הוא עצמו היה נוטה להסכים להשתתפות יהודים ברדיפה אחרי הכנופיות, אבל בצבא יש התנגדות לכך. הוא ידבר גם על זה עם מפקד הצבא.
בהמשך השיחה אמר הנציב, כי לדעתו קיימים שני מיני ארגונים של טרוריסטים:
א. כנופיות משוטטות בהרים ובדרכים;
ב. מרצחים בערים.
ארגון הכנופיות נעשה על-ידי קבוצת שיכים מסוגו של אל-קסאם. לדעת הנציב לא הוכח שארגון הכנופיות נעשה על-ידי המופתי, אם כי ברור שאין הן פועלות בניגוד לו. ברור לממשלה, שאיטליה מוציאה כספים למטרות אלו במזרח, שכן זה אמצעי זול להציק לבריטניה.
הצגתי גם לפניו את ההצעה, שכבר הבאתי לפני בטרשיל, לתת רישיונות עלייה למספר מסויים של יהודים בתור עונש בעד כל יהודי נרצח [נוסף על ה"שדיול"]. הנציב לא הביע כל התנגדות לכך; אמר שיחשוב בדבר ויעביר את ההצעה ללונדון.
הנציב הציע שנשפיע על אנשינו להימנע מנסיעה בדרכים בין-השמשות. הערתי על כך, שהיריות על האוטובוס לנהלל היו בשעה 4.30 אחר הצהרים, זאת אומרת שהאנשים גמרו את עבודתם בחיפה לפני שעה 4, בעוד יום. אם הממשלה תספק את הדרישות שהצגנו למתן יותר נשק ליהודים, ולהשתתפות ברדיפת הכנופיות, יהיה לנו תוקף לבוא לאנשינו בדרישה לנהוג זהירות זמן-מה. הדגשתי שכל הדרישות הן לגוף העניין, אולם למילויין תהיה גם השפעה פסיכולוגית טובה לחיזוק המשמעת הפנימית ביישוב היהודי.
עם מפקד הצבא נפגשתי בטבריה, וביקרתי יחד איתו באפיקים ובדגניה. מפקד הצבא התנהג בפשטות ובחביבות רבה. הוא התרשם מחוסר ההגנה לנהגים היוצאים אחרי חצות הלילה מהמשקים כדי להביא את תנובת המשקים העירה. ייתכן שמתן נשק לנהגים היהודים יתקדם עקב ביקור זה.
בשיחתי עם המזכיר הראשי נגעתי בין היתר בבעיית "הבלתי-ליגלים". לאחרונה התחילה הממשלה תוקפת אותנו בעניין זה. תחילה הציגו דרישה שכסבלים בנמל חיפה יורשו לעבוד אלה שישיבתם בארץ היא ליגלית. עכשיו התחילו דורשים כי שוטר מוסף יוכל להיות רק מי שנמצא בארץ באופן ליגלי. הערתי למזכיר הראשי, שהסוכנות היהודית חשבה שהיא התוקפת בעניין "הבלתי-ליגלים", וזאת על יסוד דין-וחשבון "הוועדה המלכותית", שהמליץ לחסל את העניין על-ידי מתן רשות ישיבה ליגלית לכל "הבלתי-ליגלים" בארץ. והנה, לא זו בלבד שהממשלה מסרבת למלא את דרישותינו, אלא היא אף מתחילה להציק לנו בעניין זה: בו-ביום ניתנה הוראה לחדול מהדרישה לגבי השוטרים המוספים.
נגעתי גם בעניין הקנסות שהטילה הממשלה על העיר העתיקה והשכונה המעורבת בחיפה בגלל התנקשויות ביהודים. בזמנו קיבלנו הבטחה מהממשלה, שהיהודים בעיר העתיקה בחיפה לא יהיו חייבים בקנס זה שהוטל עליה (אגב, בשכונת רחביה, שגם עליה הוטל קנס, שיחררו יהודי אחד, אנגלי אחד וערבי אחד. הממשלה הודיעה לוועד שכונת רחביה, שמשלושת האנשים הנ"ל אין לגבות את הקנס, היות והם מעל לכל חשד. הערתי אז למזכיר הראשי, כי אומנם איני מתאונן שלא שיחררו את חברי ואותי מתשלום הקנס, אבל יש בכך משום סימן שאיננו מעל לכל חשד. המזכיר הראשי ביקש את סליחתנו, ואמר שניסוח ההודעה הוא באמת בלתי מוצלח).
הפעם עמדתי על כך ששחרור שני בלתי-יהודים בשכונת רחביה הריהו תקדים המחייב לשחרר יהודים בעיר העתיקה ובשכונה המעורבת בחיפה מתשלום הקנס.
[---]
למר קלווריסקי היו כמה פגישות עם ערבים. במשא-ומתן זה הייתה התקדמות מסויימת, ומייד לאחריה חלה נסיגה. בשלב מסויים הגיעו כאילו לידי הסכם על שוויון מספרי של יהודים וערבים בארץ במשך תקופה מסויימת, וההנחה הייתה שלאחר תקופת ההסכם ייתכן שהערבים יסכימו כי היהודים יהוו רוב בארץ. המשא-ומתן היה מבוסס על ההנחה, שהיהודים יסכימו להיכנס לקונפדרציה ערבית והערבים יסכימו שהיהודים יהוו רוב בארץ-ישראל.
המחלקה המדינית ראתה צורך לבדוק את מידת הרצינות שבמשא-ומתן הזה והודיעה למר קלווריסקי, שרצוי לסדר פגישה עם הערבים בהשתתפותו של ד"ר ברנרד ג'וזף. כשמר קלווריסקי הציע זאת לערבים, הציעו הם הצעה נגדית, שבפגישה ישתתפו ארבעה יהודים וארבעה ערבים. לשאלת מר קלווריסקי על שמות הערבים שישתתפו, ואם אף הם מסכימים לשוויון מספרי, ניתנה תשובה שגם למנהלי המשא-ומתן קשה להסכים לשוויון מספרי. על זה ענה מר קלווריסקי, שהיהודים לא יסכימו לעולם לסטטוס של מיעוט בארץ, ואם הערבים לא יוותרו בנקודה זו, אין כל היגיון בהמשכת המשא-ומתן. הערבים הודיעו שהם עוד יחשבו בנקודה זאת, אבל עד היום טרם נתקבלה תשובה מהם.
בהיותו בלונדון רמז ד"ר שהבנדר, שהוא מוכן להיפגש עם אישיות יהודית בלתי-רשמית למשא-ומתן, שבסופו יפרסמו שניהם הצעה להסכם יהודי–ערבי בתנאים מסויימים. על יסוד הצעה זו יוכל להתקיים משא-ומתן רישמי בין שני הצדדים. לפני נסיעת שהבנדר לאירופה היו לו שיחות עם וילנסקי בקהיר, והוא הציע שהיהודים יסכימו לסטטוס של מיעוט בארץ-ישראל עם אפשרות של הגירה לארצות ערב האחרות. מר וילנסקי השיב לו, שהיהודים לא יסכימו ליצור גלויות חדשות. ד"ר שהבנדר חזר עתה למצרים ומר וילנסקי ייפגש עימו שוב.
